20% מהתלונות נגד שופטים בהן התקבלו החלטות גופן בשנת 2020 היו מוצדקות. כך עולה (יום ד', 28.7.21) מהדוח השנתי של נציב תלונות הציבור על שופטים,
אורי שהם. מדובר ב-60 תלונות שנמצאו מוצדקות במישרין, בארבע תלונות שהציפו ליקוי מערכתי וב-48 תלונות שבירורן הסתיים בהערה לשופט - מה שמלמד שהיה בהן ממש. זאת, לעומת 24% מן ההחלטות לגופן בשנת 2019.
בחלוקה לפי ערכאות, היו מוצדקות או מערכתיות ארבע מבין 46 התלונות על שופטי בית המשפט העליון (9% מבין כלל ההחלטות, כולל החלטה שלא לבדוק תלונה); שש תלונות על שופטים מחוזיים (5%); 41 מהתלונות על שופטי שלום (17.5%); 14 מהתלונות בתביעות קטנות (18%); אף תלונה על שופטי תעבורה ונוער; 24 תלונות על שופטי משפחה (12%); תשע על שופטי עבודה (16%); שלוש תלונות על בית הדין הרבני הגדול (18%); שבע על דיינים איזוריים (12%); ושתיים על דיינים דרוזים ושרעים (18%).
מבין 60 התלונות שנמצאו מוצדקות במישרין, 20 היו על התנהגות בלתי ראויה של השופט, 18 היו על ליקויים בניהול משפט, 12 על התמשכות ההליכים ועיכובים במתן פסקי דין, ועשר - על פגיעה בכללי הצדק הטבעי. בשנת 2019 היו רוב ההחלטות המוצדקות (38%) על התמשכות ההליך, ורק 21% על התנהגות בלתי ראויה; החלוקה בשנה שעברה דומה לזו של שנת 2018. שהם מציין: "בשנת 2020 נמשך הגידול היחסי בתלונות על שופטים בבתי המשפט לענייני משפחה,
עת התקבלו 193 תלונות (לעומת 184 תלונות בשנת 2019). נושא זה הובא על-ידי הנציבות לידיעתה של הנהלת בתי המשפט, לצורך בדיקת הסיבות לתופעה זו ולהסקת המסקנות המתבקשות, ככל שיידרש".
המליץ להדיח מיד דיין רבני
הדוח לשנת 2020 כולל מספר מקרים שהתפרסמו קודם לכן. בראשם: התבטאויות פסולות של נשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב
יצחק יוסף, נגד עולים מבריה"מ-לשעבר ונגד שופטי בית המשפט העליון, כאשר שהם המליץ לדון בהדחתו - אף שר לשירותי דת דאז, יעקב אביטן, דחה את ההמלצה. עוד מוזכרת התלונה נגד שופט בית המשפט העליון,
מני מזוז, שלא ציין שבתו עובדת במשרד הרווחה כאשר דן בעתירה נגד המשרד; שהם אומר שהיה עליו למסור זאת לצדדים. כמו-כן מוזכרת המלצתו של שהם לנזוף בצורה חמורה בשופטת בית משפט השלום בירושלים, שרון לארי-בבלי, בשל לעגה לאלעזר ברלנד בעת הארכת מעצרו.
מקרה נוסף היה המלצתו של שהם להדיח מיידית דיין בבית דין רבני, אשר "היה שותף, לכאורה, לעריכת בחינה לדיינות שאליה ניגש בנו והוא גם שבדק, לכאורה, את מחברת הבחינה של בנו לצד בודק נוסף". שהם העלה תמיהה על אמיתות תגובתו של הדיין וציין שהוא הסתיר מהרבנות את העובדה שבדק את הבחינה של בנו. עוד מוזכרת החלטתו של שהם בנוגע למסרונים שהחליפו
אפי נוה (אז יו"ר ועד מחוז ת"א בלשכת עורכי הדין) לבין השופט
איתן אורנשטיין, כאשר הלה היה מועמד לנשיא בית המשפט המחוזי בעיר, ואשר נמצאה מוצדקת לגבי חלק מהם. בין המקרים האחרים המוזכרים בדוח:
- אדם הודה והורשע בתיק בו הוא לא היה הנאשם. הנהלת בתי המשפט שינתה בעקבות זאת את הכללים לזיהוי נאשמים שאינם מיוצגים בידי השופט.
- שופטת משפחה נקטה בצעד קיצוני של הוצאת עורך דין מן האולם ונהגה בצורה בלתי שוויונית כלפי הצדדים.
- שופטת שלום אמרה לסניגור: "סע, אולי ניפטר ממך". היא התנצלה על דבריה בפני עורך הדין ובפני שהם, אשר שב והזכיר את חובתו של שופט לנהוג בריסון ואורך רוח.
