"הרפורמה לא באמת מפריטה את מערך הכשרות. היא בעיקר מוציאה אותו מידי הרבנות הראשית. במקום לחזק את הרבנות הראשית ולתקן איתה את הדרוש תיקון במסגרתה, מחלישים אותה ומעבירים את סמכויותיה לגופים אחרים", הסביר.
לדבריו, כהנא מבקש להקים גוף ממשלתי ביורוקרטי חדש (הממונה) שיקבל חלק גדול מסמכויות התקינה והפיקוח שמצויות היום בידי הרבנות הראשית. "במילים פשוטות: המטרה היא פשוט להוציא מהרבנות הראשית את הסמכויות ולהעביר אותן לגוף ממשלתי חדש. התוצאה תהיה התנגשות תמידית בין שני הגופים, כפל אסדרה, סתירות, ותחומים שיפלו בין הכסאות. לא ניתן הרי לנתק באופן אמיתי בין אמות-המידה ההלכתיות (שאמורות להישאר באחריות הרבנות) לאמות המידה העסקיות (שאמורות לעבור לממונה), ותמיד יהיה ויכוח מה מוגדר הלכתי ומה עסקי - וממילא מה באחריות איזה גוף. הממונה יטען שכל נושא בסוף הוא עסקי. הרבנות תטען שהוא הלכתי".
סמוטריץ' מותח ביקורת חריפה על השר מימינה: "אחיזת העיניים הגדולה של השר כהנא. ברפורמה שלו, שנכתבה ונועדה לשרת כמה גופים שמבקשים להעניק כשרות באמות מידה אחרות מאלה שקובעת הרבנות הראשית, אין למעשה אמת-מידה אחידה. מתן האפשרות לכל שלושה רבנים שקיבלו כושר לרבנות עיר (לא כולם נדרשים אפילו להיות מכהנים בפועל) לקבוע אמת-מידה לעצמם ולשווק אותה בכל הארץ מעקרת למעשה מתוכן את המושג אמת-מידה אחידה".
עוד הסביר כי יש יתרון גדול בניתוק הזיקה בין המשגיח למושגח ובהסדרת דרכי העסקת המשגיחים. אלא שיש לזה עלות כספית, כי העסקה מסודרת יקרה יותר מבעל עסק ומשגיח שמוצאים את הדרך להסתדר ביניהם. לדבריו, משרד האוצר מנע זאת במשך שנים. "הרפורמה אינה מנתקת את יחסי המשגיח והמושגח ולא פותרת את ניגוד העניינים המונח בהם, היא רק מעבירה אותם מהמשגיח לגוף הכשרות הפרטי ובכך רק מעצימה את הבעיה. גוף כשרות פרטי שמרוויח ממתן כשרות ומקבל את כספו מבעל העסק תלוי בו לפרנסתו יתקשה מאוד להציב לו דרישות ולהסתכן במעבר של בית העסק לגוף מתחרה".
נימוק מוסף אותו מנה הוא ששיקול הדעת בענייני כשרות צריך להתבסס על שיקולים הלכתיים של טיב הכשרות ולא על שיקולים כספיים. אם עד כה רק לבעלי העסקים היה תמריץ כלכלי שלילי בענייני הכשרות (בשל פערי העלות של חומרי הגלם ועיבודם), הרי שאחרי הרפורמה של השר כהנא גם לגופי הכשרות יהיה תמריץ כלכלי למקסם את רווחיהם ולשלב ידיים עם בעלי העסקים, לפעמים אפילו שלא במודע. וזו ממש פרצה הקוראת לגנב.
סמוטריץ' מתמודד גם מול טענת מנגנון הפיקוח, ואומר שגם זו גבינה שוויצרית שיש בה יותר חורים מגבינה. הוא מונה שלושה נימוקים: א. יהיו הרבה אמות-מידה וממילא יהיה קשה מאוד לעקוב אחריהן ולאכוף אותן ("במצב הזה יתרחש מה שמכונה בעולם הרגולטורי 'ארביטראז' רגולטורי', כפי שמתקיים היום בשוק ההון, וכל אחד יוכל להיכנס בין הכסאות שלו ולהתחמק מפיקוח"); ב. עוד לא נולד מנגנון פיקוח שמסוגל לפקח בכל מקום ובכל רגע נתון מול תמריצים רציפים להפרה; ג. בניגוד להצהרות לפיהן הרפורמה אמורה להוזיל את מחיר הכשרות, בהינתן חוק שימור החומר, האנרגיה והכסף, הרפורמה דווקא מגדילה את עלות הכשרות הכוללת ועד כה השר לא הצביע על מקור כלכלי לכך שלא יגולגל אל הצרכנים. כבר היום מערך הפיקוח של הרבנות הוא רזה ודל במשאבים, והוא מתקשה לתת מענה לאתגרי הכשרות".
