הגננת כרמל מעודה נדונה (יום ה', 8.7.21) ל-9.5 שנות מאסר, לאחר שהורשעה ב-13 אישומים של התעללות בילדים שלמדו בגן הילדים "בייבי לאו" אותו ניהלה בראש העין. המעשים בוצעו בחודשים מאי-יוני 2019. את העונש גזר שופט בית המשפט המחוזי מרכז, עמי קובו. הוא קובע שיש להחמיר משמעותית בענישה במקרים כאלה, ולצד זאת - הפחית מן העונש בשל הדלפות פסולות בידי המשטרה.
בפסק הדין אמר קובו: "מדובר בסדרת מעשים מתמשכת שיש בה פוטנציאל רב לגרימת סבל או נזק לפעוטות, ויש בה משום אכזריות, הטלת אימה, ביזוי, השפלה או דיכוי. כל זאת תוך שקיים פער כוחות רב ויחסי תלות בין הנאשמת, הגננת, לבין העוללים הרכים בשנים. מעשי הנאשמת הטילו מרות ומורא על הפעוטות, והיה בהם משום ענישה והפחדה, תוך שניכר כי הפעוטות היו חסרי ישע לחלוטין אל מול הנאשמת".
המקרה של מעודה הוא החמור ביותר בסדרת אירועים של התעללות בתינוקות ובילדים רכים בידי גננות, סייעות לגננות ומטפלות שנחשפו בשנים האחרונות. היא הודתה בין היתר שקשרה את ידיו של אחד הפעוטות והטיחה אותו שוב ושוב בכסא; פעוט שני היא היכתה בפניו ובראשו, ישבה עליו וכיסתה את ראשו; העמידה פעוטות ופניהם אל הקיר לזמן ממושך; הקשתה על פעוט אחד לנשום; הצליפה במגבת בכמה מהם ועוד מעשי התעללות קשים ומתמשכים. לאחר שהמשטרה פרסמה את מקום מגוריה של מעודה, בבית הוריה, הוצת הבית בידי אדיר רצון, אשר נדון ל-3.5 שנות מאסר.
הילדים וההורים סובלים עד היום
תסקירים בנוגע לילדים העלו, כי הם סובלים עד היום מתוצאות התעללותה של מעודה, כולל פגיעות עצמיות, אלימות, מחלות, קשיי אכילה, התפרצויות זעם וליקויי התפתחות; גם ההורים נפגעו בצורה קשה. לגבי מעודה המליץ שירות המבחן על עונש מאסר שיהלום את חומרת העבירות, תוך שהוא מציין ש"למרות שהנאשמת לוקחת אחריות על מעשיה ומביעה חרטה, היא אינה מבינה לעומק את גודל הנזק שגרמה לילדים ולמשפחותיהם, ומצבי מצוקה, לחץ ותסכול עלולים להביאה להתנהגות קיצונית בפרט כלפי חסרי ישע".
גזר הדין מגלה, כי גורמי חקירה האיצו בהורי הילדים לפנות לתקשורת מיד לאחר מעצרה של מעודה ואף תדרכו אותם מה לומר. כך למשל נכתב בקבוצת ווטסאפ של ההורים: "הייתי היום אצל מפקד התחנה, הוא אמר לי שאנחנו חייבים לעשות באזז יותר רציני, להעלות דברים אישיים ולדבר... הוא אמר שנצטרך הרבה כוחות בשביל לראות מה שהולך שם, ולצערו אם לא נעשה רעש, היא לא תקבל את מה שמגיע לה, כי רק ככה זה עובד... הוא אומר... שאין לה עבר פלילי, אז רק רעש יזיז דברים!!!". נציב הביקורת על הפרקליטות,
דוד רוזן, מצא שיש ממש בתלונת הוריה של מעודה, אך מאחר שהנושא אינו בסמכותו - העביר אותו לראש אגף חקירות ומודיעין דאז,
גדי סיסו.
קובו אומר בגזר הדין: "מדובר בפעוטות שלא יכלו לדבר, לא יכלו להתגונן, ולא יכלו להבין את פשר מעשיה הקשים של הנאשמת כלפיהם. אין המדובר במעידה חד-פעמית של הנאשמת, ברגע אחד של אבדן שליטה רגעי, אלא בהתנהגות שיטתית ונמשכת, ובמעשים שחזרו על עצמם שוב ושוב... מעשי הנאשמת חזרו על עצמם באופן תדיר, והיא שוב ושוב תקפה והתעללה בפעוטות הגן, יום אחר יום, ולעתים מספר פעמים במהלך היום". לדברי קובו, "ניכר כי פוטנציאל הנזק לפגיעה רגשית ונפשית הוא רב, וכי מעשיה של הנאשמת עלולים להטביע את חותמם על הפעוטות,
וימשיכו ללוות את הקטינים ואת הוריהם בעתיד".
