ב-2001 החלה לכתוב טור פרשנות שבועי על אירועי העולם הערבי לעיתון בשפה הרוסית. ב-2002 הצטרפה לערוץ "ישראל פלוס" (ערוץ 9, בשפה הרוסית) ככתבת ופרשנית לענייני העולם הערבי. בשנת 2003 החלה במקביל לעבוד ככתבת ופרשנית לענייני העולם הערבי בעיתון "ג'רוזלם פוסט".
במהלך שנות עבודתה ככתבת ביקרה בלבנון, בחריין, מצרים, תוניסיה, סוריה ומדינות ערביות נוספות וסיקרה מהשטח כמה מהאירועים החדשותיים הבולטים בעולם הערבי: מלחמת המפרץ השנייה, הלוויית ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי, מלחמת האזרחים בסוריה, אירועי האביב הערבי במצרים ועוד. כמו כן סיקרה את הוצאתה לפועל של תוכנית ההתנתקות, כאשר היא משדרת מלב רצועת עזה. כעיתונאית וכתבת טלוויזיה ערכה ראיונות עם מספר מנהיגים ערביים בהם: הנסיך הירדני חסן בן-טלאל, יאסר ערפאת, מחמוד עבאס, אחמד יאסין ועוד.
בשנת 2004 זכתה כתבת תחקיר שערכה, בפרס הראשון בפסטיבל "טלפורום" ברוסיה. בכתבה אשר שודרה בערוץ 9, עסקה בחייהם של תושבים פלסטינאים בדרום הר חברון.
ב-2006 השלימה לימודי תואר שני בתקשורת ובלימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית. ב-2011 החלה במסלול דוקטורנטים בחוג ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית.
פעילות פוליטית
בראשית 2015, לקראת הבחירות לכנסת ה-20, הצטרפה ל
מפלגת התנועה בראשות ציפי לבני ושובצה במקום ה-4 ברשימת המפלגה לכנסת. בעקבות חבירתה של התנועה למפלגת העבודה להתמודדות ברשימה משותפת, שובצה במקום ה-21 ברשימת
המחנה הציוני. לאחר הבחירות לכנסת ה-20 (בהן זכתה רשימת המחנה הציוני ב-24 מנדטים) הושבעה כחברת כנסת.
במהלך כהונת הכנסת ה-20 שימשה כחברה בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. ב-2017 עלה שמה לכותרות כאשר פורסם כי מצלמות האבטחה בכנסת תיעדו אותה משתמשת בשפתון על מנת להשחית את מכוניתה של חברת הכנסת לאה פדידה (חברה בסיעת המחנה הציוני), אשר חנתה במקום החנייה השמור לה.
