בג"ץ דחה העתירות בפרשות הצוללות והמניות

שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, דחה (יום ה', 22.7.21) שלוש עתירות להקמת ועדת חקירה ממלכתית בפרשת הצוללות ולפתוח בחקירה נגד בנימין נתניהו בפרשת המניות. עמית עומד על שורה של תמיהות בפרשת הצוללות שלא ניתנה להן תשובה, באומרו שהתמונה הלכאורית הנוגעת לתהליכי קבלת ההחלטות בקרב הרשויות הרלוונטיות היא מדאיגה, וכי ראוי שיינתן מענה ציבורי לספקות אלה. העתירות הבחינו בין שלוש פרשות: פרשת העמלות (הידועה גם כתיק 3000) שבמסגרתה כבר הוגש כתב אישום; פרשת המניות שרכש ומכר בנימין נתניהו, מבן דודו, נתן מיליקובסקי (נתניהו רכש בשנת 2007 ב-1.7 מיליון דולר מניות בחברת גראפטק שבבעלותו של מיליקובסקי, ומכר אותן לבו-דודו כעבור שלוש שנים ב-16 מיליון דולר); ופרשת כלי השיט הכוללת שש תתי-פרשות: רכישת הצוללת השישית; רכישת הצוללות השביעית, השמינית והתשיעית;רכישת ספינות המגן; הבקשה לרכישת ספינות הנצ"ל (נגד צוללות); הסכמת ישראל למכירת צוללות למצרים; והניסיון למיקור החוץ (או הפרטה) של תחזוקת כלי השיט. העתירות הוגשו בידי התנועה לאיכות השלטון, משמר הדמוקרטיה וקבוצה של עותרים פרטיים.

אין תקדים להוראה להקים ועדת חקירה

עמית מתייחס בפתח הדברים לתצהירים הרבים שהגישה התנועה לאיכות השלטון ואומר כי ברובם הגדול אין כדי לתרום לבירור העניין, שכן מדובר בעדויות שמיעה ועדויות סברה של מי שלא היו מעורבים בפרשות השונות. חלק מהתצהירים אכן ניתנו בידי מי שהיו מעורבים או צריכים היו להיות מעורבים בסוד העניינים, אך יש להתייחס אליהם בזהירות משום שבג"ץ אינו שומע ראיות. הוא אינו מכריע בטענתו של נתניהו לפיה הגשת התצהירים הייתה בבחינת שיבוש הליכים לנוכח כתב האישום בפרשה, ומסתפק באמירה לפיה התנהלות התנועה הייתה חריגה ואינה חפה מקשיים. בפרשת כלי השיט הפריד עמית בין שאלת הסמכות המשפטית להתערב בסוגיית ההחלטה על הקמת ועדת חקירה, לבין השאלה אם ראוי להקים ועדת חקירה. ההחלטה על הקמת ועדת חקירה מסורה לממשלה, והתערבותו של בית המשפט בהחלטה זו היא חריגה ונדירה, ציין עמית. אין תקדים למקרה שבו בית המשפט הורה לממשלה להקים ועדת חקירה בנושא כלשהו, הוסיף, כל העתירות מסוג זה נדחו וגם בספרות המשפטית מקובל שהתערבות שכזאת צריכה להיות נדירה ביותר. אין גם יסוד לבקשה להורות למבקר המדינה להציע לוועדת הכנסת לביקורת המדינה להקים ועדת חקירה ממלכתית, שכן הדבר אפשרי רק לאחר הגשת דוח מטעמו - והמבקר כלל לא בדק את הפרשה. עמית מזכיר, כי לדברי המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בפרשה זו נחשפה התנהלות בלתי תקינה ומדאיגה "שאינה עומדת בסטנדרטים ראויים של רשות ציבורית" ונחשפו ליקויים המחייבים הפקת תובנות ולקחים בנוגע להליכי הרכש הביטחוני. מנדלבליט קבע בהחלטתו, כי "שאלות כבדות משקל שעולות מהעדויות והתצהירים, ואשר נותרו לעת הזו ללא מענה, אינן מצויות לפתחה של מערכת אכיפת החוק, העוסקת אך בבירור חשדות המצויים בשדה הפלילי".

