ב-1984, לאחר שחרורה מצה"ל, החל לעבוד כמדריכה בחברה להגנת הטבע. ב-1987 יצאה עם בעלה לדרום אפריקה, שם שימשו השניים לתקופה כשליחים מטעם תנועת בני עקיבא, בקהילה היהודית בעיר דרבן.
אשת אקדמיה
את השכלתה האקדמית רכשה באוניברסיטת בר-אילן, בה השלימה לימודי תואר ראשון בגיאוגרפיה, לימודי תואר שני במדע המדינה וכן סיימה מסלול דוקטורט במדע המדינה. בעבודת הדוקטורט שהגישה, תחת הכותרת "רדיו ומגדר בישראל", עסקה בסוגיות מגדריות בשידורי האקטואליה ברדיו הציבורי בישראל. לאחר מכן יצאה ללימודי פוסט דוקטורט באוניברסיטת רטגרס בניו ג'רסי, ארה"ב.
ב-1998 החלה לשמש כמרצה בכירה בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן. ב-2008 שימשה למשך שנה כעמיתת מחקר באוניברסיטת ברנדייס, מסצ'וסטס, ארה"ב, לאחר מכן שבה לעבודתה כמרצה בבר-אילן והמשיכה לעסוק בכך עד כניסתה לזירה הפוליטית ב-2012.
אשת תקשורת
לצד פעילותה האקדמית כחוקרת ומרצה, פיתחה קריירה כאשת תקשורת: ב-1990 הצטרפה לערוץ 1 והחלה בהגשת תוכניות טלוויזיה, אשר עסקו ברובן בנושאי תרבות היהודית, בהן: "החודש", "צירופים", "שבוע טוב", "בין כסה לעשור", "נשים בחברה היהודית", "תוכניות לחגים" ועוד. בשנים 2003-1998 נמנתה על צוות מגישי תוכניות האקטואליה בערוץ 1: "בוקר טוב ישראל" ו-"שבע וחצי". בשנים 2004-2003 הגישה תוכנית רדיו ברשת ב' בשם ""מזווית נשית עם עליזה ורונית" (לצד רונית לב ארי). בשנים 2009-2003 ערכה והגישה את התוכנית "והרשות נתונה", בערוץ 10, אשר עסקה גם היא בתרבות יהודית. כמו כן הגישה מספר תוכניות רדיו בנושאי תרבות יהודית בגלי צה"ל.
בזכות הנסיון שצברה בעולם התקשורת זכתה למוניטין כאשת מקצוע מוכרת ומוערכת בכל הנוגע לגיבוש תכנים תקשורתיים בתחום תרבות יהודית: ב-2005 שימשה כיועצת תוכן למכרז של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו וב-2008 שימשה כיועצת למכרזי הרדיו האזורי. בשנים 2012-2010 כיהנה כחברה במועצת הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה וכן כיושבת-ראש ועדת מחקר ורב-תרבותיות במועצה.
סופרת
במהלך השנים פרסמה מספר ספרי עיון בנושאי מגדר, מסורת ותרבות יהודית: "תפילת נשים" (2005)- הספר תורגם למספר שפות ומכר למעלה מ-150 אלף עותקים, "להיות אישה יהודיה" (2005), "התרמיל היהודי" (2010), "מנהג נשים" (2012), "פאני נוידא" (2014).
פעילות ציבורית ופוליטית
במהלך השנים מילאה מספר תפקידים ציבוריים: בשנים 1996-1990 כיהנה כמנכ"ל המועצה הציבורית לחילופי נוער וצעירים, ב-1999 החלה לשמש כחברת הנהלת "כפר איזון", מוסד שיקומי לצעירים הסובלים מהתמכרות לסמים ומשברים נפשיים, בשנים 2005-2002 שימשה כחברת הנהלת תנועת "קולך" (המאגדת נשים במגזר הדתי) ובמסגרת זו נמנתה על מקימי הוועדה להטרדות מיניות בתנועה. ב-2010 מונתה לחברה במועצה הציבורית של פרויקט ”מחשב לכל ילד”. כמו כן נמנתה על מקימי הוועד הציבורי להסדרת הגיור ועל מייסדי מת"ן - מכון לימוד תורני לנשים הממוקם בנתניה.
את פעילותה הפוליטית החלה במפלגת המפד"ל וב-1998 מונתה לתפקיד יועצת למזכיר המדיני במפלגה. ב-2012 הצטרפה למפלגת "יש עתיד" בראשות יאיר לפיד ובבחירות לכנסת ה-19 (2013) שובצה במקום ה-7 ברשימת המפלגה לכנסת. לאחר הבחירות הושבעה כחברת כנסת. במהלך כהונת הכנסת ה-19 שימשה כיושבת-ראש וועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בתפקיד זה הובילה יוזמה להצגת תקציב המדינה בניתוח מגדרי. כמו כן כיהנה כחברה בוועדות: ועדת הכנסת, ועדת הכספים וועדת חוץ וביטחון.
בבחירות לכנסת ה-20 שובצה במקום ה-10 ברשימת "יש עתיד" ולאחר הבחירות המשיכה בכהונתה כחברת כנסת. בכנסת ה-20 כיהנה כיושבת-ראש ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות וכן כחברה בועדות: ועדת הכלכלה, הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, הוועדה המיוחדת לפניות הציבור, הוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן והוועדה המיוחדת לדיון בהצעה לסדר היום בנושא קשיים ברפורמה בשירות המדינה.
