פסק דין: טבע תשלם מס במאות מיליוני שקלים

חברת טבע תשלם מיסים במאות רבות של מיליוני שקלים בעקבות רכישת ארבע חברות זרות בסכום כולל של 16.9 מיליארד דולר. כך קובע (26.10.21) שופט בית המשפט המחוזי מרכז, שמואל בורנשטין, שדחה את רוב ערעוריה של טבע על השומות לשנים 2011-2006 שהוציא לה פקיד שומה ירושלים. טבע רכשה בשנת 2006 את חברת Ivax האמריקנית בעסקה שכללה תשלום במזומן בסך 1.7 מיליארד דולר, ושנתיים מאוחר יותר - את Barr האמריקנית בעסקה בה חלק המזומן היה 4.45 מיליארד דולר. בשנת 2010 רכשה טבע את Ratipharm הגרמנית תמורת 5.2 מיליארד דולר במזומן, ושנה לאחר מכן - את Cephalon האמריקנית תמורת 6.5 מיליארד דולר במזומן. למימון רכיב המזומן של העסקות, השתמשה טבע ב"מחסנית" בת 25.8 מיליארד שקל - הסכום שנותר מן הרווחים בהם לא השתמשה בעבר ("רווחים כלואים"), ועליהם שילמה מס מופחת של 1.7 מיליארד שקל. בסך-הכל השתמשה טבע בעסקות אלה ב-12.8 מיליארד שקל מתוך ה"מחסנית". המחלוקת עם פקיד השומה הייתה, האם העברת הכספים לחברות-בנות שהוקמו לביצוע הרכישות הייתה פטורה ממס על-פי החוק לעידוד השקעות הון, או דיבידנד החייב במס בשיעור של 15%. השאלה הייתה האם המס חל רק בהעברת כספים "למעלה" (אל בעלי המניות), כגישתה של טבע, או שמא גם "למטה" (לרכישת חברות-בנות), כגישתה של טבע. בורשטין קובע, כי גישתה של טבע אינה מתיישבת עם לשון החוק ועם תכליתו. מהבחינה הלשונית הפשוטה, העברת רווחים מחברת-האם לחברת-הבת מהווה "העברה לקרוב" ולכן היא חייבת במס. מבחינה תכליתית אומר בורנשטין, כי מטרתו של החוק לעידוד השקעות הון הוא לקדם השקעות בישראל. נקודת הכובד אינה להיכן הגיעו הרווחים, אלא מה נעשה בהם: האם הם ממשיכים לשמש את המפעל המאושר בישראל. במקרה זה, טבע רכשה כאמור חברות בחו"ל - וברור שחברה ישראלית לא הייתה זוכה להטבות על הקמת מפעל במדינה זרה, גם אם הוא משמש את פעילותה בישראל. מטרת החוק "אינה לסייע לטבע להפוך לחברה בינלאומית גדולה ורווחית - ולפיכך שאלת תרומתה של טבע לכלכלה הישראלית אינה עומדת כאן למבחן - אלא לעודד פעילות בישראל, השקעה בגורמי ייצור מקומיים ויצירת מקומות עבודה, בעיקר באיזורי פיתוח", מדגיש בורנשטין. אין לבחון האם הוצאת הרווחים מן החברה מסייעת למפעל המאושר שלה, ואין זה סביר שתוצאת המס תשתנה בהתאם למידת התועלת מהוצאת הרווחים, הוא מוסיף.

העברת הכספים הייתה חד-כיוונית

בורנשטין דחה את ערעורה של טבע בסוגיה נוספת בעלת השלכות כספיות ניכרות: כיצד יש לראות את יתרות הזכות הרשומות בספריה של טבע לטובת חברות-הבנות שלה. טבע טענה, כי מדובר בכספים המיועדים לשימושה וכי ניהול החשבונות המשותפים של חברות הקבוצה נועד להעניק לה יתרונות לגודל. פקיד השומה טען, כי מאחר שהכסף אינו מועבר לחברות-הבנות - יש לראותו כדיבידנד ששילמו לטבע, שהיא בעלת השליטה בהן. המחלוקת נגעה בעיקר ליתרות בסך 3.6 מיליארד שקל השייכות לחברת-הבת אסיא, ובורנשטין קיבל את עמדתו של פקיד השומה. הראיות מלמדות, כי זהו דיבידנד, שכן העברת הכספים הייתה חד-כיוונית - מחברת אסיא לטבע. האחרונה נהגה בכספים מנהג בעלים, ולא הייתה יכולה להחזיר את הכסף לאסיא שלא באמצעות דיבידנד. העובדה שהקבוצה יצרה חשבונות משותפים כדי להשיג יתרונות עסקיים, אינה משנה את המהות האמיתית של הפעולה - ובמקרה זה, כאמור, הראיות מלמדות שמדובר בפועל בדיבידנד. המס החל על דיבידנד במסלול המפעל המאושר עומד על 15%, כך שלכאורה טבע אמורה לשלם מס של למעלה מ-2 מיליארד שקל בגין רכישת החברות בחו"ל ו-500 מיליון שקל בגין כספי אסיא, וזאת בתוספת הפרשי ריבית והצמדה לעשר שנים. אולם, בורנשטין אינו נוקב בסכומים המדויקים, השומות אסורות בפרסום וייתכנו חישובים שיפחיתו את הסכום בפועל. טבע חויבה בתשלום הוצאות בסך 75,000 שקל. את טבע ייצגו עוה"ד מנחם טולצ'ינסקי, יצחק מרציאנו ואלעד מירוויס, ואת פקיד שומה ירושלים - עוה"ד חגי דומברוביץ ורועי כהן.