בתום דיון שנמשך כמעט 12 שעות, ועדת הכנסת הכריזה על חבר הכנסת
עמיחי שיקלי כפורש מסיעת ימינה. שבעה ח"כים מהקואליציה הצביעו בעד. ח"כ
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת), ח"כ יצחק זאב פינדרוס (
יהדות התורה), וח"כ
עידית סילמן (ימינה) לא נכחו בהצבעה. ואילו ח"כ
ווליד טאהא (רע"ם) לא השתתף כלל בדיון.
לאחר שעות ארוכות של דיון, שבחלקו הגדול דיברו השר
מתן כהנא שייצג את ימינה וח"כ ועו"ד גיא בוסי, בא-כוחו של ח"כ עמיחי שיקלי, החל השלב שבו פורס ח"כ שיקלי את טיעוניו למניעת הכרזה על פרישתו מסיעת ימינה.
שקלי חשף כי "באחת הישיבות,
נפתלי בנט איים על חברי הסיעה שאם יש מישהו שלא מיישר איתו קו - עליו להתפטר עד הערב. אני לא הוצאתי בישיבה הזאת מילה. לאחר מכן דווח שאני מאיים להתפטר מהסיעה, אבל לא אמרתי מילה, איך זה יצא?".
בפתח דבריו בוועדת הכנסת אמר שיקלי (ציטוט) בהתרגשות: "הדיון העובדתי לא הגיע לידי מיצוי ואני מוחה על סתימת פיו של עורך הדין שלי. אני מביע מחאה על קיום הדיון בפגרה ולמחרת חג הפסח. יש פה בעיה ברמת ההגינות כלפי חברי הכנסת שרצו להשתתף בדיון. פרשת מטות ספר במדבר פותחת בציווי לראשי המטות, שכוחו יפה גם לראשי מפלגות: ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה. אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה".
"אזרחות היא חברות בקהילה פוליטית - בניגוד לנתינות, שמשמעותה היא כפיפות לשלטון, האזרחות מניחה שותפות במערכת הפוליטית (הכוללת מערכת מוגדרת של זכויות וחובות). בשלטון מלוכני יש אזרח אחד - בשלטון אריסטוקרטי קבוצה קטנה ובדמוקרטיה האזרחות היא נחלת הכלל.
"בבסיס ההגדרה של אזרחות עומדת יכולתו של הפרט להשפיע על כיוון ההגה של המדינה, באמצעות השפעה על המערכת הפוליטית ומכיוון שאיננו נמצאים בערי המדינה של יוון העתיקה ולא ניתן להביא כל החלטה למשאל עם הדרך לעשות זאת היא באמצעות ממשל של נציגים כפי שכינה זאת ג'ון סטיוארט מיל.
"כפועל יוצא האמצעי החשוב ביותר שעומד לרשותו של אזרח היא בחירת נציגיו לכנסת בתקווה שאלה יפעלו בהתאם להשקפותיו. ברגע האמת של הכנסת הפתק לקלפי עומדות לנגד עיניו של האזרח הצהרותיהם, מעשיהם ובעיקר התחייבויותיהם של נציגיו כפי שהוצגו לו בחודשים שקדמו לרגעי ההכרעה. החוזה הבלתי כתוב הזה בין העם לנציגיו הנבחרים הוא עמוד התווך של כל משטר דמוקרטי.
"נפתלי בנט, איילת שקד והנשרכים אחריהם פגעו פגיעה אנושה ומבישה בעמוד התווך הזה ואת הנזק שהם חוללו לדמוקרטיה הישראלית ייקח זמן רב לתקן. נכון, מטבעם של דברים הפוליטיקה היא גם זירה פרגמטית המחייבת פשרות ולא ניתן לעמוד אחת לאחת בכל ההתחייבויות לבוחר, אבל מחזה אימים של הפרה סיטונאית גורפת ובוטה כל כך של כל ההתחייבויות הליבתיות החשובות ביותר המהוות את עצם הלוז האידיאולוגי של מפלגת ימינה היא מאורע חסר תקדים בדברי ימי ישראל. אירוע שבהשאלה מעולם המונחים הצבאי דגלים שחורים מתנוססים מעליו.
"זוהי זכות וחובה להתנגד לעוולה הזו, שבואו נודה על האמת נועדה לשרת אך ורק את טובתם האישית ומאוייהם של מי שבחרו להפנות עורף לשולחיהם, לערכיהם ולהשקפת עולמם מתוך תאוות שלטון ותמורת בצע כבוד ושררה. עולם הפוך ראיתי.
ולגוף הדיון בחוק יסוד הכנסת: "בשונה לחלוטין ממקרי עבר אנחנו נמצאים במצב שבו רבים מחברי הסיעה מתנגדים למהלכיה באופן פעיל, די אם אזכיר את חבריי
אלון דוידי, שי מימון, רוני ססובר, פרופסור
אשר כהן ולאחרונה אף ידידתי חברת הכנסת עידית סילמן, אשר זאת ההזדמנות לברך אותה על הצעד האמיץ בו נקטה. כל אחד ואחת מהחברים הללו הבין עד כמה פגום המעשה שנעשה כאן.
"התיקונים לחוק באו לפני שלושים שנה (1992) בכדי להרתיע את אלו הזונחים את דרכם על-מנת לזכות במנעמי שלטון בהווה או בעתיד. השימוש נגדי בחוק זה, הוא היפוך מוחלט של תכלית החוק בכל מובן אפשרי.
"חברת הכנסת לשעבר
שלי יחימוביץ' הדגישה בדיון קודם שנערך בנושא: 'בעבור טובות הנאה. לכך נחקק החוק הזה הוא לא נחקק לחכ"ים מצפוניים שלא יכולים לעשות שקר בנפשם, או לח"כים שמסרבים להיכנס לקואליציה על כל המנעמים של קואליציה ובוחרים להישאר במדבר הפוליטי'.
"ואסיים באותן המילים שכתבתי לבנט לפני כשנה במכתב התנגדותי לממשלה. התייצבתי למשימה כאשר שתי מילים ניצבות כעקרון מנחה לנגד עיניי נצח ישראל, שבניגוד למגיש הבקשה - לא ישקר".