שופט בית המשפט העליון,
אלכס שטיין, דחה (יום א', 19.9.21) את בקשתו של הנוכל חיליק טפירו לעכב את ריצוי עונשו - חמש שנות מאסר - עד להכרעה בערעורו על הרשעתו וחומרת עונשו. טפירו ייכנס לכלא ב-1.11.21. טפירו ואמיר בירמן (אשר נדון לשלוש שנות מאסר) הורשעו במאות עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בעבירות מרובות של גניבה בידי מורשה ועבירות מרובות של עבירת מנהלים בתאגיד בהיקף כולל של 119 מיליון שקל (ראו קישורים משמאל).
השניים פעלו במסגרת חברת ט.ב מתקדמים בכספים, אשר הוצגה כמשקיעה בפרויקטים של
תמ"א 38 ובמתן אשראי חוץ-בנקאי. טפירו ובירמן הקימו את החברה בספטמבר 2012, והיא גייסה במשך שנה וחצי 80 מיליון שקל מ-500 משקיעים. טפירו גייס את המשקיעים באמצעות עובדי סוכנות הביטוח שנשאה את שמו, ואילו בירמן - עורך דין במקצועו - איתר עסקות להשקעת הכספים, נתן לחברה שירותים משפטיים וריכז את הניהול הכספי באמצעות משרדו. למשקיעים נאמר שהם מלווים כספים לחברה, תמורת תשואה מובטחת שהגיעה עד 23% לשנתיים. בפועל, השניים השתמשו ב-13.6 מיליון שקל מכספי המשקיעים כדי לשלם לקודמיהם (תרמית פירמידה/פונזי), והם נטלו לעצמם 7.5 מיליון שקל.
בדצמבר 2013 עברה הפעילות לבעלותו הבלעדית של טפירו, אשר המשיך אותה תחת השם "קרן אור". בארבעת החודשים שמאז ועד קריסת המרמה, המשיך טפירו לגייס כספים בטענה שהם יושקעו בתמ"א 38 ובאשראי חוץ-בנקאי. הוא גם הציג את הכלכלן
שלמה מעוז, כאילו הוא הכלכלן של הקבוצה ואף עומד בראשה - למרות שהדברים היו כוזבים והפרסומים הופסקו רק בעקבות פנייתו של מעוז. בצורה זו גייס טפירו במרמה 39 מיליון שקל מ-245 משקיעים, מתוכם נטל 23 מיליון שקל לצרכים אישיים ועסקיים שלו.
העבריין הופך ל"אדם נורמטיבי"
שטיין רומז, כי קלושים הסיכויים שערעורו של טפירו יתקבל. "הנני דוחה את טענותיו של המערער אשר נסמכות על תקיפת ממצאיו העובדתיים של פסק הדין קמא במסגרת ערעורו. מבלי לקבוע מסמרות, הנני קובע כי טענות אלה אינן כבדות משקל, וממילא יש להן מענה ברור אשר מניח את הדעת. כוונתי לעניינים החשבונאיים אשר הוכרעו, כפי שהוכרעו, בפסק הדין קמא ולקביעתו של בית המשפט המחוזי כי אינו מאמין להסברים התמימים שנתן המערער לפעולותיו בכספי ההלוואות ולראיות שהמערער הציג בעניינן. כל אלו הם ממצאי עובדה שבהם ערכאות ערעור אינן נוטות להתערב", הוא אומר.
שטיין מתייחס גם להיבט העקרוני של עיכוב ריצוי עונש, אשר לדבריו "כרוך במחיר חברתי בלתי מבוטל". לדבריו, ככל שחולף הזמן - מתעמעם זכרונה של העבירה, עניינה של החברה בהרתעת העבריין והחברה הולך ופוחת, האיש הופך את עצמו ל"אדם נורמטיבי" והדבר מוביל לעיתים להקלה משמעותית בעונשו. "בדרך זו, האמירה הידועה בעולמם של דיני המס - 'מס נדחה הוא מס שלא שולם' - מוצאת לעצמה מקבילה בדיני העונשין: 'מאסר שנדחה הוא מאסר שלא רוּצה, לפחות
בחלקו'. תופעה זו מסכלת את מטרותיהם של דיני העונשין, ועלינו למנעה". לכן, הוא מדגיש, יש לדקדק בכל פרטיה של ההלכה (הלכת שוורץ) הקובעת את הכללים לעיכוב ריצוי העונש.
עוד אומר שטיין, כי טענותיו המשפטיות של טפירו נגד ממצאיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט
חאלד כבוב) תלויה על בלימה. כך למשל, אין הוא יכול להסתמך על פסק דינו של השופט
דוד מינץ (אז בבית המשפט המחוזי בירושלים, כיום בבית המשפט העליון) בנוגע להגדרתו של "נייר ערך" הטעון תשקיף, שכן נסיבות המקרה בו דן מינץ היו שונות מזה של טפירו. אם אכן טפירו ובירמן פעלו על סמך המוסכמות בשוק ההון כפי שטענו, אין הסבר לכך שהם לא הציעו ללקוחותיהם הסכמים דומים לאלו בהם עסק פסק דינו של מינץ, ומדוע הם לא ביקשו מרשות ניירות ערך לחוות את דעתה על המכשירים ששיווקו.
"תוכנית כבקשת המשלם"
טפירו טען שהסתמך על חוות דעתו של בירמן, עורך דין במקצועו, ועל כך אומר שטיין: "דומה כי אפשר שאראה את עצמי פטור מלהכביר במילים על אמינותה של אותה חוות הדעת, אם היא בכלל ניתנה. איש עסקים תם-לב שחפץ לקבל לידיו פרשנות אמיתית של חיקוק כזה או אחר פונה, ברגיל, לרשות שלטונית המופקדת על יישום החיקוק, או למומחה אובייקטיבי בעל מוניטין ופרסומים בתחומו, אשר לא יסכן את יושרתו ואת המוניטין שלו על-ידי הפיכת חוות דעתו ל'תוכנית כבקשת המשלם'".
עוד מתייחס שטיין להרשעתו של טפירו בהטעיית משקיע סביר, כאשר לפי החוק - הוא שצריך היה להוכיח שלא עשה זאת: "סיכויי המערער לשכנע את המותב שידון בערעורו כי בית המשפט המחוזי שגה בקובעו כי הוא לא הרים את הנטל הינם נמוכים עד-כדי-קלושים... [קיימים] ממצאים עובדתיים ברורים ומוכחים שאף הם מוכיחים את כוונת המערער להטעות את המשקיעים". טפירו גם לא הציג טעמים ברורים ומשכנעים לכאורה שיהיה מקום לבטל את הרשעתו בקבלת דבר במרמה.
לבסוף אומר שטיין, כי התלבט רבות האם יש להיענות לבקשתו של טפירו לנוכח הסכמתה של המדינה לעכב את ריצוי עונשו של בירמן, אך הגיע למסקנה שלילית. הוא מעיר, כי כלל לא בטוח שהיה מסכים לעכב את עונשו של בירמן בלא הסכמת המדינה, ומדגיש, כי "מה שמבחין בין השניים הוא חלקו החמור הרבה יותר של המערער במיזם המרמה וההונאה". את טפירו ייצגו עוה"ד
יפעת מנור-נהרי,
איתן מעוז ודניאל עינב, ואת המדינה - עוה"ד חיים שוייצר ו-ורד מושקובסקי.
