עו"ד טליה אגמון המשנה ליועמ"ש משרד הבריאות: "המטרה היא לשמר את הערכות בצורה הטובה ביותר לזמן ארוך לטובת הנפגעות ולשימוש בהליך הפלילי. הן ראיות פורנזיות להליך משפטי כאשר הנפגעת מבקשת את זה. נכון וחשוב להסדיר את שמירת הערכות, ולאחר בחינה מקצועית ותקציבית, המסקנה היא שהמקום הכי מתאים לשמירה לאורך זמן של שרשרת הראיות והערך שלהן הוא מחסן הראיות המשטרתי. יש להבטיח שלא ייעשה שימוש אחר בערכות אלא אם הנפגעת מעוניינת בכך. הנטילה תיערך בחדרי מיון בבתי החולים. יש דברים שצריכים עוד להיפתר, חלקם בתקנות וחלקם תקציביים".
ד"ר זהר סהר, מנהלת המחלקה לטיפול באלמ"ב ותקיפה מינית במשרד הבריאות: "היום יש 7 מרכזים אקוטיים ובכוונת המשרד לפתוח 4 נוספים השנה. לשם לקיחת ערכות יש צורך בהכשרה ממוקדת ותרגול מיומנות של הפרקטיקה הרפואית של לקיחת הדגימות. לכן, העדיפות היא שיילקחו דגימות במרכזים האקוטיים. בטיוטת הנוהל השארנו פתוח את נושא החיוב של בתיה"ח כי זה אומר שצריך כוננות והשלכות נוספות. המשרד יכול להתחייב על שירות טוב במרכזים האקוטיים. בתיה"ח זה יותר מאתגר".
עו"ד טל פז מזרחי מהלשכה המשפטית של המשטרה: "מעמד נטילת הדגימה רגיש ומורכב. מבחינת התכלית והמהות, הראיה מטרתה להגיע להליך הפלילי כמו כל הראיות, שכולן נשמרות במרלוג המשטרה. כשנדרשנו להצעת החוק חשבנו על שמירה של הערכות במקום ייעודי במרכז הלוגיסטי, הפועל גם כך באופן ממוחשב, לכן לא מדובר במקום פתוח או נגיש לגורמים בלתי מוסמכים. כל הראיות השמורות בתיק חקירה, אנו מקפידים עליהן הקפדה יתרה. יש עוד ראיות רבות ומורכבות לא פחות בעבירות חמורות לא פחות, הנשמרות במרכז הלוגיסטי. נושא התניית ההסכמה מקובל וניתן לכלול אותו מחשובית, אך המשטרה לא תאפשר הסכמה מדורגת. אנחנו מכירים לעומק את חשיבות הגשת התלונה שנים לאחר המקרה ורואים זאת רבות ולכן לא מגבילים את שמירת הערכות וחושבים שזו הדרך הנכונה למצות את ההליך הפלילי".
גל ספן, ראש חוליית עבירות מין מוגבלויות במשטרה: "הדבר הנכון הוא לשמור את הערכות במשטרה. בעוד 10 שנים כשהנפגעת תיגש למשטרה ותרצה להגיש תלונה, הכל ייפתח מחדש ויש חשיבות לשמירת כל הראיות הקשורות באותו המקום, במקום את הדגימה בנפרד משאר הראיות. הרי בתיק חקירה יש גם את פרטי הסייר שהגיע למקום, יש ראיות זהב".
לאמירת היו"ר קריב כי יש לתת את הדעת כל מצב בו הנפגעת לא בוחרת ללכת למשטרה, ואז איך לא נוצרת אצלה תחושה שהיא הגישה תלונה במשטרה, אמר: "אנחנו מבינים שהמפגש עם המשטרה מעצם הגדרתו יכול להיות טראומתי ולכן הפגישה הראשונית היא עם עובדת סוציאלית".