ועדת חקירה - מתאימה לבירור התהיות

עמית אומר שאין לו אלא להסכים עם הדברים, והוא מונה כמה מאותן תמיהות, ובהן: מי היה שותף להחלטתו של נתניהו להסכים למכירת צוללות למצרים ומדוע לכאורה הוא הסתיר את החלטתו משר הביטחון, הרמטכ"ל וראש המוסד? מדוע לכאורה הופעלו לחצים לביטול המכרז הבינלאומי לספינות המגן, עוד לפני שקונצרן טיסנקרופ התחייב להוזילן משמעותית? מי העלה את הדרישה למכירת ספינות הנצ"ל ומדוע היא הוסרה? "ייתכן שלכל התמיהות דלעיל יש תשובות טובות ואפילו מצוינות, אך לא למותר לציין כי ראש הממשלה נמנע בתגובתו מלהשיב על תמיהות שהועלו בעתירות ובתצהירים, ובחר להפנות לדברים ולהסברים שניתנו על-ידי האלוף [יעקב] עמידרור [לשעבר ראש המל"ל] לחלק מהנושאים", אומר עמית. "אף יש להניח שלא ראוי לדון בפומבי, ושמא גם לא במסגרת חקירה פלילית רגילה, בשאלות אלה או בחלקן מטעמים של ביטחון המדינה. "אך דווקא בשל כך, המסגרת של ועדת חקירה ממלכתית שדיוניה, כולם או חלקם, יכולים להיערך בדלתיים סגורות תוך הטלת חיסיון וחובת סודיות, יכולה להתאים לבירור ולבחינה של הדברים ולטיהור אווירת החשד והספקות. בכירים בצמרת הביטחונית של צה"ל ומערכת הביטחון, לרבות עובדי מדינה, שמעולם לא הוטל בהם דופי ושמעולם לא נטען כי הם פועלים מתוך שיקולים פוליטיים או שיקולים זרים, עומדים אף הם תמהים לנוכח התמונה הלכאורית המצטיירת ולנוכח אירועים שהם עצמם היו עדים להם בתוקף תפקידם". התמונה הלכאורית המצטיירת, אומר עמית, היא שצה"ל ומשרד הביטחון נדחקו הצידה, ואת מקומם תפס המל"ל; לא נערכה עבודת מטה מסודרת; והתקבלו החלטות שמנוגדות לעמדתם של צה"ל ומשרד הביטחון, אשר התנגדו לרכישת צוללות נוספות. לדברי עמית, אף שוועדת חקירה יכולה להתאים לבירור ולבחינה של הדברים ולטיהור הספקות, ובמישור הציבורי בחינת תהליכי קבלת ההחלטות במקרה זה היא צעד המתיישב עם ביטחון המדינה - בית המשפט אינו יכול לספק פתרון לכל מכאוב ולכל קושיה והדברים ראויים לליבון במישור הציבורי. נושא הקמת ועדת החקירה הממלכתית - עניין הוא לממשלה לענות בו, לא לבית המשפט.

