התארכות דיונים בבית המשפט העליון וצווים זמניים שהוציא בג"ץ אפשרו למאות פלשתינים לפלוש במשך למעלה מ-20 שנה לשטח אש של צה"ל ביהודה ושומרון, לבנות בו בצורה בלתי חוקית ולמנוע מצה"ל להשתמש בו בצורה מלאה. כך עולה (4.5.22) מפסק דינו של השופט דוד מינץ, אשר דחה עתירה שהוגשה בשנת 2013 בקובעו שכבר אז היא לקתה בשיהוי ובחוסר נקיון כפיים, ושלא היה בסיס עובדתי לטענותיהם של העותרים. מדובר ב-30,000 דונם מדרום-מזרח לכפר יטא שבהר חברון, אשר הוכרזו כשטח אש ואימונים בשנים 1980 ו-1982. למעלה מ-200 פלשתינים טענו שוב ושוב לאורך השנים, כי הייתה להם התיישבות קבע בשטח ולכן אסור להוציאם ממנו - אך צילומי האוויר שהציגה המדינה הוכיחה שמדובר בטענה חסרת בסיס. לכל היותר הם השתמשו בשטח למרעה וחקלאות ברמה עונתית, בעוד הם עצמם מתגוררים בכפרי הסביבה. העתירות הראשונות הוגשו ב-1997, לאחר שהמינהל האזרחי הוציא צווים לפינוי פולשים מן השטח, ובג"ץ הקפיא את הפינוי. העתירות נמחקו ב-1999, לאחר שהמדינה הציעה לאפשר לפלשתינים להשתמש בשטח 120 יום בשנה (בהם אין בו שימוש צבאי) בתיאום מראש. בשנת 2000 הוצאו שוב צווי פינוי לפולשים ובג"ץ שב והוציא צו ביניים שמנע אותו, והוא עמד בתוקפו למעלה מעשר שנים כאשר התקיים מו"מ שלא עלה יפה. בשנת 2012 הודיעה המדינה על מתווה שיאפשר לפלשתינים שהיית קבע בחלקו הצפוני-מערבי של שטח האש, ולהיכנס אליו לעיבוד חקלאי בסופי שבוע ובחגי ישראל. המדינה גם הסכימה להעניק להם שתי תקופות בנות חודש כל אחת מדי שנה לצורכי חקלאות ומרעה. בעקבות זאת נמחקו גם אותן עתירות. העתירות הנוכחיות הוגשו בינואר 2013, מיד לאחר מחיקת העתירות הקודמות, ושוב נטען שאין לפנות את הפלשתינים מהשטח. הצדדים פנו לגישור בפני השופט בדימוס יצחק זמיר, ושוב הסכימה המדינה להקפאת הבנייה והשהות בשטח. ב-2016 הודיעו הצדדים על כשלון הגישור וב-2017 הוציא בג"ץ צו על תנאי והמליץ בפני הצדדים להגיע להסכמה. הדיון האחרון בעתירות התקיים במרס השנה - תשע שנים לאחר הגשתן. מינץ קובע כאמור, כי דין העתירות להידחות על הסף בשל השיהוי הכבד בהגשתן. העותרים לא עשו דבר בשנים 1997-1980 ורבים מהם לא היו צד גם לעתירות הראשונות, משמע: הם פנו לבית המשפט לראשונה למעלה מ-30 שנה לאחר תפיסת השטח. במצב זה, קשה מאוד לברר את המצב העובדתי ששרר בעת התפיסה (אם כי "המשיבים עמדו בכבוד במשימתם חרף נקודת הפתיחה הנחותה בה ניצבו"). לעותרים לא היה נימוק לשיהוי זה. עילת נוספת לדחייה על הסף היא חוסר נקיון כפיים מוחלט של העותרים: "לעותרים, אשר לא צירפו מסמך כלשהו על פיו יש להם זכויות קנייניות באדמות שבשטח האש, הוצאו צווי פינוי מהשטח. העותרים חסו תחת כנפיהם של צווי ביניים שהוצאו במשך השנים אשר אסרו על העתקתם מהשטח". חלק מן הצווים הותנו בהקפאת המצב, אך בשנים האחרונות התגברה הבנייה הבלתי-חוקית בשטח. מינץ יוצא בחריפות נגד טענת בא-כוח העותרים, לפיה "החיים חזקים יותר מכל צו ביניים" ואומר שהיא "יותר ממקוממת". לדברי מינץ, "צו הביניים נועד למנוע מהמשיבים לפנות את השטח, וברי שאינו יכול לשמש ככסות ואצטלה להרחבת והעמקת בנייה בלתי חוקית ושנויה במחלוקת. ולא למותר לציין כי מן העבר השני, המשיבים מצדם מילאו אחר צו הביניים ככתבו וכלשונו וכן נמנעו מלקיים אימונים באש חיה בשטח האש במשך השנים, וזאת בין היתר נוכח מבנים רבים שהוקמו בתחומי שטח האש חרף צווי הביניים שניתנו".

צילומי האוויר הפריכו את הטענות

לגופם של דברים אומר מינץ, כי ההכרזה על שטח האש אינה מנוגדת לחוק הבינלאומי כפי שנטען בעתירות. העותרים טענו, כי צילומי אוויר מתעדים "רצף התיישבותי בכפרים" במשך 45 שנים. מינץ מגיב: אף כי אין חולק כי פענוח צילומי אוויר הוא עניין של מומחיות, עיון בצילומי האוויר, הן אלה שהגישו המשיבים והן אלה שהגישו העותרים, אף בעין בלתי מיומנת ומקצועית אלא בעיני הדיוט לדבר, מגלה מסקנה חד-משמעית וברורה כי הדין עם המשיבים". אפילו צילומי האוויר שצירפו העותרים סותרים את טענותיהם, הוא מציין, ומעלים שהבנייה בוצעה רק בשנים האחרונות ובצורה בלתי חוקית. השופטים יצחק עמית ועופר גרוסקופף, אשר הסכימו עם מינץ, קוראים למדינה להמשיך בהידברות עם העותרים על בסיס ההצעות הנדיבות שכבר הוצעו להם. גרוסקופף אף אומר כי חזקה על המדינה, כי לפני שיתחדשו האימונים בשטח - היא תבחן "הן את צורכי הצבא והן את האילוצים הקיימים בשטח... את מכלול החלופות בראי הצרכים הצבאיים, ויביאו בחשבון אף את הצרכים והאינטרסים של האוכלוסייה האזרחית הטוענת לזכויות בשטח". העותרים חויבו בתשלום הוצאות בסך 40,000 שקל. את העותרים ייצגו עוה"ד דן יקיר, רוני פלי ושלמה לקר, ואת המדינה - עו"ד יצחק ברט.