מה מדאיג את גלי צה"ל?

על-רקע חרדותיה של הגברת הדאגנית, ראוי להבהיר לה, שישראל היפה, האמיתית, אינה שוכנת בבועת המציאות המדומה שבאולפני גל"צ. והסיפור הבא יוכיח. מדובר באירוע שנקרא יום הורים, שבמסגרתו מכנס צה"ל (הכוונה לצה"ל האמיתי, המגן על חיינו, לא ברברני גלי צה"ל) את הורי הטירונים לסיור היכרות עם היחידה שבה משרתים ילדיהם. יום ההורים לחיילים שהתגייסו זה עתה לחטיבת גבעתי הלוחמת, התקיים בבסיס האימונים קציעות. ההורים האזינו לשיחת המג"ד, נפגשו עם המ"פאים ולמדו להכיר את היחידה ומפקדיה. מה שהפתיעם יותר מכל הייתה העובדה, שמרבית הטירונים, כשני-שליש מהם, משתייכים למחנה הציונות הדתית, והשאר מסורתיים שהגיעו ממושבים ברחבי הארץ, רובם בני עדות המזרח. לא נמצאו ביניהם צפונבונים. גם לא קיבוצניקים. העובדה שקיבוצניקים וצפונבונים לא נמצאו ביניהם יכולה כמובן להיות רק מקרית. אבל יש בה כדי להוות מדגם לא מחייב. מי שכן הפגינו נוכחות מרשימה, היו ילדי משפחות חרד"ליות וילדי משפחות בורגניות; חניכי מכינות קדם-צבאיות ותלמידי ישיבות-הסדר; טירונים שפיאותיהם הארוכות משתלשלות מראשיהם ומגולחי ראש שבקושי נותרו בצדעיהם סימני פיאה; כאלה שכיפתם שטוחה ובקושי נאחזת בקרחתם וכאלה שהתהדרו בכיפות צמר ענקיות המכסות את כל חלקי הראש. התופעה, אגב, אינה חדשה, ואנו נדרשים אליה רק משום שהפריעה לשדרית גל"צ. כבר בימי כהונתו של אהוד ברק כרמטכ"ל, כשהגיע לביקור בבית הספר לקצינים, ולשיחה עם פרחי הקצונה, הוא הבחין שמרביתם חובשי כיפות סרוגות. אבל היו באולם גם גלויי ראש. ברק, קיבוצניק לשעבר, העריך שביניהם מצויים הקיבוצניקים שבחבורה. "מי מכם קיבוצניק?", תהה בפני החיילים. לתדהמתו הורמה רק יד אחת. ברק נבוך אך שמר על פני פוקר. "מאיזה קיבוץ?", שש עליו הרמטכ"ל. "מן הקיבוץ הדתי", הייתה התשובה.

אחד ההורים, עקיבא איסרליש, ששלח עכשיו בן שני לגבעתי, לא הסתפק בהתרשמות ממראה עיניו, וניסה לבדוק את העובדות בכוחותיו הדלים באותו מעמד. "הסתובבתי בין ההורים", הוא מספר, "והתעניינתי מי מהם בכל זאת מגיע מצפון תל אביב, מהאריסטוקרטיה הירושלמית, משכונות היוקרה בכרמל. אבל לא מצאתי". לאחר מאמץ ממושך איתר סוף-סוף איש שיחנו, אדם סקרן מטבעו ומי שמקצועו מחבר אותו לסוג של חתירה מתמדת אל האמת, זוג אחד של הורים, שהזדהה כתל אביבי. עקיבא שש עליהם כמוצא שלל רב והתעניין לדעת מנין הם באים. "אנחנו מדרום תל אביב", התנצלו. לעומת זאת היה ייצוג נכבד בקרב ההורים והטירונים ליישובי יהודה ושומרון, וכן ליישובים שבהם מרוכזת אוכלוסיה ציונית דתית: רעננה, פתח תקוה, מודיעין, נתניה וכדומה. "כולם היו שם מורעלי אהבת הארץ, העם והמדינה", מסכם עקיבא. "תענוג היה לראות את המניינים שהתארגנו פה ושם לתפילת מנחה. מעיניי זלגו דמעות התרגשות. אשריכם ישראל. התרגשתי לנוכח מסירות הנפש הזו והצטערתי על שלא מצאתי ביניהם גם ישראלים אחרים". לתשומת לבך, הגברת דן. אבל אם בכל זאת את רוצה להיות מודאגת, כדאי שתתחילי לבדוק מדוע לא רואים את הצפונבונים וכל-כך מעט קיבוצניקים ביחידות הקרביות של צה"ל.

לא פחות מן ההרכב האנושי של הטירונים והוריהם, הפתיעה את ההורים העובדה, שחלק ניכר מקרב שדרת הפיקוד של היחידה הינו מה שמוגדר בפי הגברת דן "חובשי כיפות". חלקם של הקצינים הגיעו מיישובי יהודה ושומרון. ביטוי מפתיע להרכב האנושי של סגל הפיקוד, ניתן למצוא בעובדה, שבבית הכנסת של הבסיס הוקצה שטח נכבד לטובת עזרת הנשים. ההורים תהו מה לעזרת נשים בבסיס טירונים (שאין בו חיילות), והוסבר להם שעל-פי סבב שנקבע בין הקצינים, נשארים כמה מהם מדי שבת לתורנות בבסיס. במקרים כאלה, הוסבר להם, רשאים הקצינים להזמין לבסיס את בני משפחותיהם. מסתבר שנשות הקצינים הן שדרשו שיוקצה להן מקום בבית הכנסת, ובקשתן נענתה ברצון. לתשומת לבך הגברת דן - הנה עוד אייטם שיפחיד אותך ואת השיינקינאים.