גלאוקומה היא אחת ממחלות העיניים החמורות ביותר, כפי שתעיד העובדה שהיא נחשבת לגורם מרכזי לעיוורון בעולם המערבי. מדויק יותר לטעון שמדובר בקבוצה של מספר מחלות בעלות מכנה משותף אחד: פגיעה בעצב הראייה, לאחריה עלולים להינזק שדה הראייה וחוש הראייה כולו. על מורכבות ההתמודדות עם הגלאוקומה, ההשלכות שלה והטיפולים האפשריים, במאמר הבא.

הגורמים העיקריים לגלאוקומה

אין כיום תשובה חד-משמעית לשאלת הופעת הגלאוקומה, כשההנחה היא שעשויות להיות לכך מגוון סיבות. פעמים רבות המחלה נגרמת עקב עלייה בלחץ התוך עיני, בעיה הדורשת טיפול בפני עצמה. לצד זה ייתכן שהבסיס למחלה יהיה נעוץ במאפיינים אחרים של העין, דוגמת עובי דק של הקרנית.

גורמי סיכון אפשריים נוספים הם:

• גיל - בדומה למחלות דוגמת ניוון רשתית, גלאוקומה נפוצה הרבה יותר בגיל מבוגר. אולם היא עלולה לתקוף גם ילדים ותינוקות

• מגדר - גברים נוטים לסבול מגלאוקומה יותר מאשר נשים

• גנטיקה

• גזע

• ליקויי ראייה קיימים

• מחלות סיסטמיות

• נטילת סטרואידים

• ועוד

כך או כך מדובר במחלה נפוצה, ממנה סובלים על-פי ההערכות כ-80,000-60,000 ישראלים. אם נוסיף את העובדה שאחוז משמעותי מאוד מהחולים בגלאוקומה כלל אינם מאובחנים, אפשר להבין מדוע הבעיה חמורה יותר ממה שנראה לעין.

קושי אפשרי: היעדר תסמינים

גלאוקומה זכתה לכינוי "הגנב השקט של הראייה", ולא קשה להבין מדוע. חלק גדול מסוגי הגלאוקומה, ובעיקר גלאוקומה ראשונית רחבת זווית הנחשבת לנפוצה יותר, מאופיינים בפגיעה איטית בראייה. האדם עלול לסבול מהמחלה במשך שנים, אולם לא להבחין כלל בתסמינים עד שהיא מגיעה לדרגת חומרה גבוהה. לעומת זאת, במקרה של גלאוקומה חריפה צרת זווית הירידה בראייה צפויה להיות מהירה וחדה יותר. בנוסף ייתכנו תסמינים אחרים המקשים על ההתמודדות עם המצב, דוגמת כאבי ראש, עיניים אדומות או בחילות. סוג זה של גלאוקומה נחשב למצב חירום של ממש, שעלול לגרום לעיוורון מהיר אם לא מאבחנים אותו ומטפלים בו כראוי.

הדרך הנכונה לאבחון גלאוקומה

עקב תמונת התסמינים המורכבת של הגלאוקומה, "קל" מאוד לפספס את המחלה. האבחון שלה נעשה מבחינה מעשית בצורה פשוטה באופן יחסי - בעיקר באמצעות מדידת רמות הלחץ התוך עיני, בדיקת עצב הראייה באופן ויזואלי ובדיקת שדה הראייה - אולם רבים אינם ניגשים לאבחון מפני שהם לא חושבים שעלולה להיות פגיעה בראייה שלהם. לכן המחלה עלולה להתפתח במשך תקופה ארוכה, תוך גרימת נזק חמור ולעיתים בלתי הפיך לראייה. המשמעות ברורה: מומלץ מאוד שאנשים הנמצאים בקבוצות הסיכון העיקריות לגלאוקומה ייגשו לאבחון תקופתי. ביניהם אפשר למנות בבעלי היסטוריה משפחתית של המחלה, אנשים מעל גיל 40, אנשים הסובלים ממחלות סיסטמיות או מבעיות ראייה ועוד.

איך מטפלים בגלאוקומה?

כיום מוצעים טיפולים שונים להתמודדות עם גלאוקומה. עיקר הדגש הוא על האטת קצב ההתפתחות של המחלה, מניעת נזק נוסף לראייה (אם נוצר מצב בו כבר עצב הראייה או שדה הראייה החלו להיפגע, אין אפשרות לתקן את מה שנפגע) ולהקל על התסמינים במקרים בהם הם מופיעים. ברמה המעשית, הטיפולים מיועדים ברוב המקרים להפחית את רמות הלחץ התוך עיני. הדבר נעשה בדרך כלל בעזרת טיפות עיניים הניתנות כקו ראשון. אם הטיפולים לא מתגלים כיעילים מספיק, עשויים להידרש טיפולים מורכבים יותר דוגמת טיפול לייזר או ניתוח כירורגי. בשנים האחרונות עלתה המודעות ליתרונותיה של הרפואה הטבעית, ובכלל זה הרפואה הסינית, לטיפול במחלות עיניים בכלל וגלאוקומה בפרט. בזכות טיפולים דוגמת דיקור סיני או צמחי מרפא אפשר לפעול להפחתת הלחץ התוך עיני, להפחית את תסמיני המחלה ולטפל גם בגורמים העלולים להאיץ את המחלה.