"על פני הדברים, קשה יהיה לבוא בטרוניה לקורא שיסבור כי עמדת רשויות המס המתוארת משקפת ניסיון להבטיח גביית מס מירבית גם במחיר של פרשנות מאולצת משהו. אחזור ואדגיש כי אין באמור כדי להטיל דופי במאן דהו, והדברים אינם אלא בבחינת הרהורים ומחשבות לגבי המדיניות הפרשנית הנקוטה לעיתים על-ידי רשויות המס". כך אומר (יום ב', 16.8.21) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית.
עמית דחה את ערעורו של פקיד שומה ירושלים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעיר (השופט אביגדור דורות), אשר קבע שבעלי מניות לשעבר בחברת אופיר אופטרוניקה ישלמו מס של 15% על מכירת מניותיהם. פקיד השומה טען ששיעור המס צריך להיות 25%. אפרים סקמסקי, יעקב זרם ואפרים גרינפלד היו ממייסדי החברה, שהייתה בעלת מפעל מאושר, והחזיקו 6.2%-10.5% ממניותיה. הם מכרו אותן בשנת 2001 לחברה זרה וטענו שעל חלק מן התמורה - שנעה בין 7.3 ל-12.4 מיליון שקל - חל מס מופחת.
דורות קיבל את ערעורם של השלושה על השומה שהוצאה להם, וכאמור עמית דחה את ערעורה של רשות המיסים תוך ביקורת על נימוקיה וטענותיה. לדברי עמית, עמדתם של המוכרים משקפת "מהלך פרשני פשוט" הנתמך בלשון החוק כפשוטה, בעוד עמדתו של פקיד השומה מעוררת קשיים. כך, אומר עמית, הרשות ביצעה "ניסיון מוקשה שבמידה רבה מעקר" את הוראת פקודת מס הכנסה בנוגע למועד רכישת המניות והשלכתו על שיעור המס החל בעת מכירתן. טענתו של פקיד השומה בהקשר זה הייתה מלאכותית, כי הוא ניסה לכרוך פטור ממס החל עד 2003 עם הסדר החל משנת 2006.
עוד טען פקיד השומה, כי ההסדר המקל חל רק על מכירת מניות בידי חברות ולא בידי יחידים. פרשנות זו, אומר עמית, אינה נתמכת בלשונו המפורשת של החוק, עומדת בסתירה להיסטוריה החקיקתית ואינה עולה בקנה אחד עם ההרמוניה החקיקתית. טענותיו בנוגע למנגנון המיסוי בחוק לעידוד השקעות הון עמדו בניגוד להיגיון ולתכלית החקיקה. לבסוף מראה עמית, כי הרשות העלתה טענה ולאחר מכן חזרה בה ממנה; ושעמדתה עמדה בניגוד ברור לחוזר מס הכנסה שהיא עצמה פרסמה (הרשות טענה שבאותו חוזר נפלה שגגה). עמית אומר כי "קשה להתעלם מתחושת חוסר הנוחות שמתעוררת למקרא הוראות החוזר".
מכאן מגיע עמית לנקודה שהוא מכנה "הרהור ותהייה": "שאיפה בסיסית בדיני המס היא להביא לחיוב הנישום בתשלום מס אמת, והדבר הוא בבחינת 'נשמת החוק ותכליתו'. בד-בבד, מובן כי השאלה מהו מס אמת אינה תמיד כה פשוטה, והדברים נכונים ביתר שאת מקום שבו המחלוקת נסבה על מהו אחוז המס שעל הנישום לשאת בו. כך או כך, הכל יסכימו כי המטרה שצריכה לעמוד לנגד עיניהן של רשויות המס אינה לפלס לעצמן את הנתיב הפרשני המוביל לגביית מס בשיעור הגבוה ביותר האפשרי, אלא לחתור לגביית מס אמת על-פי לשונן של הוראות החוק ותכליתן.
"איני רומז חלילה כי במקרה דנן עמדתן של רשויות המס אינה חותרת לגביית מס אמת. ברם, למקרא עמדתו של המערער (והוראת החוזר (השגויה) שנזכרה לעיל),
עשוי להתקבל הרושם כי גישתן הפרשנית של רשויות המס מבטאת ניסיון לצמצם ככל הניתן את היקף פרישׂתן של ההוראות המיטיבות עם הנישומים שנקבעו בסעיף 94ב לפקודה ובחוק העידוד". עמית מסכם שוב את עמדת הרשות, ומסיים באמירה שהובאה לעיל לגבי הרושם שעלול הקורא לקבל.
הרשות חויבה בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. השופטות דפנה ברק-ארז ויעל וילנר הסכימו עם עמית. את פקיד השומה ייצג עו"ד יורם הירשברג, ואת המוכרים - עו"ד זאב אוסלקה.
