המחלקה לחקירות שוטרים לא תפתח בחקירה נגד השוטרים שפעלו לפינוי הכפר הבדואי הבלתי-חוקי אום אל-חיראן בינואר 2017 - קובע (יום ה', 21.10.21) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית. באירוע נדרס למוות השוטר ארז עמדי בידי יעקוב אבו-אלעיקאן, אשר נורה למוות בידי המשטרה. נסיבות הדריסה - האם היה מדובר בפיגוע מכוון או בתאונה לאחר שאבו-אלעיקאן נורה בידי אחד השוטרים - היו שנויות במחלוקת מיד לאחר האירוע, ובג"ץ מציין שהן נותרו כאלה עד היום.
מח"ש בדקה את האירוע בשני היבטים: הירי הקטלני והאיחור במתן טיפול רפואי לאבו-אלקיעאן. לאחר מכן החליט פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, לסגור את התיק. הוא קבע, כי הראיות אינן שוללות את גרסת השוטרים, לפיה חששו מפני פיגוע ולכן ירו וכי הטיפול התעכב בשל המהומה הרבתי שפרצה במקום, הרופאה המשטרתית לא הבחינה בו והיה חשש שמא מדובר בפיגוע מתמשך. ניצן הוסיף, כי חקירה פלילית לא תגדיל את נפח הראיות עד כדי אפשרות סבירה להרשעה.
בני משפחתו של אבו-אלקיעאן ביקשו מבג"ץ להורות על חקירה פלילית, אך עמית דחה את עתירתם. "פרשת אום אלחיראן אינה שעתה היפה של המשטרה, בלשון המעטה, ויש להצר על האירוע שהביא בסופו של יום למותם של המנוח והשוטר המנוח. עם זאת, החלטת פרקליט המדינה והליך הבדיקה המקדמית שערכה מח"ש מעלים כי הם קיבלו את החלטתם לאחר בחינה מעמיקה ואיסוף נרחב של חומר הראיות, ובהתאם לפסיקה העניפה הנוגעת להתערבות בית המשפט בכגון דא, אין מקום להתערבותנו", הוא אומר.
למעשה הייתה חקירה מלאה
לדברי עמית, למעשה מח"ש קיימה חקירה מלאה ולא רק בדיקה מקדימה. "התשתית הראייתית שנאספה היא אכן רחבה מאוד. במקרה שלפנינו, דומה כי פרקליט המדינה לא הותיר אבן על אבן, וערך בדיקה מקדמית נרחבת בשאלת האחריות הפלילית של מי מהמשיבים. למעשה, למעט חקירה באזהרה של המעורבים, ניתן לומר בזהירות שהחומר הגולמי בתיק מקיף את כל ממדי החקירה הרלוונטיים".
עמית מוסיף: "מיצוי כיווני החקירה האפשריים כבר במסגרת הבדיקה המקדמית והמסקנה הברורה העולה מהממצאים לפיה לא ניתן לשלול את טענת השוטרים לסבירות פעולותיהם, מהווים שיקול כבד משקל בשאלה אם יש מקום כי בית המשפט יורה על פתיחה בחקירה... בנסיבות העניין שלפנינו, לא ניתן להימלט מהרושם כי פתיחה בחקירה, שבמסגרתה מי מהמשיבים ייחקר באזהרה (והחוקרים עשויים לעמת אותו עם סתירות וממצאים שונים שנאספו מהזירה), היא בעלת תוחלת נמוכה להרחבת המסכת הראייתית. זאת, בעיקר לנוכח הממצאים האובייקטיביים שנאספו מהזירה" ואשר ממילא אינם מאפשרים להגיע למסקנות ברורות.
עמית מזכיר את פסיקתו העקבית של בית המשפט העליון: "הרתיעה מהתערבות בהחלטת פרקליט המדינה שלא להורות על חקירה אגב עריכת בדיקה מעמיקה, נובעת מפסיקתו העקבית של בית משפט זה לפיה התערבות בהחלטות רשויות החקירה ואכיפת החוק שלא לפתוח בחקירה או להעמיד לדין תיעשה במקרים חריגים ביותר". זאת, כדי שלא להשפיע של שיקול דעתם של החוקרים, בשל ההתערבות המצומצמת מאוד במסקנות עובדתיות, מומחיותן של רשויות התביעה ועוד.