מחסום ההתיישנות מונע חקירה תכליתית

בנוגע לעסקת המניות אומר עמית, כי אין זה אחד מאותם מקרים חריגים ונדירים המצדיקים להתערב בהחלטת היועץ המשפטי שלא לפתוח בחקירה פלילית. נתניהו דיווח בזמן אמת על עסקת המניות למשרד מבקר המדינה ולוועדת ההיתרים. עמית מקבל את עמדת מנדלבליט, לפיה נתניהו אכן קיבל טובת הנאה משמעותיות ממיליקובסקי, ואולם לא נמצאה כל אינדיקציה לכך שנתניהו קיבל טובת הנאה בעד פעולה הקשורה בתפקידו, שהיא יסוד נדרש לביסוס עבירת השוחד, וכן לנוכח הקשיים הראייתיים והפרוצדורליים בניהול חקירה פלילית כעת. לדברי עמית, "נקודת המוצא היא שעסקת המניות מגלמת טובת הנאה של ממש שניתנה לראש הממשלה על-ידי בן-דודו מיליקובסקי. נקודת מוצא זו מעוגנת לכאורה בנתוני העסקה, הן עסקת רכישת המניות והן עסקת מכירת המניות. לא למותר לציין כי נתניהו בתגובתו לא השיב לגופן של טענות ולא סתר את הנתונים שנטענו בעתירות בנוגע לעסקה, לרבות הסכומים שקיבל והרווח שהפיק. "אך גם בהינתן נקודת מוצא זו, הרי שלנוכח חלוף הזמן דומה כי מחסום ההתיישנות, כשלעצמו, מצביע על חוסר התוחלת בניהול חקירה פלילית לנוכח הסיכוי הנמוך שהחקירה תניב תוצאה אופרטיבית. לכך יש להוסיף את הקשיים הראייתיים הנובעים הן מחלוף הזמן, הן מיחסי הקרבה המשפחתיים בין ראש הממשלה לבין מיליקובסקי, והן מכך שחקירה של ממש תצריך חיקורי דין מעבר לים, איתור עדים ומסמכים של חברות ובנקים במדינות הים, כולל גם חברות פרטיות שספק אם עדיין פעילות. בנסיבות אלה, תוחלת החקירה היא נמוכה, ושיקול זה הוא שיקול רלוונטי". עמית מתייחס לטענה לפיה אין זה צירוף מקרים בלבד, שקונצרן טיסנקרופ מופיע הן בפרשת הצוללות (כמי שבנה ומכר אותן) והן בפרשת המניות (כלקוח של חברת גראפטק, המוכרת פלדה שהיא רכיב חיוני בבניית הצוללות): "לא אכחד כי מאז הונחו העתירות על שולחננו, עצם העלאת החשד כי אין מדובר במקריות הדירה שינה מעיני ומעפעפי. לנוכח החשש לפגיעה באמון הציבור ברשויות אכיפת החוק, עולה מאליה השאלה אם לא כדאי 'לשלם מחיר' מסוים בדמות סטייה מההלכות הנוגעות להיקף ההתערבות בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, תמורת חקירה פלילית יסודית של חשד לשחיתות בצמרת בנושאים הנוגעים לקודש הקודשים של ביטחון ישראל".

המסד העובדתי המרכזי רעוע ביותר

בסופו של דבר, תשובתו של עמית שלילית: "אפשר לחבר בין נקודות האחיזה דלעיל ולקבל ציור של צוללת ופריסקופ. באותה מידה אפשר להציב את הנקודות בדרך אחרת שתעלה על דף השרטוט ציור שונה לחלוטין. אך על-מנת שיתגבש חשד סביר, הנקודות צריכות להתייצב מעצמן על הדף ולשרטט לעין הקורא ולו ציור מטושטש כנדרש לשם פתיחה בחקירה פלילית. הצבת נקודות האחיזה על דף השרטוט בדרך של השערה או תזה פלילית אפשרית, היא בגדר הנחת המבוקש, ומכאן הכשל בטענת העותרים... קיים פער בין השערה או תזה פלילית אפשרית לבין תשתית ראייתית ראשונית שניתן על בסיסה לקבוע שהתגבש חשד סביר לביצוע עבירה. את הפערים בין נקודות האחיזה שפורטו לעיל לא ניתן למלא על דרך ההשערה, ההנחה והספקולציה". בהקשר זה מציין עמית בין היתר, כי נתניהו הביע לכל המאוחר ב-2009 עניין ברכישת צוללת שישית, אך מיליקובסקי רכש את גראפטק רק שנה לאחר מכן; ואילו המזכר לרכישתה נחתם ב-2016, שנה לאחר שמיליקובסקי התנתק מהחברה. "הקשר האינטואיטיבי בין טיסנקרופ לבין גראפטק הוא מוקשה, לא הונחה לו תשתית ראייתית של ממש, ולא הונח בסיס להנחה כי טיסנקרופ תרכוש בבוא היום דווקא מגראפטק ולא מספקיות אחרות". עוד אומר עמית, כי הנתונים העובדתיים שהציגה התנועה לאיכות השלטון בהקשר זה אינם מדויקים. "ובקיצור, המסד העובדתי המרכזי שעליו מתבססת למעשה התזה וההנחה של שלוש העתירות, רעוע ביותר". עמית דחה את טענת העותרים, לפיה בחינת פרשת המניות על-רקע פרשת כלי השיט מבססת את העבירות הפליליות המיוחסות לנתניהו. הוא קבע, כי בראי ההלכה המושרשת באשר להיקף ההתערבות המצומצם של בית המשפט העליון בהחלטות הנוגעות לחקירה - הפער בין התזה וההשערות של העותרים לגבי הקשר בין שתי הפרשות לבין התשתית הראייתית שנאספה בפועל, שומט את הקרקע תחת טענתם לפיה קמה עילה להתערב בהחלטתו של מנדלבליט. השופטים ניל הנדל ונעם סולברג הסכימו עם עמית.