בצעד חריג ונדיר במיוחד, הורה (יום א', 13.3.22) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, להעביר פסק דין ללשכת עורכי הדין כדי שתשקול צעדים נגד עו"ד חנן כהן שהגיש את הערעור אותו דחה עמית. לדברי עמית, כהן השתלח בבתי המשפט, במוסדות ציבור ובחלקים מן הציבור הישראלי "ואין הדברים ראויים לחצות את מפתנו של בית המשפט".
כהן עתר לבית המשפט המחוזי מרכז בבקשה ל"סעד הצהרתי הקובע כי כלל הליכי ההסדר שבוצעו בכפר קאסם, החל משנות ה-60, מהווים פעולות מרמה, הונאה וגזלת קרקעות שבוצעו ומבוצעות ע"י מדינת
ישראל באמצעות רשויות מטעמה באופן מתוכנן ומתוחכם ובמסווה חוקי". העתירה הוגשה בשמו של עיסה מוסה, אך השופטת יעל טויסטר-ישראלי העירה, כי נראה שהיא למעשה עתירה של כהן עצמו.
לטענת כהן, מפא"י פעלה "באופן מתוכנן ומתוחכם לנשל ולגנוב מהעולים שהגיעו לארץ קרקעות שנרכשו עבורם ולצורך יישובם, בין היתר ע"י קק"ל והעברת קרקעות אלו למקורביה, קיבוצים, מושבים
חברות וארגונים מטעמה, תוך שימוש לרעה בהליכי חקיקה, שימוש לרעה בכוחה ובסמכויותיה במוסדות לאומיים לצורך זה, בין היתר: הסוכנות, קרן היסוד, קרן קיימת לישראל, מנהל מקרקעי ישראל, רשות הפיתוח, משרדי ממשלה ועוד". טויסטר-ישראלי סילקה על הסף את העתירה ועמית דחה על הסף את ערעורו של כהן בשל אי-צירוף המשיבים הרלוונטיים.
עוד אומר עמית, כי דינו של הערעור להידחות גם לגופו בשל סופיות רישום הקרקעות בכפר קאסם שנעשה לפני 40 שנה; התיישנות והעדר כל נימוק להשעיית מרוץ ההתיישנות; העדר עילה והעדר כל ראיה לטענות המרמה שהעלה כהן; ומעשה בית דין בנוגע לקרקע הספציפית אליה התייחסה העתירה.
הדברים אינם ראויים להגיע לביהמ"ש
עמית מוסיף ואומר בהרחבה, כי היה מקום לדחות על הסף את העתירה גם בשל סגנונו של כהן. הוא פתח אותה באומרו: "התובענה דנן מפרטת את שותפות הגורל של הערבים ויהודים שעלו מארצות המזרח שנגזר עליהם ע"י הציונים ו/או יהודים ממוצא אשכנזי שמאפייני התרבות שלהם הנם, בין היתר, העדר מורא מהקב"ה ועקרונות תורת ישראל, קרי תרבות שקר מרמה והונאה, מאפייני תרבות נאצית של להטוטנות בקביעת המציאות ויצירת אמת יש
מאין (שקר) כדוגמת 'העבודה משחררת'. מדובר במסכת עובדתית חמורה למרמה וגניבת מקרקעין באופן שיטתי, מתוכנן ומתוחכם הן מהערבים והן מהיהודים ע"י מפלגת מפא"י וממשיכתה מפלגת
העבודה, אגב שימוש לרעה ברשויות המדינה, לרבות ובמיוחד בית המשפט העליון".
ואילו את הערעור פתח כהן במילים הבאות: "קיים ספק רב אם מדובר בפס"ד הנובע מטעות ו/או שגגה, קיים חשד לכאורה כי מדובר בפעולת שפיטה הנגועה בשיקולים זרים העולים לכדי פעולת שפיטה הנגועה במרמה, פרסום מסולף של דין וחשבון משפטי,
עשיית דין עצמי ע"י גורם שפיטה, שימוש לרעה בכוח וסמכות השפיטה, קנוניה בין הפרקליטות לבין בית משפט קמא ועוד".
עמית מציין, כי אין זו הפעם הראשונה בא כהן מעלה, בשם לקוחותיו, "טענות והאשמות שונות המופנות כלפי משרדי ממשלה, בתי משפט, פרקליטות המדינה וחברות ציבוריות שונות, אשר לפי גרסתו של העותר עשו 'יד אחת' במטרה לסחור במקרקעי המדינה, תוך קיפוח זכויותיהם הקנייניות של העולים החדשים אשר נקלטו
בישראל, ונתיישבו בה בעשורים הראשונים לקיומה. רשאי בא-כוח המערער לאחוז בדעותיו כראות עיניו, אך השתלחות כגון דא בבתי
המשפט, במוסדות ציבור ובחלקים מהציבור בישראל - אין מקומם בכתבי הטענות, ואין הדברים ראויים לחצות את מפתנו של בית המשפט".
לפיכך, מסיים עמית, "אני מורה על העברת פסק דין זה ללשכת עורכי הדין, על-מנת שתבחן את הדברים ותפעל כחוכמתה". מוסה חויב בתשלום הוצאות בסך 25,000 שקל. השופטים נעם סולברג ודוד מינץ הסכימו עם עמית.