עו"ד ליאנה מגד מייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים: "הצעת החוק מסייעת לנו לקדם עבודה רבה שלא הצלחנו להגיע בעניינה למתווים מוסכמים. ועדת השרים לחקיקה קבעה שהצעת החוק תחזור אליה לפני קריאה ראשונה כדי להגיע עם מתווה ממשלתי מוסכם. אין לנו עמדה ממשלתית מגובשת, ולכן אתייחס לעקרונות שילוו את הפתרונות שמנסים לגבש. יש הסכמה ברורה על הצורך בהסדרת שמירת הערכות. אנחנו מתייחסים לטווח זמן של שבוע בו נפגע העבירה מגיע לחדר האקוטי, כשנפגע העבירה לא מעוניין להתלונן ונרצה לשמור את הדגימה לצרכים עתידיים. לפני כשנתיים וחצי יצאה הנחיית פרקליט המדינה שאין התקדמות בהליכים פלילים ללא הסכמת נפגע העבירה והעיקרון הזה צריך להיות ברור. בנוסף, רוב התיקים הפליליים לא מתחילים בהגעה לבתיה"ח, אלא הרבה יותר מאוחר. במיעוט המקרים מגיעים בטווח של שבוע ולכן לא רואים הרבה שימוש בערכות. אפשרות אחת לשמירה היא במכון לרפואה משפטית, אפשרות אחרת בבתיה"ח לתקופה ונוספת - במרלוג המשטרתי. היו מחלוקות אך יש התכנסות לכיוון המרלוג ולכאורה אין לנו התנגדות, למעט הצורך שלא יהיה אפקט מצנן כלפי הנפגעים או חשש מקבלת טיפול רפואי.
"ההסכמה של הנפגעת תצטרך להיות לאורך כל השרשרת - נטילה, העברת הערכה למקום השמירה ולאחר מכן הסכמה להפקת הדנ"א והשימוש בו.
"יש שאלה לגבי אפשרות הנטילה של דגימות לקטינים. מרכזי ההגנה לנפגעים קטינים יכולים וצריכים לספק את השירות הזה. אין סיבה לשלוח אותם לחדר אקוטי. בנוסף, אם תהיה חבת נטילה בכל בתיה"ח צריכה להיות הכשרה נרחבת שתאפשר זאת".
עו"ד איילת רזין בית אור, יועמ"ש איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית: "יש כ-54,000 פניות בשנה. לפני מספר שנים בדיון מכונן שיזמה איתנו יעל שרר, התבררה התופעה הבלתי נסבלת שהערכות מושמדות לאחר 3 חודשים. זו השמדת ראיה ממוסדת. בעקבות הדיון ונוספים אחריו, הדבר נבלם. עדיין חשובה הצ"ח כי הנושא לא הוסדר.
"נפגעת העבירה בחרה להגיע לביה"ח כדי לקבל טיפול רפואי וזה אינטרס ציבורי חשוב שהיא תקבל טיפול רפואי מתאים. אם הצליחה המערכת לשכנעה לדגום ראיות, חשוב לקבל הסכמתה לכל אחד מהשלבים הללו. היא יודעת לגשת לתחנת המשטרה והיא בחרה שלא לעשות זאת. כלל האצבע צריך להיות החזרת השליטה שלה בכל שלב בתהליך. חשוב להבהיר שהשימוש ייעשה בהסכמתה ולשם המטרה שלשמה נדגמה ועבורה בלבד, ולא לפיצוח עבירה אחרת. אם נפגעת תסכים לתת דגימה ונגלה לימים שנעשה בכך שימוש אפילו בעבירה שהיא עצמה ביצעה, אין שום סיכוי שמישהי תסכים לתת דגימה".
יעל שרר מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית: "הנוסח המקורי של שמירת הדגימות במכון לרפואה משפטית הוא הנכון ביותר. אנחנו רואים אצל נפגעות ונפגעים המגיעים לחדרים האקוטיים שהתהליך לא נעשה בהסכמה איתם. המון מהדיון פה התבסס על כרעי תרנגולת כל עוד אין הסדרה חוקית לערכות ולמי שנוטל אותן. זה צריך להישאר במכון ובמערכת הרפואית והחובה הראשונה היא ליידע בתוצאות בהתאם לחוק זכויות החולה. רבות מהנפגעות רוצות להשתמש בכך כדי לדעת אם יש דנ"א בגופן וכל עוד הן לא מתלוננות במשטרה לא מפיקים דנ"א. 24 שעות אחרי אונס אין דבר יותר מפחיד מכך. זה יותר קל וזול אבל זה לא הדבר הנכון כי יהיה לזה אפקט מצנן כמו קוביות קרח בפרצופן. המכון יודע לטפל בראיות ושומר ראיות עבור המדינה.
"בנוסף, לא הייתה הבדלה בין מה שקרה עד עכשיו למה שיקרה לאחר החקיקה. יש מאות ערכות בבתיה"ח ואף אחת מהנפגעות לא הסכימה להעברה למרלוג המשטרה. הנפגעים הביעו התנגדות להעברה למשטרה ואמרו להם שהערכות יישארו בבתיה"ח".
