תוצאות מחקריהם הרבים של היפנים שיכנעו אותם מעל לכל ספק שלא רק שהחומר בטוח לשימוש, אלא שהוא אף משפר מצבי חולי רבים. מאז שנות ה-70 של המאה ה-20, מכניסים היפנים את הסטיביה כממתיק למוצרי מזון שונים, ביניהם: גלידות, דברי מאפה, מסטיקים, משקאות קלים ועוד. ניתן למצוא ביפן אפילו קולה דיאט שמומתקת בסטיביה.
צמח הסטיביה תופס למעלה מ-40% משוק הממתיקים ביפן. כבר 35 שנה מדווחים היפנים שאין כל תופעות לוואי שליליות מהשימוש הרחב בסטיביה. הסטיביה משמשת כממתיק מרכזי במדינות נוספות, ביניהן: סין, ברזיל, קוריאה, פרגוואי ואוסטרליה.
גם בברזיל נערכו מחקרים רבים בנושא הסטיביה. ב-1986 ערכה קבוצת חוקרים ברזילאית מאוניברסיטאות מרינגה וסאו פאולו מחקר על השפעת הסטיביה על רמות הסוכר בדם התוצאות הצביעו על שיפור בערכי הסוכר בדם ובמיוחד על השפעה מיטיבה בקרב חולי סוכרת.
ב-1991 החוקר מליס (Melis) מאוניברסיטת סאו פאולו ערך כמה מחקרים על השפעת הסטיביה על ערכי לחץ-הדם. באחד המחקרים שנערכו על חולדות מעבדה נצפו התוצאות הבאות:
- הסטיביה גורמת לאיבוד מוגבר של מלח.
במחקר שנערך על בני-אדם נצפתה ירידה של 10% בערכי לחץ-הדם.
אנשי מקצוע במערב המתמחים בתרופות מצמחים (פיטו-פרמקולוגיה: פיטו - צמחים, פרמקולוגיה - תורת התרופות), מאשרים שאכן צמח הסטיביה בטוח לשימוש ובעל יתרונות מרפא ייחודיים.
למרות ההיסטוריה המפוארת של צמח הסטיביה, למרות ההוכחות המדעיות הרבות שהוא בטוח לשימוש ובעל תכונות ריפוי, למרות שבניסוי האמיתי, הגדול והארוך ביותר מכולם, האמין והמדויק ביותר - שנערך על מיליונים רבים של בני-אדם ביפן - לא נצפו כל תופעות לוואי שליליות, למרות כל זאת, ה-FDA, האיחוד האירופי ורשות הבריאות בקנדה, אינם מאשרים את השימוש בסטיביה כממתיק בטענה ש"אין מספיק מידע על בטיחות השימוש".
בארה"ב מותר השימוש בסטיביה רק כתוסף תזונה, Dietary Supplement, כלומר חומר שמיועד להשלמת תזונה כמו ויטמינים. אבל אסור השימוש בו כתוסף מזון, מה שהם מכנים Food Additive כדוגמת ממתיקים מלאכותיים (בעברית אין הבדל בין שני המושגים הללו).
מפתיע לראות שפתאום שלוש רשויות הבריאות הללו נעמדו על הרגליים האחוריות כדי "להגן עלינו", הצרכנים. מגדיל לעשות 'מינהל המזון והתרופות' האמריקני (ה-FDA) ש"מגן עלינו" ממש בחירוף נפש ואוסר על יצרני הסטיביה לא רק לשווק את הסטיביה כממתיק, אלא אפילו לרמוז שיש לה איזשהו קשר לטעם מתוק.
חברה בשם 'סטיביה' "נכשלה" בהקפדה על איסור זה. בחומר הפרסומי שהפיצה, נראה בקבוק משקה מוקף בצנצנות של סטיביה. ה-FDA עט מייד על החברה ואסר עליה להמשיך להפיץ את החומר הפרסומי הזה, בטענה ש"האפקט הפרסומי מראה חומר ממתיק". כלומר, חס וחלילה שמישהו יראה את הפרסום ויעלה על דעתו שאולי המשקה ממותק בסטיביה. להיטותו של ה-FDA "להגן עלינו" הביאה אותו לעשות מעשה נוסף, שאותי אישית זיעזע והזכיר לי תקופות ומשטרים אפלים. ב-1998 הורה ה-FDA להשמיד 2,500 ספרים שעסקו בבישול עם סטיביה.
ההיגיון הפשוט מכוון אותי לחשוב שאם ה-FDA מחמיר עד כדי כך עם הסטיביה, אז כנראה קיימת אצלו הערכה רצינית שהחומר עלול להיות מסוכן לבריאות הציבור ולכן הוא נוקט מדיניות של אפס סובלנות לגביו ולא לוקח סיכון שהציבור ייפגע חלילה. אם אכן כך הוא הדבר, כיצד ייתכן שה-FDA מתיר את השימוש בסטיביה כתוסף מזון? כאשר קיים חשד כבד כל-כך למסוכנותו, חובה היה על ה-FDA לאסור לחלוטין את השימוש בו.
קוראים יקרים, חובה על כולנו הצרכנים להקים קול צעקה רמה ולשאול את ה-FDA את השאלות הבאות:
- היכן היו הנחישות, הבקרה הקפדנית, חוסר הפשרות והסובלנות עם חומר שחשוד כמסוכן, כאשר עמדה בפניכם סוגיית מתן האישור לממתיקים מלאכותיים ובראשם לאספרטיים (כפי שמפורט בפרק על הממתיקים המלאכותיים)?
- האם לגביהם היה ל-FDA "מספיק מידע על בטיחות השימוש"?
ההנחה של רבים בעולם היא שהתנהגותו התמוהה של ה-FDA בכל הקשור לסטיביה נובעת מלחצים כבדים שמופעלים עליו מצד יצרני הממתיקים המלאכותיים. הנחה זו קיבלה אישור מגורמים שונים מתוך תעשיית המזון.
ליצרני הממתקים המלאכותיים אכן יש סיבה טובה לחשוש מצמח הסטיביה, שהרי הם יודעים שיש לו פוטנציאל לכבוש את העולם כתחליף לסוכר שהוא טבעי, בריא וללא קלוריות.
התנהגות ה-FDA בנושא צמח הסטיביה מוכיחה שוב, שהצרכנים האמיתיים שלו הם יצרני המזון ולא אנחנו, הצרכנים הפשוטים. עליהם הוא מגן, לא עלינו.
