ביקורת קשה על הסניגורית

שופט בית משפט השלום בתל אביב, שמאי בקר, מותח ביקורת יוצאת דופן (יום א', 29.8.21) על עו"ד רוי גבריאל מן הסניגוריה הציבורית, שהגנה על אליהו בקל שהואשם והורשע בתקיפת אשתו לשעבר, רעות ראובן. בקר אומר: "ההגנה יצאה חוצץ בסיכומיה, על כך שהמתלוננת בתיק, קורבן העבירה, רעות, סירבה ללכת למעון לנשים מוכות. ההגנה ביקשה להסיק מכך על מהימנותה של רעות, לשלילה כמובן. הטענה האמורה - מוטב הייתה לולא נטענה, מלכתחילה. אני סבור שנחוצה מידה רבה של עזות מצח כדי להפנות אצבע מאשימה כלפי אישה מוכה, ולהטיח בה כיצד היא מהינה שלא ללכת למקלט לנשים נפגעות אלימות, ואזי להוסיף חטא על פשע, ולבקש את בית המשפט להסיק מכך מסקנות לחובתה של אותה אשה, כאילו בכך יש להוכיח כי מדובר בשקרנית מועדת. "לגבי דידי, בשנת 2021, כשם שאין שואלים עוד נשים במשפט אונס מדוע לבשו חצאית מיני עובר לאונס, מן הראוי להוציא מן הלקסיקון ומרשימת שאלות הסנגוריה שאלות ממין זה. הגם שהדברים נראים ברורים ומובנים מאליהם (לפחות כך סברתי עד למקרא סיכומי ההגנה), אזי אסביר, בכל זאת: אוי לנו, כחברה, אם ככלל, מאן דהוא יסבור או יסיק כי מוטל צל של ספק מעל תלונתה של אישה - אם תסרב ללכת למקלט לנשים נפגעות אלימות". בקר מותח לאורך פסק דינו ביקורת על אופן ניהול ההגנה ועל העדר האחיזה של ההגנה בעובדות ובהיגיון. לדבריו, "לא מצאתי ממש בטענות ההגנה בסיכומיה, ביחס ל'סתירות' שעלו לכאורה מעדותה של המתלוננת ול'חוסר ההיגיון' שבה. ההגנה טענה כי עובדות כתב האישום לא עלו בקנה אחד עם עדותה של המתלוננת, וכי התיאור התקיפה היה 'דמיוני'. טעות כפולה ביד ההגנה ביחס ל'סתירות' שבעדותה של רעות, גם ראייתית וגם מהותית: לא רק שחקירותיה של רעות במשטרה כלל לא הוגשו לבית המשפט (ולא התבקשה הגשתן), ועל כן ממילא אין להגנה כל ראיה התומכת בעדותה ביחס להשוואה ולפערים הנטענים על ידה, הרי שגם לגופו של דבר - לא התרשמתי כי מעבר לעניינים טכניים שוליים, דקדוקי עניות ממש, יש פער בין גרסתה של המתלוננת במהלך המשפט, לבין עובדות כתב האישום".

האם זהו ספר מתוסכל?

בקר מוסיף: "עיקר טענת ההגנה הייתה שהנאשם היה 'בעבודה' בעת התקיפה, ועל כן - לא הוא התוקף. בקל טען כי רעות שמה לה למטרה להפלילו, במסגרת סכסוך בנוגע לילדם המשותף, על-ידי הגשת תלונה שקרית נגדו. עולה תמיהה מהתזה של ההגנה: אם לא בקל הוא שתקף את רעות, אז מי עשה כן? ברי לי בהחלט שנטל זה אינו מונח לפתחה של ההגנה, אבל, בכל זאת: הרי אין המדובר באישה שהיא ראשת ארגון פשע, או מקורבת לאחד שכזה. ההגנה לא הציעה פתרון לתעלומה זאת. "ואף זאת: נניח שפלוני-אלמוני החליט לתקוף את רעות באמצע רחוב בת-ימי, אם לצורך שוד, ואם סתם כך, להנאתו הסדיסטית של התוקף. על מה ולמה הניסיון לגלח את שער ראשה של רעות? היתכן שמדובר בספר מתוסכל, שרעות נקלעה לסכסוך עימו? או שמא - מעצב שיער שהחליט לערוך 'ביקור בית', או 'ביקור רכב', במפתיע, לפלונית? תקיפתה של אישה באמצעות מכונת גילוח, להבדיל מסתם תקיפה, מספרת סיפור, לטעמי, על רצון לפגוע, בדגש על פגיעה במאפיין נשי, ולהשפיל; נסיון החיים השיפוטי, לאורך מאות רבות, אם לא למעלה מכך, של תיקי אלימות במשפחה, מלמד על קיום קשר אישי בין התוקף לקורבן, בנסיבות תקיפה שכזאת. "...על-מנת לקבל את תיאוריית הקונספירציה ו'תפירת התיק' נגד בקל, חייבות אפוא להתקיים גם הנסיבות הבאות: לא רק שרעות תביים תקיפה באמצע רחוב בת-ימי הומה, ולא רק שהיא תשתף בכך (ולו פסיבית) את אביה, בהקלטת שיחה 'מבושלת', של אותה התקיפה, אלא שמתחייבת גם שכירת או גיוס שחקן על-ידי רעות, איזה פלוני-אלמוני, ש'ישחק' את התקיפה, כפי שראה אותה במו עיניו העד ועקנין המצוין. ולא רק זאת: אותו שחקן ברוך-כשרון גם היה חייב לברוח ממקום האירוע, לפי התכנון, שכן תפיסתו על-ידי מאן דהוא - הייתה מכשילה את ההצבעה על בקל כעל התוקף, בדיעבד, הלוא כן? נער הייתי גם זקנתי, קמעה, וראיתי כבר איזו עלילה או שתיים, למרבה הצער, אבל זו המוצעת כאן - עולה על כל דמיון". לדברי בקר, "אני דוחה את טענת האליבי של בקל, שכן היא לא עוררה ספק באשמתו, לא רק מחמת היותה כבושה, וללא כל הסבר מניח את הדעת לכבישתה, אלא שהייתה מופרכת ומלאכותית, ולא ארחיק לכת אם אומר כי נתפרה בתפרים גסים ונרקמה רק בדיעבד". בקר גם מציין, כי בקל הקשה מאוד על ניהול משפטו והגנתו, והחליף את ייצוגו חמש פעמים - וזו הסיבה היחידה להתארכות משפטו. את המדינה ייצג עו"ד דניאל אשכנזי.