היו"ר ח"כ קריב הגיב לדברים: "ללא קשר לשאלת התחולה הרטרואקטיבית, בחוק ייכתב שאין העברה ללא הסכמה מפורשת. תהיה קבוצה של נפגעות שתרצה לתת דגימה פורנזית ללא העברתה למשטרה ואז תהיה אפשרות לומר לנפגעת שההסדר הוא שהדגימה עוברת למשטרה, או שיהיה עידוד לכך, אך יינתן פתרון לערכות שהנפגעת סירבה להעבירן למשטרה. ייתכן שהפתרון יהיה שאם לא הייתה הסכמה להעברה למשטרה, יש חובה על החדר האקוטי לשמור לשנתיים ולבקש הסכמה שוב. אולי יש למצוא דרך לומר שהגורם המארח הוא המרלוג כמתקן הטוב לשמירת ראיות, אך לומר שהן נשמרות בנפרד, כסוג שונה של שמירה על ראיות. לא כדינן של ראיות בהליך מתנהל".
ח"כ מיכל רוזין (מרצ) שאלה "האם בסופו של דבר מבחינת הנפגעת, יש הבדל באחסון במרלוג, בבי"ח או במכון? הרי הכל רשויות מוסמכות של המדינה".
ח"כ בני בגין (תקווה חדשה): "אי אפשר להתעלם מהניסיון המצטבר במדגם הגדול של נשים שיעל שרר מכירה, מצד שני שמעתי את הערת סגן השר שאי אפשר לסמוך על השמירה בבתיה"ח".
עו"ד אילת רזין בית אור: הפתרון של המרלוג הוא הרע במיעוטו. בי"ח זה לא מקום לשמירת ראיות. וכך גם המכון לרפואה משפטית. הלוואי שהוא היה אופציה אמיתית. מבירור עם רכזות הליוווי בשטח, לא מצאנו הבדל בין המכון לבין המשטרה. הכל תלוי בשאלה איך יתווכו את זה. זה צריך להישמר כרשומה ולא כתיק במשטרה".
ח"כ בן ארי: "אנחנו בסיפור הזה ביחד. מטרת העל היא שהנפגעת תבוא ותהיה לה ערכה. אני נלחמת כי הלוואי והיה נוהל ולא היה נדרש החוק. בדברור נכון והסבר שמדובר רק בשמירה דיגיטלית נכונה, כשיש התנגדות של משרד הבריאות לאבו-כביר, יש לקדם את החוק".
מלי אורגד, מפקחת ארצית על תחום נפגעי תקיפה מינית במשרד הרווחה: "אנחנו תומכים בהצעת החוק ורואים חשיבות רבה במענה לא רק בחדרים האקוטיים אלא גם בבתיה"ח ובחדרי ההגנה לקטינים. השמירה לזמן בלתי מוגבל היא קריטית ומאפשרת לנפגעים ונפגעות לעכל את הטראומה".
מירב עמיאל ראש מעבדת דנ"א במשטרה: "אנחנו אמונים על ייצור ערכות האונס ואספקתן. אנחנו עורכים אספקה אחת לחצי שנה בהתאם לדרישת המרכזים ובתיה"ח, כ-400 ערכות בשנה. אנחנו עורכים מעקב ויכולים לומר בכל רגע נתון כמה ערכות יצאו מאיתנו ומחזיקים מלאים למקרה הצורך. אנחנו משתדלים שלא יהיו תקלות באספקה ויש להעביר אחריות גם למרכזים האקוטיים שיתריעו בזמן על חוסרים כי לעיתים לוקח כמה ימים".
היו"ר ח"כ קריב סיכם את הדיון: "עשינו התקדמות בהבנה שהמטרה המרכזית היא בשמירת הדגימות. משרד המשפטים חייב לתת את הדעת בהגנה על פרטיות ומפני אי-הפללה. דבר אחד לא יכול לקרות. ארבע שנים וחצי ישבתם על המדוכה והסכמת משרד המשפטים לא נועדה לפתוח יריעה של אין-ספור שדיונים על דגימות וחדרים אקוטיים. המצב הנוכחי בלתי אפשרי, הוא לא לכבודן של הנפגעות וזכותן לצדק. אנחנו לא הולכים לגרור פה את העניין. הזמן הנדרש לתשובות הוא מספר ימים. אם הולכים למהלך של הסדרת השמירה היעילה של הדגימות, בלי לטפל כרגע בחלק העוסק במיקום לקיחת הדגימה זה יוכל לזרז את התהליך".