שמות המקומות והאתרים בישראל עקביים אך ורק בשפה העברית. במקרים רבים איות שמות מקומות ואתרים בשפות זרות משתנה משלט לשלט. כך לדוגמה, תייר המבקש לנסוע משדה התעופה נתב"ג לקיסריה ייתקל פעם בשם Queysaria, פעם בשם Caesarea, ופעם בשם Ceysariya. תייר המבקש להגיע לכינרת ייתקל בשלטים המובילים ל-Sea of Galilay, ולאחר מכן בשלט המוביל ל-Yam Kineret. נוסע המבקש לעלות לתחנת הרכבת בתל אביב ייתקל, בין השלטים המובילים ל-train station גם בשלט המוביל ל-rakevet.
התופעה נפוצה בתוך שטחי הרשויות המקומיות גם בהקשר לשמות רחובות. כך אפשר למצוא רחובות בשם Ebn Gabirol ובמקום אחר Ebn Gvirol, או לדוגמה רחוב הרצל יהיה ברשות אחת Hertzel וברשות אחרת Herzel, וכן הלאה. הדבר נכון גם לעניין איות שמות המקומות והאתרים בערבית.
מליאת הכנסת אישרה בקריאה טרומית את הצעת החוק של ח"א
איתן גינזבורג (כחול לבן), לפיה האקדמיה ללשון העברית תהיה המוסד העליון שיקבע את נכונות איות שמותיהם של מקומות ציבוריים, ואיות זה יפורסם באתר האינטרנט של המוסד שיעודכן פעמיים בשנה.
בנוסף, מציע גינזבורג כי רשויות מקומיות יפנו לאקדמיה ללשון העברית על-מנת לקבל אישור לאיות שם של מקום ציבורי חדש, למעט מצב שבו השם מופיע במאגר השמות באתר האינטרנט של המוסד. עוד מוצע להסדיר את נושא איות השמות בשפות זרות בשלטים של מקומות ציבוריים. כמו-כן, מבקשת הצעת החוק להסדיר את השילוט הקיים בהתאם להסדר החדש בפרק זמן סביר ובהתחשב בפעילות השוטפת של הרשויות המקומיות.
לדברי ח"כ גינזבורג, "הדבר מקשה מאוד כמובן על דוברי שפות זרות, אזרחים ותיירים כאחד, ומעמיס על המשק נטל כלכלי ותדמיתי מביך ומיותר". הוא הוסיף כי תקופת המעבר הארוכה (5 שנים) מסירה את החשש מהעלות התקציבית בגין החלפת השלטים עצמם תודות לתחלופתם בפעילות השוטפת של הרשויות המקומיות.
לדרישת שרת הפנים איילת שקד, שמות המוצעים למאגר יאושרו על-ידי הוועדה המייעצת לשרת הפנים לעניין שמות רחובות. כמו-כן, לנוכח הערות מרכז השלטון המקומי וגורמי המקצוע במשרד הפנים, דרשה תחולת החוק בתוך 10 שנים או רק במקרים של החלפת השלטים וחידושם - דהיינו יותר מ-10 שנים.