היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, החליט אשתקד להימנע מאכיפה פלילית של הפרת מגבלות הקורונה - מגלה (יום א', 7.11.21) דוח פרקליטות המדינה לשנת 2020. החלטה זו מלמדת על אוזלת היד באכיפת המגבלות בעת הגלים הקשים ביותר של הקורונה.
הפרקליטות טוענת, כי רובם המכריע של החולים המאומתים שהפרו את חובת הבידוד ספגו קנס מינהלי של 5,000 שקל, בדומה לחייבי בידוד אחרים. כך נוצרה אכיפה בררנית, אשר הביאה את מנדלבליט לאשר את החלטת בכירי הפרקליטות ולבטל את כתבי האישום שכבר הוגשו. הפרקליטות מטילה חלק מן האחריות על המשטרה: "נתגלו קשיים באכיפה פלילית של האיסור על התקהלויות המוניות. זאת, בין היתר מכיוון שהמשטרה, משיקולים מבצעיים, התמקדה בפיזור ההתקהלות או בצמצומה ולא בחקירת העבירה האפשרית מצד מארגני ההתקהלות. גם בהקשר זה, בשל הצורך בהקפדה על אכיפה שוויונית, הוחלט על אי-הגשת כתבי-אישום בגין התיקים הפליליים שנפתחו בנוגע להתקהלויות המוניות".
הפרק בדוח על החטיבה הפלילית מוסר, כי אשתקד נפתחו במחוזות הפרקליטות 29,263 תיקים וב-70% מהם התקבלה ההחלטה בתוך חודש. 19,789 תיקים (68%) נסגרו ללא הגשת כתב אישום; המשטרה המליצה על סגירת 44% מהתיקים, אך הסמכות לסגור אותם בפועל מצויה בידי הפרקליטות. ב-57% מן התיקים שנסגרו, עילת הסגירה הייתה חוסר ראיות; רק ב-20% העילה הייתה העדר אשמה, דהיינו שהחשוד לא ביצע את העבירה שיוחסה לו. יתר עילות הסגירה היו: נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין (16%), אין העברה פלילית (3%) ולא ידוע מי העבריין (2%). מחלקת העררים בפרקליטות דחתה 91% מן הערעורים על סגירת תיקים; רק 6% התקבלו, ובנותרים שונתה עילת הסגירה.
אשתקד הוגשו 4,278 כתבי אישום (עלייה של 6% לעומת 2019 לאחר שלוש שנים רצופות של ירידה) - מתוכם 30% בעבירות אלימות, 19% בעבירות מין, 10% בעבירות נשק, 9% בעבירות סמים, 4% בעבירות המתה ועוד. ב-54% מהתיקים ביקשה המדינה מעצר עד תום ההליכים או שחרור בתנאים מגבילים.
85% מן הנאשמים הורשעו באופן מלא או חלקי, ולגבי עוד 5% נקבע שביצעו את העבירה והם נענשו ללא הרשעה; 83% מהתיקים הסתיימו בהרשעה במסגרת הסדר טיעון. הפרקליטות חזרה בה ב-4% מן התיקים, ההליכים הופסקו ב-3% ורק 2% הסתיימו בזיכוי לאחר ניהול ההליך. 85% מהסדרי הטיעון נעשו לפני תחילת שלב ההוכחות; שיעור הסדרי הטיעון הגבוה ביותר (91%) היה בעבירות על ביטחון המדינה, והנמוך ביותר (74%) - בעבירות מין. בתיקים בהם לא הושגו הסדרי טיעון, שיעור ההרשעות הוא 53.5% בלבד, כאשר היתרה מתחלקת בין זיכוי מלא, חזרה של המדינה מכתב האישום, התליית הליכים ואי-הרשעה.
רק 1.7% כתבי אישום במח"ש
85% מן הערעורים לבתי המשפט המחוזיים הוגשו אשתקד בידי המורשעים; 53% מהם נדחו לחלוטין, 17% התקבלו חלקית ו-22% התקבלו באופן מלא. מבין הערעורים שהגישה המדינה למחוזיים, 53% התקבלו בצורה מלאה, 10% התקבלו בצורה חלקית ורק 275 נדחו. בבית המשפט העליון היוו ערעורי נאשמים 85% מכלל הערעורים: 66% מהם נדחו, 11% התקבלו בצורה חלקית ורק 17% התקבלו בצורה מלאה. מבין ערעורי המדינה לעליון, 43% התקבלו, 7% התקבלו חלקית ו-41% נדחו.
הפרק על המחלקה לחקירות שוטרים מוסר, כי רק 64 תיקים הסתיימו אשתקד בהעמדה לדין פלילי, לעומת 3,588 תיקים שנסגרו בלא הליך זה - כך שמדובר ב-1.7% בלבד מכלל התיקים. 43% מהחלטות הסגירה התקבלו ללא ביצוע פעולה כלשהי, 36% נסגרו לאחר ביצוע "בדיקה פלילית מקדימה" ורק 21% לאחר שהשוטרים החשודים נחקרו באזהרה. ב-34 תיקים הושג הסדר מותנה עם השוטרים (דהיינו: ענישה עתידית בלבד), ב-29 הורתה מח"ש על דין משמעתי וב-175 המליצה על כך. 41% מהתיקים נסגרו לאחר חקירה בשל חוסר ראיות, ו-36% בנימוק שנסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין. מחצית מכתבי האישום וההסדרים המותנים היו בעבירות אלימות. 70% מכתבי האישום הסתיימו בהרשעה מלאה או חלקית, 11% הסתיימו בזיכוי, והיתרה - באי-הרשעה, חזרה מכתב האישום או עיכוב הליכים.
החטיבה האזרחית מדווחת, כי בג"ץ דחה אשתקד לחלוטין 70% מהעתירות בהן טיפלה הפרקליטות, קיבל במלואן 15%, העניק סעד חלקי או שונה ב-8% והחלטות אחרות היוו 7%. ב-33% ניתן פסק דין עוד לפני הגשת תגובה (כלומר, הן נדחו על הסף), 26% נדחו לאחר התגובה הראשונית של המדינה ולפני דיון, ב-35% ניתן פסק דין לאחר דיון אחד או יותר ורק ב-6% לאחר מתן צו על תנאי. הפרקליטות אינה מוסרת כמה מן העתירות התייתרו לאחר שבפועל המדינה העניקה את הסעד המבוקש.
