פדופיל בן 20, אשר ביצע עבירות מין בבת-דודו, יוכל לחזור ולהתגורר ליד ביתה בכפר מגוריהם בצפון הארץ. כך קובע (יום ה', 7.10.21) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, באומרו שהחוק אינו מאפשר להרחיק אותו מן הילדה. זאת, למרות שלדברי עמית ספק אם העבריין הפנים את חומרת הפגיעה בילדה.
העבירות בוצעו לפני כשלוש שנים, כאשר העבריין היה קטין בן 17. הוא הורשע על-פי הודאתו בביצוע שני מעשי סדום בילדה, ונשלח לשנתיים למעון "אחווה" בו ישולב בטיפול. מדובר במעון שאינו נעול, אם כי בתקופת שהותו בו לא הגיע העבריין לחופשות בביתו; העבריין והקורבן מתגוררים במתחם משפחתי באותו כפר. על-פי הדוח האחרון בעניינו, הוא "עבר תפנית חיובית ומשמעותית במצבו ובחייו עם סיפור הצלחה מדהים בכל המישורים... מצויד בכלים ומיומנויות אשר בכוחם לעזור לו לחזרה תקינה לחיי הקהילה והמשפחה".
המדינה ביקשה להוציא נגד העבריין צו על-פי החוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, אשר יאסור עליו להתגורר בשנתיים הקרובות באותו כפר. המדינה ציינה, כי מצבה הנפשי של הילדה נפגע לאחר שסופר לה שהתוקף עומד לחזור לביתו; נציגתה אף ביקשה מבית המשפט לאסור עליו להיכנס לכפר כולו. נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, אברהם אברהם, אסר על הפדופיל להיכנס לכפר במשך שנה.
עמית קיבל את ערעורו של הפדופיל וביטל את הצו. תחילה הוא דוחה את טענת העבריין לפיה לא ניתן לאסור עליו להיכנס לכפר כולו. לדבריו, "כאשר מדובר ביישוב קטן, ניתן לראות את כל היישוב כמקום שנמצא בקרבתו של הנפגע. בשל כך ראתה הפסיקה את צו ההגבלות כצו הרחקה, שבמסגרתו ניתן למנוע חזרה של עבריין המין למקום היישוב". אולם, אומר עמית, יש לקבל את טענתו המקדמית של העבריין - שאותה לא העלה בבית המשפט המחוזי - ולפיה חוק המגבלות אינו חל על מי שריצה את עונשו במעון שאינו נעול.
לדברי עמית, המחוקק בכוונה נמנע מלהחיל את החוק על קטין שלא נשלח למאסר בפועל אלא למסלול טיפולי. על-פי דברי ההסבר לחוק, "הדרישה כי העבריין שוחרר בנסיבות כאמור [דהיינו ממאסר בפועל] נועדה להגביל את ההסדר המוצע למקרים שבוצעו בנסיבות חמורות יחסית". הח"כ-דאז רויטל סויד אמרה בעת הצגת התיקון לחוק: "הוועדה השתכנעה שמדובר בנסיבות מיוחדות המחייבות איזון אחר שבו מוטה הכף לטובת שיקום הקטין ומניעת תיוגו כעבריין מין".
לדברי עמית, בתי המשפט אינם ערים לאבחנה שבין מאסר בפועל לבין מעון שאינו נעול כאשר מדובר בעברייני מין קטינים. "לבחירה בדרכי טיפול חלף דרכי ענישה יש השלכות על תחולת חוק המגבלות, ובבוא בית המשפט לדון בעניינו של קטין שהורשע בעבירת מין, יש ליתן את הדעת על חוק זה. כשלעצמי, אני סבור כי עדיף לתקן את חוק המגבלות, ולהרחיב את תחולתו גם על מקרים כגון דא. זאת, על-מנת למנוע מצב שבו בית המשפט יעדיף להחמיר עם הקטין ולנקוט דרכי ענישה לפי סעיף 25 לחוק הנוער [מאסר בפועל], אך ורק על-מנת שלא ייווצר מצב שבו ידיו יהיו כבולות מבחינת ההגנה על נפגע העבירה בהמשך".
בשולי החלטתו אומר עמית: "בדיון שהתקיים בערר, ניסיתי להביא את הצדדים להסכמה לפיה העורר, מרצונו-שלו ובהסכמתו-שלו ושל הוריו, יטיל על עצמו מגבלת איסור כניסה ליישוב, כך שיתגורר בסמוך ליישוב ופעם או פעמיים בשבוע יגיע ללון בבית הוריו בשעה מאוחרת וייצא בבוקר בשעה מוקדמת. ההצעה הייתה מקובלת על המשיבה ועל האפוטרופא לדין של הקטינה, אך לצערי נדחתה על-ידי העורר. לדידי, דחיית ההצעה, מעוררת ספק אם ועד כמה העורר אכן הפנים את חומרת הפגיעה בקטינה, וכפי שהתרשמתי, העורר ומשפחתו מרוכזים כיום בעיקר במחירים ששילם העורר, וספק אם טובת הקטינה היא בראש מעייניהם... אין לי אלא להביע תקוותי כי העורר ומשפחתו יעמדו בדיבורם ויעשו ככל שניתן כדי למנוע מפגש והיתקלות בין העורר לבין הקטינה". את העבריין ייצג עו"ד פתחי פוקרא, את המדינה ייצגה עו"ד ורד חלאוה, ואת הילדה - עו"ד מונא אבו-אליונס חטיב.
