תקנות שאמורות היו להיקבע בספטמבר 2012 להגנה על עובדי קבלן טרם נקבעו, ולא ברור מתי יותקנו לנוכח התפזרות הכנסת. כך עולה (יום א', 10.7.22) מפסק דינו של שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג. הסחבת הביאה אותו לחייב את המדינה לשלם הוצאות בסך 25,000 שקל לחברת כוח האדם י.ב שיא משאבים. השרים שלא התקינו את התקנות היו משה כחלון, מאיר כהן, בנימין נתניהו, חיים כץ, אופיר אקוניס ואיציק שמולי. בדצמבר 2011 פורסם החוק להגברת האכיפה על דיני העבודה, אשר בין היתר הטיל אחריות מינהלית פלילית על מזמין שירותי כוח אדם בתחומי השמירה, האבטחה, הניקיון וההסעדה - לעבירות שמבצע הקבלן ממנו הוא מקבל את כוח האדם. כמקובל בחוקים רבים, הפרטים הדרושים להפעלתו של חוק זה אמורים היו להיקבע בתקנות בידי שר הרווחה, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת. מדובר היה ברכיבי השכר לשעת עבודה ובערך שעת העבודה לעובד בתחומים שונים. סולברג מסביר, תוך ציטוט דברי ההסבר לחוק, כי "סעיף זה נחקק, על-מנת להתמודד עם תופעה המכונה 'חוזי הפסד', שבמסגרתה מזמיני שירות מתקשרים עם קבלני כוח אדם, המציעים מחיר התקשרות נמוך ביותר; כזה שאינו 'מכסה' את ערך השעה המינימלי, המגיע לעובד על-פי דין. תופעה זו, כפי שעולה מדברי ההסבר, מביאה לעתים קרובות להפרת זכויותיהם של עובדי הקבלן המועסקים אצל המזמין, ומביאה גם לכך ש'קבלנים שומרי חוק מתקשים לזכות בהתקשרויות בשל תנאי תחרות בלתי הוגנים'". כאמור, הכנסת קבעה שהתקנות יותקנו תוך תשעה חודשים - דהיינו עד ספטמבר 2012. העדר התקנות גרם למחלוקות בין י.ב שיא - המעניקה שירותי ניקיון לרשויות מקומיות - לבין מזמיני שירות, בשאלה האם ההיטל על עובדים זרים (20% משכרם) הוא חלק מהרכיבים לשעת עבודה. י.ב שיא עתרה לראשונה בשנת 2019, אך נדחתה בשל אי-מיצוי הליכים. בינואר 2020 היא עתרה שוב, והמדינה ביקשה לדחות על הסף את העתירה בנימוק שמדובר ערב בחירות ולכן ועדת העבודה אינה מתכנסת. בספטמבר 2020 הוציא בג"ץ צו על תנאי שהורה לנמק מדוע התקנות אינן מותקנות. במרס 2021 מסרה המדינה שטיוטת התקנות הופצה להערות הציבור, וכעבור שבעה חודשים - שלא הושגה הסכמה עליהן עם ארגוני העובדים. רק ביוני השנה מסרה המדינה, כי שרת הכלכלה, אורנה ברביבאי - אליה הועברה הסמכות להתקין את התקנות - העבירה אותן לאישור ועדת העבודה. במצב זה, קבע סולברג, העתירה מיצתה את עצמה - שכן היא לא כוונה לוועדת העבודה; וחברת י.ב שיא תוכל לעתור שום אם ההליך ייתקע בוועדה. סולברג מציין: "השתלשלות העניינים, כפי שהוצגה בתמצית לעיל, הייתה ארוכה ומייגעת. יש להצר על הזמן הרב שחלף ממועד פרסום החוק, ועד למועד שבו מולאה חובת השר, להעברת תקנות לאישור הוועדה - פרק זמן ניכר ומשמעותי, לפי כל קנה מידה. קל וחומר, מקום שבו סעיף 53(ב)(1) לחוק קובע במפורש, כי התקנות יותקנו תשעה חודשים מיום פרסומו של החוק, קרי עד יום 19.9.2012 - מועד שחלף לפני כעשׂור. המשיב יתן דעתו על הערה זו; גם אם לא יועיל הדבר לתיקון פגמי העבר, עלינו להעיר ולעורר במבט צופה פני עתיד". יצוין, כי לא ברור מתי יותקנו התקנות לנוכח התפזרות הכנסת והפסקת עבודתה. השופטים ג'ורג' קרא ויעל וילנר הסכימו עם סולברג. את י.ב שיא ייצגו עוה"ד רנאטו יאראק ומתן ספקטור, ואת המדינה - עו"ד רנאד עיד.