יש לקוות שהמשטרה דיווחה אמת
בהמשך פסק הדין בוחן עמית את החלטתו של ניצן לגופה וקובע, כי לא נפלו בה פגמים המצדיקים התערבות שיפוטית. "שורה של ממצאים מגלים כי אין דרך לדעת באיזה שלב ועל-ידי מי נורה המנוח", הוא קובע. עובדה זו "היא נתון ראייתי אובייקטיבי ממשי שקשה להתעלם ממנו בנסיבות העניין". בעניין העדר הטיפול הרפואי באבו-אלעיאן יש "הצטברות טראגית ורצופת מחדלים", אך יש להביא בחשבון שבסיום האירוע "דמתה הזירה לאזור לחימה של ממש". אין ראיות שמישהו מבין השוטרים מנע במכוון את הטיפול, וגם אם מישהו מהם פעל בניגוד להנחיות - יהיה קשה להוכיח קשר נסיבתי בין פעולה זו לבין מותו של אבו-אלעיקאן. הרופאה סיימה לטפל בשוטר המנוח 20-15 דקות אחרי האירוע, וייתכן שבאותו מועד אבו-אלעיקאן כבר לא היה בין החיים.
לצד זאת, מצביע עמית על הליקויים בפעילות המשטרה במבצע כולו: ההריסה בוצעה בלילה וספק אם היו לשוטרים אמצעים לראיית לילה; הזירה לא הייתה מוכרת להם; ההחלטה לבצע את הפינוי מיד עם התפוצצות השיחות על פינוי מרצון של אום אל-חיראן; העדר תיאום פיקודי שמנע את הטיפול באבו-אלקיעאן; העדר תיעוד לקביעת מועד מותו; הצפת סרטונים של האירוע שצילמה המשטרה בקרב השוטרים שנטלו חלק בו.
עמית מדגיש: "אין בכך כדי להביע עמדה כלשהי לגבי ההכרעה הרצויה במישורים אחרים של הדין ובוודאי שאין באמור כדי להכשיר את אותם קשיים שנתגלו בגרסאות שמסרו חלק מהשוטרים. בצה"ל, כחלק מהתרבות הארגונית, כל קצין ולוחם מתחנך על העיקרון הבלתי מתפשר של דיווח אמת. קדושת התחקיר המבצעי נועדה לאפשר למשתתפים להתבטא בחופשיות עד כדי 'הלקאה עצמית', לשם הפקת לקחים והסקת מסקנות. אין לנו אלא לקוות כי התחקיר המשטרתי שבוצע בעקבות החלטת פרקליט המדינה עומד בסטנדרטים אלה".
מניעיו של אבו-אלקיאן נותרו מעורפלים
עוד מתייחס עמית לשאלת מניעיו של אבו-אלקיעאן: "התנהלות המנוח בזירה מעוררת סימני שאלה. המנוח שהה במכוניתו סמוך לפנות בוקר, עם אורות כבויים, חלונות מוגפים ומנוע מונע, ובתחילת נסיעתו הוא התעלם מקריאות השוטרים שעמדו בסמוך אליו, מהמכה שניתנה על פח הרכב על-ידי קצין המשטרה, ואולי גם מהירי שכוון לכיוון צמיגי הרכב.
"מנגד, אינדיקציה לכך שאיננו עוסקים בפיגוע דריסה ניתן למצוא בעובדה ששב"כ חדל מלעסוק בסוגיה כבר ביום האירוע, והדעת נותנת כי אם היה ברשותו חומר קודם על המנוח או על סביבתו הקרובה או אם היה סבור שמדובר בפיגוע על-רקע לאומני, אזי היה מעמיק חקר בפרשה. לכך יש להוסיף כי בניגוד למקרים אחרים בשטחים ובישראל, סביבתו הקרובה והרחוקה של המנוח לא 'בירכה' או התגאתה ב'פיגוע' הנטען, ובהלוויתו לא נשמעו כל דברי שבח בנושא זה. נהפוך הוא, המשפחה נפגעה מעצם הטענה שהמנוח היה מפגע". והוא מסכם: "בהיבט המשפטי, קיים חלל ראייתי בכל הנוגע לסיבות שהובילו להתנהלותו של המנוח ולהאצת הרכב, שהובילה בסופו של יום למות המנוח ולמות השוטר.
השופט עופר גרוסקופף אומר כי אם היינו מצויים במועד סמוך לאירוע, הוא היה קובע שיש צורך בחקירה פלילית - אלא שכעת מדובר על חמש שנים אחריו. הוא מזכיר את החלטת היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לפיה ככלל תיפתח חקירה במקרי מוות שאירעו כתוצאה מירי במהלך פעילות משטרתית, כסיבה נוספת שלא להתערב בהחלטתו של ניצן. עוד מדגיש גרוסקופף, כי מבחינה משפטית - אבו-אלקעיאן נותר חף מפשע
השופט אלכס שטיין הסכים עם עמית. את העותרים ייצגה עו"ד אפרת ברגמן-ספיר, את המדינה ייצגו עוה"ד יונתן קרמר ודניאל מרקס, ואת השוטרים (ששמותיהם אסורים בפרסום) - עוה"ד דב גלעד כהן, יאיר נדשי, נדב גדליהו, שמואל הורוביץ, אורית חיון, דין כוכבי, אפרת נחמני-בר, מרק פרי, לירן זילברמן, אורון שוורץ ויוגב נרקיס.