- שופט מחוזי הזהיר עותר נגד רשות מקרקעי ישראל, כי יחויב בהוצאות בסך 100,000 שקל אם לא ימשוך את עתירתו. שהם קבע, כי מדובר בתקיפות יתר ולמעשה לא הותיר לעותר ברירה אלא לחזור בו.
- שופט עבודה כפה למעשה על עובד לחזור בו מתביעתו, כאשר הזהיר שיוטלו עליו הוצאות כבדות והוא ייפגע בעיני מעבידים פוטנציאליים אם לא יעשה זאת.
חוסר רגישות של שופטות משפחה
- שופטת משפחה ניסתה לשכנע אם לוותר על משמורת על ילדיה, אך לא הסבירה לה את המניע כפי שעשתה מאוחר יותר בפני שהם. הוא אומר, שהיה עליה להפגין יותר רגישות.
- שופטת משפחה "חרגה מכל קנה מידה של רגישות המתבקשת בדיונים מסוג זה" כאשר הטיחה בנערה שלא הסכימה לטיפול פסיכולוגי ואילצה אותה לקבל חיבוק מאביה.
- שופטת משפחה "לא נהגה ברגישות ובזהירות המתבקשת" כאשר הביעה התנגדות חד-משמעית להסכמת הצדדים בנוגע לילדיהם, ובכך גרמה להם לאבד את האמון ביניהם שנוצר בתהליך גישור ממושך ומאומץ, וגם לאבד את האמון בבית המשפט.
- שופט שלום הודה בטעותו רק בתגובתו הנוספת לפניית הנציבות. שהם מצטט את דברי קודמו, אליעזר ריבלין: "ניסיונו של היושב בדין למלט עצמו מהכרה בשגגה עשוי לפגוע באמון חיוני זה, נשמת אפה של המערכת, ויכול הוא גם חלילה ליצור בציבור תחושה של ניכור כלפי היושב על מדין. לעיתים ניסיון המילוט אך יסבך את השופט בשגגה נוספת וחוזר חלילה".
- שופט שלום הרחיק עיתונאים מן האולם בשל מגבלות הקורונה, במקום למצוא פתרון שיאפשר להם להיות נוכחים בדיון בלא לקפח איש - למשל ברוטציה ביניהם.
עיכובים ניכרים בפסק דין ובהחלטה
- רשם של בית משפט שלום נתן פסק דין 16 חודשים לאחר הגשת הסיכומים - למרות שמדובר היה בסדר דין מהיר, ובלא לעדכן את הצדדים על העיכוב וסיבותיו.
- שופט שלום לא הכריע במשך שנתיים בבקשה של אחד הצדדים לפסול אותו, למרות שהחוק קובע שיש להכריע בהן בדחיפות.
- רשמת שלום האריכה שוב ושוב את המועדים להגשת בקשה למתן רשות להתגונן בתביעה בסדר דין מקוצר, בלא להטיל עליהם הוצאות ותוך פגיעה בזכותם של התובעים להליך מהיר.
- שופטת שלום איימה על עורך דין, כי תחייב אותו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 שקל על כל שאלה "לא רלוונטית" שיציג למומחה בית המשפט.
שופט מחוזי התערב בסכסוך מקומי
- בית דין רבני הטיל "חרם" על אישה ולא התייחס במשך חודשים לפניותיה, משום שבשיחה פרטית עם חברתה טענה שבעלה משחד את הדיינים. שהם אומר, שהדיינים צריכים היו לדרוש ממנה לחזור בה, אך לא היו רשאים לפעול כפי שפעלו.
- שופט מחוזי ניסה להשכין שלום במקום מגוריו לאחר מספר אירועי אלימות. שהם אומר כי גם אם מניעיו היו טובים - אסור היה לו לעשות זאת, בשל מעמדו. הוא גם השתתף במפגש עם כמה חברי כנסת לשם כך; לדברי שהם, היה עליו להימנע מכך, כי "טמון סיכון לזיהוי פוליטי של השופט בפני הציבור".
- שהם קיבל את תלונתו של שר המשפטים דאז, אמיר אוחנה, נגד קאדי בבית הדין השרעי, אשר התבטא נגד מוסדות המדינה וראש עיר מסוימת בפרשה שעוררה סערה ציבורית. "התבטאויות הקאדי במקרה דנן היו חמורות ביותר, כשלאמירותיו הייתה גם קונוטציה משפטית מובהקת", אומר שהם, אשר ננזף בידי נשיא בית הדין.
- שופטת מחוזית בחיפה מינתה את אותו עורך דין 12 פעמים לבעל תפקיד ובמשך חמש שנים לא מינתה אף עורך דין אחר. שהם אומר כי הדבר עלול לפגוע באמון הציבור בבתי המשפט, ומלמד שעדיין יש מקום לשיפור השוויון במינוי בעלי התפקידים.
