המדינה אינה גובה חובות בעשרות מיליארדי שקלים

בסוף שנת 2019 עמדו החובות כלפי המדינה על 67.2 מיליארד שקל, עלייה של 37% לעומת 2015. מדובר בלמעלה מ-50% מהיתרות השוטפות של המדינה, מה שמלמד על פוטנציאל תביעה וגבייה שאיננו ממומש - אומר (יום ד', 4.8.21) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן. מדובר בסכום השווה ליותר מ-10% מתקציב המדינה שאושר השבוע, וסכום שגביית אפילו מחצית ממנו הייתה מקטינה משמעותית את הגרעון או מממנת תוספות לתקציבי החינוך, הבריאות והרווחה במשך שנים. בשנים 2020-2017 אישרה הוועדה העליונה לפשרות, מחיקות והסדרי חוב באגף החשב הכללי בקשות למחיקה בהיקף של 7 מיליארד שקל. עוד 1.9 מיליארד שקל אושרו למחיקה בוועדות המחיקה המשרדיות בתקופה זו. במקביל, לא נעשו פעולות של ממש לגביית החובות. 68% מהגופים שהשיבו לשאלון משרד המבקר לא ביצעו סקר סיכונים לגבי זכויות הניתנות לאכיפה ו-85% לא גיבשו מדיניות לתיעדוף הטיפול בפגיעה בזכויות המדינה. ב-42% מהגופים אין תהליך מובנה ושיטתי לאיתור, מיפוי וניתוח של חובות כלפי המשרד ופגיעה בזכויותיו. בהעדר המיפוי, מדגיש אנגלמן, חסר הבסיס ההכרחי לטיפול סדור ונרחב במימוש הזכויות, ונפגעת היכולת לבצע גבייה ואכיפה מיטבית. ב-41% מהגופים אין מנגנון מובנה לאיתור החובות וההפרות של הסכמים, ואין נוהל עבודה לאיתור ולמיפוי שלהם. אנגלמן מביע את החשש, לפיו חלק מהחובות כלפי גופי ממשלה אינם מאותרים והפרות של הסכמים אינן מדווחות ומטופלות, ובכך נמנעת יכולת האכיפה של הגופים, נמנעת האפשרות ליצירת הרתעה ונגרמים הפסדים למדינה. אנגלמן מותח ביקורת על תורת ההפעלה של הפרקליטות בנושא השמירה של זכויות המדינה. לדבריו, בחירת המקרים והתיקים המשפטיים שבהם מופעלים כלי אכיפה אזרחית, שעשויים להיות רבי-עוצמה, אינה נעשית באופן שיטתי: חסרה מתודולוגיה סדורה לזיהוי מטרות, לתיעדופן ולבחירת היעדים, והיעדים שנגדם מכוונים מבצעי אכיפה נבחרים על-ידי הגופים שלא על-פי מדיניות סדורה או אמות מידה ברורות די הצורך. בפרקליטות גם אין מנגנון אחיד וסדור לאיתור וזיהוי התיקים שהתקיימו בהם הליכים פליליים והם בעלי פוטנציאל אכיפה אזרחי ומינהלי. כמו-כן חסר ממשק טכנולוגי בין הפרקליטות הפלילית לאזרחית. בשנת 2019 הוגשו רק תשע תביעות עקב הליכים פליליים, מתוכן שלוש תביעות נגררות (דהיינו: בהן ההרשעה הפלילית מהווה הוכחה מוחלטת לחיוב האזרחי). באותה שנה הסתיימו הליכים ב-4,408 תיקים פליליים שנוהלו בפרקליטות והורשעו 84% מהנאשמים. אולם, לא ניתן לאתר רבים מהתיקים שעשויים להיות רלוונטיים להגשת תביעות אזרחיות. המדינה נמנעת מאכיפה אזרחית כלפי מבצעי פיגועים, למרות שהיא יכולה לתבוע מהם את הסכומים ששילמה לנפגעיהם. בשנים 2019-2018 לא הוגשה אף תביעה שכזאת, למרות שבשנת 2019 לבדה שילם הביטוח הלאומי 540 מיליון שקל ליותר מ-5,200 נפגעי טרור. אנגלמן מעיר לגבי אירועי האלימות במקביל למבצע "שומר החומות", כי המדינה נפגעה כספית בשל חבלות ברכוש ציבורי וצפויה לשלם לנפגעי האירועים. "מקרים אלו מחדדים את הצורך בפעילות אכיפה אזרחית, לצד ההליכים הפליליים, ובפרט כלפי מי שהורשע בהליך הפלילי, להשבת הכספים שישולמו מהקופה הציבורית", הוא אומר. בסוף 2020 הסתכמו החובות לרשות מקרקעי ישראל ב-15.3 מיליארד שקל. אולם, בשנים 2020-2017 ירד ב-31% מספר התיקים שהעבירה רמ"י לייצוג משפטי להגשת תביעות יזומות. בשנת 2019 הגישה רמ"י באמצעות הפרקליטות 30 תביעות, לעומת 57 בשנת 2018. אנגלמן מונה את החסמים המונעים שימוש יעיל באמצעי אכיפה אזרחית: המדינה משתהה בנקיטת פעולות לצורך שמירה על זכויותיה, באופן העשוי לגרום להתיישנות הזכויות ומביא לפגיעה בזכויות המדינה וקניינה ולהפסדים לקופה הציבורית; העדר תיעוד מספק גורם קשיים באיסוף הראיות וגיבושן לקראת תביעה; חוסר כדאיות כלכלית בנקיטת הליכי אכיפה וגבייה; קשיים ביורוקרטיים והעדר כוח אדם מתאים לביצוע פעולות האכיפה והגבייה.