הקדש נאמני נכסי העדה הגאורגית בירושלים (יוצאי גרוזיה) לא יקבל נכס בשכונת מוסררה הסמוכה לשער שכם, אשר שימש כבית כנסת לבני העדה. כך קבע שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אילן סלע, בפסק דין המשלב מחקר היסטורי ומקורות הלכתיים.
מדובר בבניין ברחוב הנביאים, הרשום בטאבו על שם "המנוח אליהו ניסים כהן (הידוע גם בשם אליהו כהן רובי)" ומצוי בידי האפוטרופוס הכללי; כיום הוא משמש למגוריהם של דיירים מוגנים. ההקדש טען, כי מדובר בנכס שהוקדש לו בשנת 1899 בבית הדין השרעי שפעל בירושלים בתקופה העות'מאנית. במקור נרכשה הקרקע ב-1875 בידי ניסן ב"ק, מראשי העדה החסידית בירושלים (ובונה בית הכנסת בעיר העתיקה המכונה על שמו), אשר הקים עליה שכונה על שם משה ויהודית מונטיפיורי. כאשר לא הצליח ב"ק להשלים את הבנייה, הוא מכר את הקרקע לעדות אחרות, ובין היתר הוקמה עליה שכונת אשל אברהם של יוצאי גרוזיה - אשר הוצתה וננטשה בפרעות תרפ"ט.
סלע מציין (בפסק דין שניתן בחודש אוגוסט והותר לפרסום ב-17.10.21), כי יש להכריע בשלוש מחלוקות: האם זהו אכן הבניין שהיה שייך לאליהו כהן, האם פעל בו בית כנסת ומדובר בהקדש, ואם כן - האם זהו הקדש של העדה הגאורגית. על השאלה הראשונה עונה סלע בחיוב, בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר יאיר פז, אשר פירט את גלגולי השכונה והבית לאורך השנים. סלע דחה את הטענה, אותה הציגה בחוות דעתה ד"ר נעמה פרוסטיג-דרמן, לפיה ביתו של כהן היה בחלק הישן של השכונה, אשר הוקם כאמור בידי ב"ק.
לעומת זאת מצא סלע, כי אומנם ייתכן שבמקום פעל בית כנסת - אך גם אם כך, היה זה בית כנסת פרטי של כהן ולא הקדש של העדה. סלע סוקר בהרחבה את ההלכה, המבדילה בין בית כנסת פרטי לבין בית כנסת של רבים. הוא קובע: "כדי שלהקדש תהיה משמעות קניינית, יש ליצור אותו בדרך שתעיד על כוונת יוצר ההקדש לשנות את מעמדו הקנייני של הנכס. בהעדר כוונה של הבעלים להועיד את בית התפילה לציבור במשך תקופה מוגדרת או לצמיתות, לא ניתן לקבוע כי מדובר בהקדש.
"במקרה זה, אין ראיות על כוונה כזו. אדרבה, במשך שנים רבות לא שונה רישום הנכס והוא נשאר רשום על שם בעליו. במקרה זה, גם אין כל ראיות על הריהוט שהיה בבית הכנסת או על סממנים אחרים שיש בהם כדי ללמד על כך כי מדובר היה בנכס שהועמד לבית הכנסת באופן קבוע. גם עדויות על כך שהנכס, ולו שני חדרים ממנו, שימשו כבית כנסת במשך תקופה ארוכה - אין".
מעל הכל, ממשיך סלע, אין לקבל את הטענה שהיה זה הקדש של העדה הגאורגית - שכן בשטר ההקדש עליו התבססה התביעה נאמר במפורש שזהו "הקדש היהודים האשכנזים". לא הוכח שאליהו כהן היה בן העדה הגאורגית, וכן הוכח שבשכונה הגאורגית התגוררו גם בני עדות אחרות שכמה מהם התפללו בבית הכנסת של כהן. ההקדש חויב בתשלום הוצאות בסך 40,000 שקל. את ההקדש ייצג עו"ד בן-ציון ליפשיץ, ואת האפוטרופוס הכללי - עו"ד הילה שלום.
