שופט בית המשפט המחוזי מרכז, רמי חיימוביץ, ממליץ בצורה נדירה ללשכת עורכי הדין לבדוק את ייצוגם של תובעים בידי עו"ד עמוס גבעון. חיימוביץ דחה (יום א', 12.9.21) תביעה במיליוני שקלים שהגישו גבעון ולקוחותיו לשעבר נגד עו"ד אמג'ד ג'אבר, שהיה שותף לייצוגם בתביעת רשלנות רפואית, תוך ביקורת גם על התנהלותו של ג'אבר. גבעון חויב בתשלום הוצאות בסכום חריג של 178,000 שקל.
גבעון וג'אבר שיתפו פעולה ב-41 תביעות רשלנות רפואית של תובעים מן המגזר הערבי, אך מאז 2013 הם מנהלים שורה של הליכים הדדיים. בין היתר נקבע בהם, כי על גבעון להעביר לג'אבר מיליון שקל כחלקו בשכר הטרחה בתיקים המשותפים. השניים גם ייצגו (תחילה גבעון ולאחר מכן ג'אבר) את התובעים בתיק הנוכחי - זוג הורים ובתם שנולדה כאשר היא סובלת מתסמונת דאון ופגם לבבי, אשר תבעו את עיריית ירושלים בטענה לרשלנות בטיפול אם בזמן ההריון. בסופו של דבר הסכימו בני המשפחה להצעת הפשרה של בית המשפט וקיבלו 450,000 שקל. לאחר מכן תבע גבעון מן ההורים שכר טירחה בסך מיליון שקל, ובית המשפט פסק לו 160,000 שקל.
בתביעה הנוכחית חברו יחדיו ההורים וגבעון (שכאמור, תבע אותם בהליך הקודם) וטענו, כי ג'אבר התרשל כאשר דחף את ההורים להסכים לפשרה בתביעה נגד עיריית ירושלים. לדברי ההורים, ניהול ההליך עד סיומו היה מניב להם פיצוי של 5 מיליון שקל, ולפחות 2.25 מיליון שקל. הם גם תבעו פיצוי בסך 260,000 שקל על עוגמת נפש. ואילו גבעון העריך את הנזק שנגרם לו מהחלפתו בעיצומו של המשפט ב-260,000 שקל נוספים.
בדחותו את התביעה מזכיר חיימוביץ, כי על התובע לעבור משוכה גבוהה בדמות הוכחה שאכן הייתה התרשלות בייצוגו ושבלעדיה התוצאה הייתה שונה, וכי "מטבע הדברים הוכחת כל אלו מותנית בהערכות היפותטיות המותירות סימני שאלה רבים". במקרה הנוכחי, "התובעים לא עשו כל מאמץ כדי לעמוד [בנטל]. למעשה, התובעים אפילו לא טרחו להגיש תצהירים וראיות רלוונטיים לעילת תביעה זו, ובמקום זאת הגישו עותק מן התצהירים וחוות הדעת שהגישו בתביעת הרשלנות הרפואית. אלא שמדובר בתביעות שונות בתכלית, בעלי הדין אינם זהים, עילות התביעה שונות, והעובדות שביסוד עילת התביעה שונות... התובעים לא טוענים שהנתבע [ג'אבר] התרשל, וממילא לא מפרטים מהי הרשלנות בגינה הם תובעים".
