בית המשפט העליון קובע (יום א', 28.11.21), כי שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אלכסנדר רון, פעל בניגוד לחוק העונשין כאשר לא קבע מתחם ענישה במסגרת הסדר טיעון שאישר. זוהי הפעם הרביעית בה נמתחת ביקורת יוצאת דופן שכזו על רון מצידו של בית המשפט העליון (ראו קישורים משמאל). עוד קובע השופט יוסף אלרון, כי רון הקל בצורה קיצונית בעונשו של מי שביצע עבירות אלימות; הוא החמיר את העונש בצורה ניכרת, שאינה שגרתית בערכאת הערעור.
פארוק גולאני הודה בדקירת שני בני אדם במסגרת סכסוך עסקי "באמצעות חפץ חד בפלג גופם העליון, כך שהאחד סבל מפצע דקירה בחזה משמאל עם דימום עורקי והשני סבל מפצע דקירה בבטן. שני המתלוננים נזקקו לטיפול רפואי", כלשונו של אלרון. המדינה ביקשה לגזור עליו 26 חודשי מאסר בפועל, וטענה שהמתחם הראוי הוא בין שנתיים לחמש שנות מאסר. ההגנה ביקשה מתחם שבין עבודות שירות לתשעה חודשי מאסר בפועל. רון גזר על גולאני תשעה חודשי עבודות שירות.
אלרון קיבל את ערעורה של המדינה על קולת העונש, באומרו שיש שתי סיבות להתערבות חריגה של ערכאת הערעור בעונש: "הן מחמת קולת העונש שנגזר על המשיב ביחס לחומרת מעשיו, הסוטה באופן חריג מהענישה המקובלת; והן לאור הימנעות הערכאה הדיונית מקביעת מתחם עונש הולם, בניגוד לנדרש על-פי דין". אלרון מזכיר את תיקון 113 לחוק העונשין, להבניית שיקול הדעת בענישה, שאחד מאבני היסוד שלו הוא קביעת מתחם ענישה. בית המשפט העליון קבע כבר בשנים 2013 ו-2014, כי גם אם הצדדים הגיעו להסדר טיעון פתוח (ללא הסכמה על העונש אלא רק על המתחמים להם יטענו), על בית המשפט לבחון את המתחם. עוד פסק העליון, כי ראוי שבית המשפט יקבע גם מתחם ענישה משלו.
"בענייננו, אכן נפלה שגגה בקביעת בית המשפט המחוזי עת סבר כי לאור 'הסדר התקרה', כלשונו, בין הצדדים, הוא אינו מחייב לקיים דיון במתחם ענישה. זאת, מאחר שלמעשה הסדר הטיעון שהוסכם לא כלל הסכמה בדבר טווח ענישה, ובין העונשים להם עתרו הצדדים - תשעה חודשים מצד המשיב, ו-27 חודשים מצד המערערת - קיים פער משמעותי המצריך הכרעה שיפוטית", אומר אלרון. מאחר ש"הוסכם כי 'הצדדים יעתרו באופן פתוח' היה על בית המשפט המחוזי לקבוע מתחם עונש הולם, וככל שמצא לנכון לחרוג ממנו, לקולה או לחומרה, לנמק קביעתו".
עוד אומר אלרון, כי העונש שגזר רון על גולאני "חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הראויה ואינו הולם את חומרת המעשים בהם הורשע". ביהמ"ש העליון הדגיש פעמים רבות את החומרה שבעבירת חבלה חמורה וקבע שיש להטיל עונשי מאסר משמעותיים על עברייני אלימות בכלל ועל מבצעי חבלות חמורות בפרט. רון "הקל בעונשו של המשיב, ככל הנראה כתוצאה מכך שנמנע כאמור מקביעת מתחם ענישה הולם המגלם בתוכו שיקולי גמול, הרתעה, ופגיעה בערכים מוגנים. העונש שנגזר על המשיב אינו מבטא את החומרה היתרה המצויה בהתנהלותו האלימה, אשר הפכה לחזון נפרץ במחוזותינו - ומשכך, מחייב התערבות של ערכאת הערעור.
"לא כל שכן, המשיב אף לא הראה כל הליך שיקום המצדיק הקלה בעונשו, ושירות המבחן בתסקיריו בא בהמלצה מצומצמת בלבד, כי בעת גזירת עונשו יש להתחשב בגילו ובהעדר עברו הפלילי - אף מסיבה זו קשה עד מאוד להלום חריגה לקולה אם נקבעה על-ידי בית המשפט המחוזי". לפיכך גזר אלרון על גולאני 15 חודשי מאסר בפועל. השופטים ג'ורג' קרא ועוזי פוגלמן הסכימו עם אלרון, תוך ש-פוגלמן מציין שמדובר בעונש שאינו ממצה את חומרת העבירות. את המדינה ייצגה עו"ד תמר בורנשטיין, ואת גולאני - עוה"ד רפאל פריג' ורפי לוי.
