שמונה יצרנים ומשווקים של משקאות ישלמו 48 מיליון שקל בשל אי-עמידתם בכמויות המינימום של מחזור בקבוקיהם. כך קובע (26.7.21) שופט בית המשפט המחוזי בירושלים,
ארנון דראל, אשר ביטל פסק דין של בית משפט השלום בו הועמד החיוב על 16 מיליון שקל.
החברות בהן מדובר: החברה המרכזית למשקאות (זכיינית קוקה-קולה), יפאורה-תבורי, טמפו, מי עדן, שופרסל (משקאות המותג הפרטי), גדעון גוטגולד (משקאות קלים), אקו אלפא (תרכיזים) ו-IBBL ספיריט (חברת-הבת של החברה המרכזית למשקאות אלכוהוליים). הסכומים שהוטלו על כל חברה הוגשו לבית המשפט כמסמכים חסויים. טמפו הודיעה לבורסה, כי תשלם 6.7 מיליון שקל. הסכום הגבוה ביותר היה 23 מיליון שקל, ובהתחשב בנתחי השוק של החברות השונות - קרוב לוודאי שהוא הוטל על החברה המרכזית.
המחלוקת נגעה לאיסוף המיכלים הגדולים (1.5 ליטר ומעלה), עליהם אין כרגע חובת פיקדון ואותם על היצרנים והמשווקים לאסוף. החוק קובע שעליהם לאסוף מדי שנה לפחות 55% מהמיכלים ששיווקו ולמחזר לפחות 90% מאלה שאספו. אי-עמידה ביעדים אלו מאפשרת למשרד להגנת הסביבה להטיל עיצומים כספיים על היצרנים והמשווקים. הם גם חייבים להמציא למשרד את הנתונים הרלוונטיים, מאומתים בידי רואה חשבון, והמשרד רשאי לדרוש לקבל כל מידע ששימש להכנת דוחות אלו.
בשנת 2018 החליט המשרד להטיל על החברות עיצומים בעשרות מיליוני שקלים בשל אי-עמידתן ביעדי האיסוף והמחזור בשנת 2016. החברות העלו שתי טענות עיקריות נגד קביעה זו. האחת: המשרד לא התחשב במיכלים שאספו באמצעות חברת "רז - הנקודה הירוקה". השנייה: המשרד התעלם מכך שהחברות רכשו באותה שנה את חברת "דניאלי בסביבה", שעסקה באיסוף מיכלים, ולא הביא בחשבון את המיכלים שזו אספה. המשרד דחה טענות אלו, אם כי הקטין את סכומי העיצומים המקוריים. בית משפט השלום בירושלים (השופט אוהד גורדון) דחה את ערעור החברות בנוגע לאיסוף של "הנקודה הירוקה", באומרו שהמשרד צדק בכך שדרש מידע נוסף אותו לא קיבל. הוא קיבל את הערעור בנוגע לחברת דניאלי, באומרו שהמשרד לא הסביר מדוע הכיר בדיעבד באיסוף שביצעה ב-2017 וסירב להכיר בזה שביצעה ב-2016.
הן החברות והן המשרד ערערו לבית המשפט המחוזי, ודראל קיבל את ערעור המשרד ודחה את ערעורן של החברות. בפתח פסק הדין אומר דראל, כי החלטת המשרד היא מינהלית ולכן היקף ההתערבות השיפוטית בה יהיה מצומצם, למרות שמדובר בעיצום כספי. בית המשפט אינו בודק את ההחלטה לגופה, אלא רק האם היא סבירה והאם התקבלה בצורה תקינה. על פני קני מידה אלו, לא היה מקום להתערבות כלשהו בהחלטתו של המשרד.
דראל מסכים עם גורדון בקובעו, כי המשרד היה רשאי לדרוש תעודות שקילה של הבקבוקים שאספה "הנקודה הירוקה" ולא היה חייב להסתפק באישור של רואה חשבון על בדיקה מדגמית של מספר הבקבוקים. פרשנותן של החברות הופכת את הבדיקה והבקרה של המשרד לתפקיד חסר ערך ועקר, שכן היא תביא לכך שלא יוכל לבדוק את אמיתות הדיווחים הנמסרים לו. המשרד רשאי לבקש כל מידע בכל נקודת זמן, ולא רק אם יש לו ראיות לכך שהדיווח אינו אמין. החברות מצידן לא עשו את כל המאמצים האפשריים לקבל את המידע מ"הנקודה הירוקה", מוסיף דראל.
בנוגע לחברת דניאלי אומר דראל, כי "אין להכיר ברכישה מלאכותית של פעילות איסוף הנעשית בדיעבד, שכל מהותה לעקוף את דרישות החוק ולנכס יש מאין פעילות איסוף ומחזור שנעשתה על-ידי גורם אחר למערערות, בחלוף שנה ואף יותר". החברות רכשו את דניאלי רק בסוף 2017, וייחוס האיסוף שלה ב-2016 אליהן - הוא מלאכותי. קבלת עמדתן של החברות תוביל "לפיתוח 'תעשיה' של רכישת איסוף ומחזור על-ידי גופים אחרים בדיעבד, על-ידי מי שלא הצליח לעמוד ביעדים", מתריע דראל. ההכרה באיסוף ב-2017 הייתה מוצדקת משום שאותה שנה הייתה בעיצומה כאשר רכשו החברות את דניאלי - להבדיל כאמור מהכרה בדיעבד באיסוף שלא היה להן שום קשר אליו. תחושתו של המשרד, לפיה החברות פעלו בשיטת "מצליח", אינה קלוטה מן האוויר, מוסיף דראל.
החברות חויבו בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. את החברות ייצגו עוה"ד
יגאל קווה,
שלמה מנחם ו
בר הולנדר, ואת המשרד - עו"ד משה וילינגר.
