פעולה בלתי חוקית של הפרקליטות, אותה ניסתה לתקן בדיעבד ובאיחור של תשע שנים, גרמה לכך שבית המשפט העליון הפחית (יום א', 5.9.21) חמש שנות מאסר מעונשו של אדם שביצע בבתו עשרות ואולי מאות עבירות מין כאשר הייתה בת ארבע עד 14.
האיש (יליד 1956) הואשם בשנת 2012 בביצוע עבירות מין בבתו, ילידת 1992, בשנים 2006-1996. "מדובר בכתב אישום קשה לקריאה, שמתאר מסכת של מעשים מחרידים", אומרת שופטת בית המשפט העליון,
ענת ברון. החוק קובע, כי דרוש אישורו של היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב אישום על עבירות מין במשפחה בנות עשר שנים ומעלה, דהיינו במקרה זה - אלו שבוצעו בשנים 2002-1996. אישור שכזה לא ניתן לפני הגשת כתב האישום.
האיש הורשע בכל המעשים שיוחסו לו (למעט שניים) ובעבירות של אונס קטינה, מעשי סדום בקטינה, מעשים מגונים בנסיבות אינוס ותקיפה הגורמת חבלה ממשית - כולם בריבוי עבירות. בית המשפט המחוזי מרכז האמין לבת, קבע שהאיש שיקר בעדותו "לעיתים עד כדי אבסורד", עמד על החומרה היתרה של מעשיו ועל הנזק המתמשך ממנו עדיין סובלת הבת וגזר עליו 20 שנות מאסר ותשלום פיצוי בסך 150,000 שקל.
ערב הדיון בערעור בבית המשפט העליון, שהתקיים בחודש שעבר, הודיעה המדינה, כי הסניגור ביקש ממנה לבדוק האם בשנת 2012 ניתן אישורו של היועץ המשפטי לממשלה דאז,
יהודה וינשטיין, להגשת כתב האישום. תשובתה הייתה, כי אינה מצליחה לאתר אישור כזה, ולכן כעת - תשע שנים מאוחר יותר - נתן המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, שוקי למברגר (אליו הואצלה סמכות היועץ), אישור בדיעבד. תשובה זו, מציינת ברון, יוצרת נקודת מוצא לפיה בזמן אמת לא היה אישור כנדרש.
ברון אומרת: "המעשים שבהם הורשע המערער קורעים את הלב, והם ראויים לכל גינוי וביטוי של סלידה", אולם "לא ניתן להתעלם מהפגם שנפל בהגשת כתב אישום נגד המערער בהעדר אישור העמדה לדין". לכן, אין מנוס מזיכויו של האיש מעבירות המין בשנים 2002-1996 ומקיצור עונשו ל-15 שנות מאסר. היא מצטטת את הנשיא בדימוס
אשר גרוניס, שהסביר שמטרת הוראה זו היא "ליצור מנגנון בקרה על הגשתם של כתבי אישום בעבירות מין מסוימות, הנעשית תוך חריגה מתקופת ההתיישנות הרגילה". מטרתה גם להבטיח "כי ההחלטה תהיה פרי גישה כללית ואחידה", כמו גם "להתמודד עם הבעייתיות מבחינת העניין לציבור והקשיים הראייתיים שעלולים להתעורר עקב הגשת כתב האישום תקופה כה ארוכה לאחר ביצוע העבירה".
במקרה הנוכחי, ממשיכה ברון, "הגשת כתב אישום נגד המערער בגין עבירות שבוצעו בתקופה המוקדמת ללא אישור העמדה לדין פגעה בזכויותיו הדיוניות, במובן זה שעניינו ככל הנראה לא הובא לפתחם של הדרגים הבכירים בפרקליטות, על-מנת שיבחנו את הקשיים הראייתיים והאחרים שמעוררת הגשת כתב אישום בגין עבירות שחלפו שנים רבות מאז ביצוען. לא ניתן לשלול את האפשרות שבחינה כזו עשויה הייתה להוביל להחלטה שלא להגיש כתב אישום נגד המערער בגין העבירות שבוצעו בתקופה המוקדמת, וזאת בין בשל חשש מפני קשיי הוכחה של העבירות, ובין מסיבות אחרות שנוגעות לאינטרס הציבורי שבניהול ההליך.
"להשקפתי, עיוות הדין שנגרם למערער בשל הגשת כתב האישום בהעדר אישור בזמן אמת מאת היועמ"ש, אינו ניתן לריפוי מכוח האישור הרטרואקטיבי. בחינת הקשיים שמתעוררים בניהול הליך בגין עבירות שבוצעו לפני שנים רבות, לאחר שהמערער כבר הורשע ודינו נגזר, איננה שקולה לבחינה שהייתה נערכת אצל היועמ"ש טרם הגשת כתב האישום. בשלב זה, לא ניתן להעריך 'מה היה קורה אילו' תוך התעלמות מקביעות עובדה ומהימנות שקבע בית המשפט המחוזי, ולא ניתן לבחון את חומר הראיות שהיה קיים נגד המערער באופן 'נקי' מהתרשמותו של בית המשפט". היא הפחיתה רבע בלבד מן העונש, בציינה שאין המדובר בחישוב מתמטי ושיש להביא בחשבון שגם בשנים 2006-2002 ביצע האיש עשרות עבירות מין בבתו.
ברון מסיימת בפנייה ישירה אל הבת: "שמירת סוד הפגיעה המינית במשך שנים, חשיפתה, הגשת התלונה נגד המערער וההשתתפות בהליך הפלילי - כולם הצריכו ממך, א.ז, לגלות תעצומות נפש רבות. הצלחת לחיות בצל הפגיעה וחרף כל הקשיים שעמם את מתמודדת הקמת עסק עצמאי, ובקרוב תהיי אם לילד. יש בך כוחות רבים, והם יעמדו לצידך גם עתה, כשתכתבי בעצמך את סיפור חייך ותבני לך עתיד חדש". השופטים
ג'ורג' קרא ו
אלכס שטיין הסכימו עם ברון. את הנאשם ייצגה עו"ד
שירן ברגמן, את המדינה ייצגה עו"ד הדר פרנקל, ואת הבת - עו"ד הילה יסקין.
