הוועדה הארצית לתכנון ובנייה של מתחמים מועדפים לדיור (הוותמ"ל) תדון מחדש בתוכנית הבנייה במתחם אפולוניה, מצפון לשכונת נוף ים בהרצליה, להקמת שכונה ובה 3,000 דירות. כך קובע (יום ה', 6.5.21) שופט בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, בדיון נוסף בפני הרכב של שבעה שופטים. פסק הדין ניתן בהסכמת המדינה, שהודיעה בחודש שעבר לבית המשפט על שינוי עמדתה.
השכונה מיועדת לקום על השטח בו שכן עד 1995 מפעל תעש נוף ים, שעסק בייצור חומרי נפץ ותחמושת; עקב כך, קיים חשש ממשי לזיהום מי השתייה שמתחת לפני הקרקע (ועד היום טרם בוצע סקר סיכונים). התוכנית הופקדה בשנת 2015, בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה לדון בה מחדש תוך התחשבות בסיכונים הסביבתיים, בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה, אך בדיון הנוסף שוב בוטל אישור התוכנית.
פוגלמן קובע, כי ההחלטות להפקיד את התוכנית ולאשר אותה "התקבלו על בסיס תשתית עובדתית חסרה מתחייבת בנסיבות שלפנינו, בהינתן מאפייני מתחם תעש והנחת העבודה הבסיסית לגבי הימצאותם של חומרים מסוכנים בקרקע באזור, מחד-גיסא, ומתמונת הנתונים החלקית ביותר שהוצגה לוועדה בנושא זה עובר להחלטות, מאידך-גיסא. עוד אני סבור כי מסקנה זו נובעת אף מן ההוראות הנוגעות להכנת תסקירי השפעה על הסביבה ותוכנם כפי שנקבעו בתקנות התסקירים.
"פגמים אלה שנפלו בהליך קבלת ההחלטות הביאו לכך שהוותמ"ל לא נדרשה להכרעות תכנוניות מהותיות שעמדו לפתחה, וניטל עוקצו של מכשיר ההתנגדות, באמצעותו מממש הציבור את זכותו להשתתף בהליך התכנוני ולהביע עמדה לגבי ההכרעות המתקבלות בגדרו. סבורני כי עוצמתם של פגמים אלה, בנסיבות שלפנינו שבהן עסקינן בתוכנית המסדירה פיתוחו של מתחם בעל רגישות סביבתית גבוהה, אכן מצדיקה את ביטול ההחלטות בדבר הפקדת התוכנית ואישורה".
פוגלמן מזכיר, כי בית המשפט אכן איננו מתכנן-על ולא יחליף את שיקול דעתם של גורמי התכנון. אולם, "השגות העותרים על הפקדת התוכנית ואישורה נוגעות, בראש ובראשונה, לפגיעה בתקינות ההליך המינהלי שקדם להחלטות אלו ובעקרון השקיפות, העומד בלב ההליך התכנוני. במקרה דנן, תוצאות פגמים אלה הן כי מוסד התכנון הלכה למעשה לא הפעיל את שיקול דעתו כנדרש ולא בחן את השאלות התכנוניות הטעונות הכרעה בבואו להחליט על דרך קידומה של התוכנית על-רקע תשתית עובדתית מלאה".
לדברי פוגלמן, "המידע שהוצג לוועדה לא כלל פירוט בנוגע לסיכונים השונים המצויים בקרקעות מתחם תעש ולפיכך לא נקבעו בתוכנית הנחיות ומגבלות לגבי דרכי ומתקני הטיפול בהם, שאותן אפשר ויהיה צורך להמשיך ולפרט אף בשלב הביצועי של התוכנית". הוא מוסיף: "דחיית שלב קבלת הנתונים על הזיהומים במתחם לאחר אישור התוכנית והפנמתם בהוראות רלוונטיות שיינתנו על-ידי הצוות המלווה מבטאת לא רק את הפגמים בהליך איסוף הנתונים אשר צריכים היו לעמוד לפני הוותמ"ל בהחלטותיה על התוכנית.
"העברת ההכרעות התכנוניות לידי הצוות, כתוצאה מהוצאת שלב קבלת הנתונים האמורים מן ההליך התכנוני, משמעה התפרקות הוותמ"ל מחובתה להפעיל שיקול דעת לגבי ההכרעות התכנוניות הנדרשות" והעברתה לגורם אחר - ללא הסכמה בדין. הדבר גם פוגע קשות בחובה לשתף את הציבור בהליך התכנון ולאפשר לו להתנגד בצורה אפקטיבית.
השופט יצחק עמית, שהתנגד לקבלת הערעור בדיון המקורי, הצטרף לפוגלמן; השופטת יעל וילנר, שתמכה בקבלת הערעור, שינתה את עמדתה והסכימה גם היא (לנוכח השינוי בעמדת המדינה). השופטים דפנה ברק-ארז, ענת ברון ומני מזוז הסכימו אף הם. השופט יוסף אלרון, בדעת מיעוט, נותר בדעתו בדיון המקורי וסבר שיש לאשרר את אישור התוכנית. המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. את עיריית הרצליה, אדם טבע ודין וקבוצת תושבים בעיר ייצגו עוה"ד אילנה בראף-שניר, אסף הראל, אלי בן-ארי, חגי קלעי, אורלי אריאב וחיה ארז. את המדינה ייצג עו"ד יונתן ברמן, ואת יתר המשיבים - עוה"ד יהושע דיאמנט, אור סיון, משה פולאקביץ ויוסי וולפסון.
