אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת לדבר כאן על מה שמתרחש בבנק לאומי בשבועות האחרונים. יש חוק במדינת ישראל, לחוק הזה קוראים חוק המניות הבנקאיות שבהסדר. ובמסגרת אותו חוק יש סעיף מאוד פשוט שאומר, שמנכ"ל בנק שנמצא במסגרת ההסדר הזה - וכרגע מכל הבנקים נותר רק בנק לאומי - חייב בחובת צינון של שנתיים אם הוא רוצה להיות דירקטור באותו בנק. מאחורי החוק מסתתר היגיון פשוט. דירקטוריון הוא גוף מפקח, ומנכ"ל הוא לדרג המבצע. לכן, אדם לא יכול לעזוב את כיסאו בדרג המבצע ולעבור כהרף עין לכיסא של מי שמפקח על הפעילות של הגוף שעד עתה הוא עצמו ניהל. לכן גם, למשל, לא סביר שמנכ"ל בנק יהפוך בו ביום למפקח על הבנקים. וכשבכיר בבנק דיסקונט הפך למפקח על הבנקים, אני מדברת על המפקח הנוכחי,
רוני חזקיהו, הוטלה עליו חובת צינון מטיפול בענייני הבנק שהוא עבד בו, בנק דיסקונט, במשך שנה. אז מה יהיה על
גליה מאור שרוצה להיות יושב-ראש הדירקטוריון של הבנק שהיא מינכלה במשך 15 שנים, תחול עליה חובת צינון מלדון בענייני בנק לאומי? הרי אין בזה שמץ של היגיון, שעה שבחוק יש היגיון רב והוא לא נחקק סתם, אלא בדיוק לצורך מצבים כאלה.
באה הגברת גליה מאור, שהיא אדם מוכשר ביותר, ואין שום ספק בדבר כישוריה ובדבר תרומתה לבנק, והחליטה שהחוק הזה לא חל עליה. הוא לא חל עליה. לא החוק עצמו ולא הרציונאל שמאחוריו. אגב, לטעמי, בכלל לא צריך חוק, זה מובן מאליו שאתה לא יכול לעבור לדרג המפקח על הגוף שזה עתה ניהלת. אלא שמאור החליטה שהחוק לא רלוונטי לגביה, אולי משום כשרונה הרב, אולי משום שהיא חשה שצברה מספיק ניסיון וקשרה קשרים כה עמוקים בבנק, עד שתצליח להתנער באיזשהו אופן מהחוק.
מסתבר שמאור רקחה לנו תבשיל שלם, שבושל, אני חייבת לומר, באמנות ובתבונה. היא הגישה לנו בעצם תבשיל מוכן, אחרי שנרקח מתחת לאפינו במשך תקופה מאוד ארוכה. התבשיל הזה נרקח, ככל הנראה, עם
איתן רף, יושב-ראש הדירקטוריון, שהתפטר "במפתיע". במפתיע, אתם יודעים, אז אין ברירה, הרי אי-אפשר שגם יושב-ראש דירקטוריון וגם המנכ"לית יעזבו את תפקידם בו-זמנית. לכן, ברור, לכאורה, שמאור חייבת להיות יושב-ראש דירקטוריון לפחות. מסתבר שרקחה אותו עם ועדת המניות. מסתבר שרקחה אותו עם ועד העובדים. מתברר שרקחה אותו עם השותפים הגדולים שבמקרה הם גם לווים של הבנק. כלומר, הלווים של הבנק יחליטו עכשיו מי יעמוד בראש הגוף המפקח על הבנק. מתברר שכנראה רקחה אותו עם הדירקטורים, שממש במקרה לא מוחלפים עכשיו, למרות שהגיע זמנם להיות מוחלפים.
80 איש, רבים מתוכם אנשים רציניים ביותר עם ניסיון בנקאי רב, הגישו מועמדות להיות דירקטורים. הם אפילו לא זומנו לשלב הבא כדי לבדוק את התאמתם. משום-מה נפלה החלטה, דווקא בעיתוי הזה, שלא יוחלפו ארבעה דירקטורים, למרות שהגיע זמנם להתחלף. עם חוות דעת משפטית, של מי? של היועץ המשפטי של לאומי קארד, שהיא חברת-בת במאה אחוז של בנק לאומי. תראו כמה שחקנים היו במרקחת הזאת.
אמרתי כבר, בנקאית מוכשרת ביותר, אין שום ספק, אבל בעיקר, חבריי חברי הכנסת, פוליטיקאית מאוד מוכשרת ששמה בכיס הקטן את שר האוצר
יובל שטייניץ, שהאשמנו אותו במעורבות פוליטית. אגב, הביקורת על שטייניץ הייתה מוצדקת. אכן, הוא לא היה צריך להתערב, לא היה צריך להרים טלפון לוועדת המניות, והיה עליו לנהוג לפי ההליכים המקובלים. אבל מה שהוא עשה, מתגמד לעומת המבצע הפוליטי המתוחכם והרב-שכבתי של גליה מאור.
אתם יודעים מה, גם לו הייתה שאלה, האם יכולה גליה מאור להיות יושב-ראש הדירקטוריון או לא, אחרי המרקחת הזאת שהיא רקחה לנו, ואחרי שמתברר שיש קשרים סימביוטיים בינה ובין כל האנשים שעבדו תחתיה 15 שנים, מתברר מעל לכל ספק כעת שבאמת היא לא יכולה להיות יושב-ראש הדירקטוריון.
אני מציעה לכם, חבריי חברי הכנסת, לזכור, שאנחנו לא מייצגים לא את עזריאלי, לא את אקירוב, גם לא את גליה מאור, ושאנחנו לא חיים במשטר מלוכני שבו יש מונרכיה נצחית בבנק לאומי או על כל מקום שהוא. בשביל הציבור אנחנו עובדים, וחובתנו לגונן עליו מפני המחטף הזה. זה לא על פרסונה כזאת או אחרת, זה על שלטון החוק, על ממשל תאגידי, זו סוגייה מבנית ולא אישית, וככל שגליה מאור מוכשרת - עליה ועלינו לדעת שהחוק מונע ממנה להיות יושב-ראש הדירקטוריון של הבנק. תודה רבה.
