שופטת השלום בדימוס אתי כרייף תובעת 4 מיליון שקל מהמדינה, המשטרה, גלי צה"ל, הכתבת הדס שטייף ומומחה האבטחה יוליוס רוזנברג, בעקבות החשדות שיוחסו לו ולפיהם נתנה שוחד מיני לראש לשכת עורכי הדין דאז, אפי נוה, תמורת קידום מינויה לשיפוט. התביעה הוגשה (יום ד', 27.7.22) לבית המשפט המחוזי בתל אביב. החשדות עלו לנוכח התכתבות אינטימית בין כרייף לנוה החל ב-2013, אשר התגלתה בפלאפונים של נוה. המכשיר נמסר לשטייף בשנת 2018 בידי חני נוה, רעייתו דאז, והיא נעזרה ברוזנברג כדי לפרוץ אותו. פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, הכשיר בדיעבד את נטילת המכשיר ואת החדירה אליו, בנימוק שהחשדות שעלו מן ההתכתבויות מצדיקים זאת. בסופו של דבר נסגר התיק בידי המשנה לפרקליט המדינה, מומי למברגר, בשל העדר ראיות מספיקות ולנוכח הדרך בה החלה החקירה. במסגרת סגירת התיק, הוסכם על פרישתה של כרייף משיפוט. כרייף טוענת, כי שטייף ידעה היטב שהיא מקבלת את המכשירים בצורה בלתי חוקית ומבצעת עבירות על חוק העונשין, חוק הגנת הפרטיות וחוק המחשבים. לאחר שרוזנברג פרץ את המכשירים ושטייף נחשפף לתכנים, היא חלקה את המידע עם עמיתיה בגלי צה"ל שמעון אלקבץ, רזי ברקאי, אורית קנטי ואליאל שחר - ולאחר מכן הדברים הודלפו והובילו לסיקור יוצא דופן בתקשורת וברשתות החברתיות. כרייף אומרת כי פרסומים אלו השפילו אותה, פגעו קשות בילדיה ובמשפחתה, ולמעשה גרמו לה נזק הנמשך עד היום. היא מייחסת פגיעות אלו לשטייף, רוזנברג וגלי צה"ל. עוד נטען בתביעה, כי החקירה בפרשה נפתחה על בסיס החומרים שהושגו בעבירה (נטילת הפלאפונים והפריצה אליהם). לדבריה, המשנה דאז ליועץ המשפטי, רז נזרי, קבע כבר בתחילת 2019 שאין לפרסם את החומרים בשל כך - אך שטייף פנתה במישרין לניצן, אשר החליט לשקול להעניק חסינות לשטייף, רוזנברג וחני נוה אם ימסרו לו את המידע. העובדה ששלושת אלו ביקשו חסינות, טוענת כרייף, מלמדת שהם ידעו שביצעו עבירה. בעקבות זאת העבירה שטייף את החומרים לחוקרי המשטרה, למרות שהללו ידעו היטב ש"מדובר בהליך פגום מיסודו, אשר נשען על ראיות בלתי קבילות". כרייף ממשיכה וטוענת, כי המשטרה הכשירה בדיעבד את קבלת החומרים באמצעות הטעיית בית המשפט. החוקרים ביקשו מנשיא בית משפט השלום בתל אביב צו שיאפשר להם לחדור שוב למכשירים, מבלי לגלות שהם ניטלו ללא רשותו של נוה ושהחומרים הופקו בתחילה תוך ביצוע עבירות. הדיון בבקשה התקיים ללא פרוטוקול, מציינת שטייף; ובית המשפט לא היה נותן את הצו אילו היה יודע את העובדות לאשורן. טענה נוספת היא, שהחקירה נגד כרייף - אז שופטת מכהנת - החלה בלא אישורו כנדרש של מנדלבליט; ניצן, שקיבל מהשרה איילת שקד את סמכויות היועץ (וזאת לטענת כרייף בהליך בלתי חוקי), אישר רק בדיעבד את פתיחת החקירה. כרייף מייחסת לשטייף ורוזנברג ביצוע עבירות רבות, כולל על חוק הגנת הפרטיות וחוק המחשבים. גלי צה"ל אחראית, לשיטתה, למעשיה של שטייף, בכך שהתחנה נתנה גושפנקא לפגיעה בפרטיותה במעטה של "זכות הציבור לדעת". למשטרה מייחסת כרייף שימוש בחומרים שהושגו שלא כדין, הימנעות מקבלת צו שיפוטי כיאות ובמועד, מתן חסינות למעורבים בניגוד לנהלים, ביצוע חקירה ללא אישור היועץ המשפטי והימנעות מאכיפת צווי איסור הפרסום שנועדו למנוע את דליפת התכנים האינטימיים. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד עמית חדד, נועם מילשטיין וסוזאנה יעקובי, וטרם הוגשו כתבי הגנה.