חיימוביץ מוסיף: "חקירותיהם הנגדיות לא הועילו ואף עוררו חשש שהתובעים עצמם אינם מבינים את מהות ההליך וטיבו, שכן שניהם העידו כי מדובר בסכסוך בין התובע 4 [גבעון] לנתבע [ג'אבר], והטענות שהועלו נגד הנתבע היו מינוריות וכלליות". גם בהתחשב בכך שהתובעים אינם דוברי עברית ושמדובר בהליך סבוך, "מדובר בהתנהלות קיצונית, שכן מחסום השפה אינו מונע הגשת תצהירים וראיות רלוונטיים לתביעה זו באמצעות בא-כוחם, ואין זה סביר כי בעל דין שמגיש תביעה על 2.7 מיליון שקל כלל אינו יודע להסביר מה מהות התביעה ומתקשה להבין את מעמדו בה. מצב דברים זה, כמו גם תשובות התובעים בחקירה, ומתן משקל רב לסכסוך המשני בין תובע 4 לנתבע ובא-כוחו, מעלים חשש כי התובעים מנוצלים לרעה ואינם מבינים את הטענות המועלות בו".
לבני המשפחה לא היו טענות
חיימובץ שב ומדגיש, כי לבני המשפחה לא היו טענות כלפי ג'אבר והם עצמם הסכימו לפשרה, ואת הטענות נגדו העלה רק גבעון. "מדובר בטיעון כללי, שמניח, ללא פירוט, ללא ראיות, ותוך התעלמות מהמלצת בית המשפט, שהטענות שנטענו בתביעת הרשלנות הרפואית היו מתקבלות - ללא סיכון וללא עוררין". את כל זאת עשה גבעון בלא שצירף חוות דעת וראיות שהציגה עיריית ירושלים, לא הצביע על קשיים בעדויות של העדים מטעמה ולא הראה מדוע לדעתו סיכויי ההליך היו גבוהים. "למעשה הראיה היחידה היא טענתו של תובע 4, כי הוא סבור שאם היה ממשיך לנהל את ההליך הוא היה זוכה בו, אולם לאמונה עצמית זו אין כל משקל, ויש להראות כי כל עורך דין סביר היה נוהג אחרת, וכי הסיכויים לקבלת התביעה היו גבוהים. זאת לא נעשה". לעומת זאת, עדותו של ג'אבר והראיות מטעמו מלמדות, כי היה טעם בקבלת הצעת הפשרה.
לדעת חיימוביץ, כלל לא היה מקום להגשת התביעה האישית בידי גבעון. הוא היה מיטיב לעשות אילו היה "מותיר את הזירה לבירור תביעת התובעים. התנהלות זו הייתה מאפשרת התמקדות בעיקר ומלמדת, ולו במקצת, כי עניינם של התובעים, ולא עניינו של תובע 4 [גבעון], הוא שעומד בראש מעיניהם של התובע ושל בא-כוח התובעים [גבעון]. יתרה מכך, מדובר בעניין שהוא אתי וקולגיאלי במהותו", ושם היה צריך להותירו. גבעון לא עשה זאת, בחר במסלול המשפטי - ולא הוכיח את טענותיו, ואף קיים מעשה בית דין בנוגע לשכרו באותו תיק.
בסיום פסק הדין אומר חיימוביץ: "מבלי לגרוע מטעמי הדחייה, יודגש כי הדעת אינה נוחה מהתנהלות התובע 4 [גבעון] והנתבע [ג'אבר] כלפי התובעים 3-1 [בני המשפחה], וכב' השופטת [מרים] קסלסי עמדה על כך בפסק דינה [באחד ההליכים הקודמים] בנוגע לנתבע. התובעים הם כמובן בגירים, הכשירים למעשיהם, אך כפי שפורט למעלה מכלול נסיבות ההליך וההתנהלות בו, מעלה חשש שחולשותיהם נוצלו לרעה גם בהליך הנוכחי, ואפשר שכלל לא הבינו את מעמדם כתובעים, והתעורר ספק אם עניינם שורת באופן מיטבי. ראוי כי לשכת עורכי הדין תבחן את ייצוגם בהליך זה, וכן את ההתנהלות כלפיהם בכלל ההליכים בהם לקחו חלק כתובעים, כנתבעים, כעדים או כמשיבים בהוצאה לפועל". את ג'אבר ייצג עו"ד עמוס ון-אמדן.