קובו אומר: "בכל הנוגע לענישה הראויה, סבורני, כעמדת המאשימה, כי הגיעה העת להחמיר את רמת הענישה הנוהגת בעבירות של התעללות בקטינים ובחסרי ישע, בפרט כאשר עסקינן בריבוי
מקרים של התעללות על-ידי גננת בפעוטות רכים בשנים. סבורני כי ראוי שעונשה של הנאשמת
יהא חמור יותר באופן משמעותי מהעונשים שנגזרו עד כה על גננות שהורשעו בעבירת התעללות בקטינים. אולם כעמדת ההגנה, גם כאשר מחמירים את רמת הענישה, יש לעשות כן באופן הדרגתי. זאת כדי להבטיח את עקרון שוויון הנאשמים בפני החוק". הוא קבע את מתחם העונש על 13-8 שנות מאסר; המדינה ביקשה 14 שנים וההגנה ביקשה לכל היותר שנתיים.
האווירה לא פגעה בזכותה למשפט הוגן
בבואו לקבוע את העונש בתוך המתחם אומר קובו, כי נסיבות חייה המורכבות של מעודה השפיעו על ביצוע העבירות. הוא מביא בחשבון שמאסר ממושך יקשה עליה להקים משפחה ויפגע קשות ביכולתה לסייע לאביה החולה. קובו גם זוקף לזכותה את הודאתה המיידית, מציין את הנאצות ואף הסכנה הפיזית שהיו מנת חלקן שלה ושל משפחתה, ומותח ביקורת על המשטרה:
"הכעס הציבורי כלפי הנאשמת מצד ההורים לנפגעי העבירה, ובכלל, הוא מובן, נוכח הנסיבות
הקשות שבתיק זה, ופעילותם של ההורים בזירה הציבורית היא כמובן לגיטימית. עם זאת, הפצת הסרטונים ממצלמות הגן ופרטים מחקירת הנאשמת באמצעי התקשורת על-ידי משטרת ישראל, ועידכון הורי נפגעי העבירה בפרטים על אודות החקירה על-ידי היחידה החוקרת, ליבו את האווירה הציבורית הסוערת ותרמו להסלמת השיח האלים כלפי הנאשמת ובני משפחתה. בהקשר זה, סבורני כי לא ראוי שהמשטרה תנסה להשפיע על האווירה הציבורית.
"...התנהלות משטרת ישראל בהפצת סרטוני מצלמות הגן באמצעות דוברות המשטרה בשלב 'הצהרת התובע' והדלפת פרטים מהחקירה עוד בטרם הוגש כתב אישום, ולפיכך אף בטרם נחשפו להגנה, תרמו להעצמת הסערה הציבורית, ויש לתת לכך משקל בקביעת עונשה של הנאשמת בתוך
מתחם העונש. עם זאת, לא שוכנעתי שחשיפת חומרי החקירה לציבור והאווירה הציבורית השפיעו, כפי שנטען, על שיקול דעתה של המאשימה בקביעת סעיפי האישום ובהגשת כתב האישום לבית משפט זה, כמו גם בעתירתה לעונש, אשר חזקה כי המאשימה שקלה שיקולים ענייניים. כמו-כן, לא מצאתי כי חשיפת סרטוני מצלמות הגן גרמה לזיהום הראיות וזאת כיוון שהורי הפעוטות ממילא לא העידו בבית המשפט הליך ההוכחות. בסופו של דבר, האווירה הציבורית פגעה בנאשמת, אך לא פגעה בזכותה של הנאשמת להליך הוגן".
לצד זאת, ממשיך קובו, "יש לתת את הדעת לשיקול הרתעת הרבים בגדרו של המתחם, וזאת בשים לב לחומרת העבירה והצורך להוקיע ולהעביר מסר חד וברור בדבר החומרה שיש באלימות כלפי פעוטות חסרי ישע אשר ננקטת על-ידי מי שאחראי על שלומם וביטחונם. ראוי שהענישה בעבירות מסוג זה תהיה לנגד עיניהם של כל אלה שבידיהם מופקדים תינוקות, ילדים וחסרי ישע". לכן הוא החליט להטיל על מעודה עונש חמור בצורה משמעותית מזה שהוטל במקרים קודמים, גם לנוכח העובדה שעונש המינימום על התעללות בקטין או בחסר ישע בידי אחראי הוא תשע שנות מאסר. הוא גם חייב את מעודה לפצות ב-40,000 שקל כל אחד מעשרת הקטינים שבהם התעללה. עונש המאסר יחל ב-6.9.21. את המדינה ייצגה עו"ד איריס פיקר, ואת מעודה - עו"ד
שירן ברגמן.