בין מרוץ אל התחתית למרוץ אל הפסגה
יו"ר הציונות הדתית מזהיר כי ברבות הזמן עלול להתפתח במערך הכשרות שוק של תחרות קניבלית שיביא למה שמכונה בעולם הכלכלי "מרוץ אל התחתית". תחרות על מחיר נמוך ועל שירות ככסות להתפשרות על עקרונות הכשרות ההלכתיים.
"עכשיו תוסיפו לזה את העובדה שבמרכיב הליבה החשוב ביותר של תחרות בשוק הכשרות - איכות הכשרות - התחרות נעדרת את הכלי הבסיסי ביותר - קיומו של מידע שמאפשר לצרכנים השונים להשוות בין הספקים והמוצרים הקיימים בשוק - ותקבלו, בהפוך על הפוך, דווקא 'מרוץ על הפסגה'. נסביר: הציבור הדתי יסתדר כנראה בכל מצב. הוא מבין בכשרות ויודע מה לשאול. גם אם לא כל אדם דתי מבין בעצמו בפרטי הפרטים של ההלכות הוא בדרך כלל חי בקהילות מסודרות שיש בהן מי שמבינים ויש בהם מערכת שיתוף והעברת מסרים שמהר מאוד תעביר את הקול על מי אפשר לסמוך ועל מי לא. אבל, כאמור, לא מדובר ברוב צרכני הכשרות בארץ. הציבור המסורתי והחילוני שהכשרות חשובה לו ילך לאיבוד בין הגופים השונים והסטנדרטים השונים וייאלץ לבחור באחת משתיים: או להתפשר ולסמוך על כל תעודה באשר היא ולהסתכן בלהיכשל באיסור מאכלות אסורות כשהוא נסמך על גופים לא רציניים (חשוב לזכור ולקחת בחשבון בהקשר הזה שגם אם היום אנחנו מכירים גופי כשרות פרטיים רציניים יחסית שמונהגים בידי אנשים יראי שמים, איש לא תוקע לידינו שהמצב הזה ימשך.
"פתיחת השוק לתחרות תכניס שחקנים שאנחנו לא מעלים היום בדעתנו, וכל שינוי חייב לקחת בחשבון את ההתפתחות העתידית הזו ולתת לה מענה), או ללכת לצד השני ולהחמיר מאוד כדי לא להיכשל. וכאן, בהפוך על הפוך, הרפורמה שמבקשת לכאורה לפשט ולהוזיל את מערך הכשרות תייצר את ההפך הגמור. יהיו מספר בד"צים מחמירים שכבר ממותגים או ימתגו את עצמם ככאלה שאפשר לסמוך עליהם ויתפתח 'מרוץ אל הפסגה' שבמסגרתו צרכנים הולכים אל המרחב הבטוח וחסר הסיכונים ולוקחים שולי בטיחות גדולים כדי לא להיכשל במאכלות אסורות. לא סתם 'כוח דהיתרא עדיף'. הוא דורש לימוד והעמקה, וכשאלה אינם קיימים התוצאה הטבעית היא הליכה אל הצד המחמיר. הביקוש מצד הצרכנים יאלץ את בעלי העסקים ליישר קו ולרכוש את שירותי ההשגחה היקרים והתוצאה תהיה ייקור מערך הכשרות והמזון בכלל. ואם כן מה הועילו חכמים בתקנתם...", דבריו.
סמוטריץ' מציע כי מערך הכשרות יישאר ממלכתי ולא מבוסס על תחרות כלכלית. עם זאת הוא ממליץ לסכם על מודל העסקה של המשגיחים בתאגיד או בתאגידים שיוקמו לשם כך אך יהיו בשליטת הרבנות, לתקצב את התיקון הזה, לעגן בחוק סמכויות לקביעת אמת-מידה אחידה ושקופה בכמה רמות של כשרות ולהסמיך את הרבנות לנקוט עיצומים כלפי מי שיפר אותם - הן מול הרבנויות המקומיות והמועצות הדתיות והן מול בעלי העסקים.
