פאינה קירשנבאום מערערת לעליון

סגנית שר הפנים לשעבר, פאינה קירשנבאום, מערערת לבית המשפט העליון (יום ה', 26.8.21) על הרשעתה בקבלת שוחד בסך 2.2 מיליון שקל ועל חומרת עונשה - עשר שנות מאסר. בערעור מועלות טענות קשות במיוחד כלפי שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ירון לוי, אשר דן בעניינה של קירשנבאום. היא גם מבקשת לדחות את ריצוי עונשה עד להכרעה בערעורה. לוי הרשיע את קירשנבאום בכל האישומים שיוחסו לה, ואשר במרכזם עמדה (על-פי פסק דינו) קבלה שיטתית של שוחד תמורת הפניית כספים קואליציוניים שהיו בשליטת סיעת ישראל ביתנו. הוא גזר עליה עונש מאסר חסר תקדים בעבירת השוחד, לצד קנס בסך 900,000 שקל וחילוט בסך מיליון שקל. בערעור על ההרשעה נטען, כי לוי קיבל במלואן את גרסאות עדי התביעה ודחה במלואן את העדויות לטובת קירשנבאום, תוך שהוא "נותן 'הסברים' ותירוצים, שלא מעולם המשפט וללא כל תימוכין בראיות, לשקרים מוכחים וסתירות בוטות של העדים... בית המשפט קמא קבע שורה חסרת תקדים של 'מסקנות' שאינן מבוססות על ראיות או על ידיעה שיפוטית, אלא מנומקות ב'היגיון' אשר למצער אינו היגיון הכרחי. התנהלות זו של בית המשפט קמא, העוברת כחוט השני לאורך כל האישומים, לוקה בחריגה קיצונית מיסודות ועקרונות של המשפט הפלילי, בין היתר באי מתן פרשנות לטובת המערערת כשזו סבירה, הגיונית ועולה מחומר הראיות, כמו גם בכך שאינו בוחן את האפשרות לתת למערערת ליהנות מן הספק כשזה קיים". מאחר שמדובר בעדויות נסיבתיות נטען בערעור, כי המסקנה לפיה קירשנבאום דרשה וקיבלה שוחד - אינה המסקנה ההגיונית היחידה. "ההסתכלות על מכלול המעשים המיוחסים למערערת במשך שנים - מכלול שאין בו שיטתיות, אין בו היגיון פנימי, יש בו סתירות - מחזקת את המסקנה כי אין מדובר במי שפעלה באופן שיטתי על-מנת לקבל שוחד. המערערת פעלה בתוך מסגרת נורמטיבית קיימת של הענקת כספים קואליציוניים. גם אם בתוך המסגרת הזו נפלו פגמים, בין אם פגם של טשטוש בין מטרות פוליטיות למטרות-ציבוריות אחרות; ובין אם כניסה למצב של ניגוד עניינים, בשל הפניית נותני שירותים שהיא מכירה לגוף הנתמך, בשום מקרה לא מדובר היה בשוחד". לטענת קירשנבאום, מפסק דינו של לוי עולה למעשה, "כי די בכך שעד מדינה (המקבל הטבות מפליגות כפוף להפללת הנאשם), יטען כי נתן שוחד בלי שיידע להצביע על פרטים בסיסיים כמו מקום, מועד וסכום, או כאשר דבריו נסתרים בראיות חיצוניות ובדברי עדי תביעה אחרים, על-מנת שעדותו תבסס הרשעה פלילית". לוי טעה בהנחת היסוד שלו, לפיה יש לחלק כספים קואליציוניים בצורה שוויונית - וכך יצר דעה קדומה כלפי קירשנבאום, שהביאה להרשעתה שלא בהתאם לכללי המשפט הפלילי. הערעור מנתח בפירוט רב את כל ההרשעות ומעלה את הטענות מדוע אינן יכולות לעמוד. בערעור על העונש נטען, כי הוא חמור ביותר וחורג מכל אמת מידה סבירה. לוי צריך היה לקבוע שמדובר באירוע אחד או לכל היותר בשני אירועים; אין מקום להחמרה עם קירשנבאום מעבר לענישה המקובלת בעבירות שוחד; לוי לא נתן משקל מספיק לנסיבות אישיות; הוא התעלם מתנאי הכליאה הקשים בנווה תרצה; הענישה הכספית מופרזת ביחס להיקף העבירה והיא מהווה מחצית ממקורות הקיום של בני הזוג קירשנבאום. הערעור הוגש באמצעות עוה"ד גיורא אדרת, אורן אדרת ועודד גזית.