ההסדר שנקבע בקדנציה של שר הביטחון
עמיר פרץ, לפיו רמטכ"ל ימונה לקדנציה של 4 שנים - היה בעיקרון כדי למנוע את מלחמות הגנרלים, שעומדת בפתח עם סיום תפקידו של רמטכ"ל מכהן.
אבל אצל ברק - יש תמיד חישובים אנליטיים שונים, לא בהירים ונהירים לאדם הבינוני וכמו החלטות והצהרות פוליטיות, ששמענו ממנו בעבר, בהיותו ראש ממשלה כושל, ונמהר, כך גם עתה בפרשת אשכנזי.
ברק מטבעו, מתוך ניסיון העבר, מלמד שהוא לא אוהב סביבו ועל ידו - אנשים חזקים, דעתנים, עצמאיים ושאינם מטבעם חנפנים.
הרמטכ"ל אשכנזי - איש צבא מנעוריו, היה הרמטכ"ל הפחות פוליטי בשנים אחרונות. הוא שיקם את הצבא, העלה את המורל והדימוי העצמי בעיקר החזיר את ההרתעה והכבוד העצמי - שנפגעו במלחמת לבנון השנייה.
במבצע "
עופרת יצוקה" הוכיח הרמטכ"ל, שצה"ל שיחזר ואימץ חזרה את כל הפרמטרים החיוביים שהיו חסרים לו במלחמת לבנון השניה. לאמור: ניהול נכון, חכם ואמיץ של הקרב, תוך הצבת מטרות ויישומם המהיר תוך שמירה על חיי אדם, ללא יציאות הרפתקניות.
יתירה מכך - במבצע "עופרת יצוקה" עוגנה מחדש המנהיגות האישית הפיקודית בנוסח הישן והטוב של "אחרי". התופעה של מפקדים בכירים עד דרגות אל"מ, המסתערים על מסכי הפלסמה ומשחקים בעכברים, נעלמה ובמקומה חזרה המנהיגות של מפקדים ההולכים בראש הכוחות, תוך מתן דוגמה אישית, הקרבה, דבקות במטרה - וגאוות יחידה.
הרמטכ"ל אשכנזי שיקם את הצבא פיזית ורוחנית אחרי טראומה קשה, וזה יירשם לזכותו ברזומה המרשים שלו בצה"ל. יש להניח בסבירות גבוהה שהמשך תפקידו בחודשים הבאים יהיה טוב ופורה כמו עד עתה.
מי צריך להיות הרמטכ"ל הבא? מתוך המועמדים המסתמנים כרגע, אם לא תהיה הפתעה נוספת של ברק (ע"י הבאת מועמד מהחוץ) נראה שמתוך 5 המועמדים רק אחד מתאים יותר מאחרים. האלופים קפלינסקי, גנץ ואיזנקוט נכשלו קשות במלחמת לבנון השנייה, כל אחד במסגרת תפקידו וחלקו במלחמה.
כישלונם העיקרי היה בהתבטלות בפני הרמטכ"ל
דן חלוץ, שהיה כריזמטי, מלא ביטחון עצמי מופרז - טייס ומפקד חיל אוויר מעולה, אך חסר ידע וביטחון בניהול קרבות קרקעיים. לכן כישלונם של קפלינסקי - סגן הרמטכ"ל - שמונה כמפקד-על בפיקוד צפון, שהיה בעברו אלוף פיקוד צפון ואיש חיילות היבשה, ואלוף גנץ - שהיה גם הוא אלוף פיקוד הצפון, איש צנחנים ומפקד זרוע היבשה - כל כך צורם ובולט. האלוף איזנקוט - שהיה ראש אגף מבצעים - לא ראה כנראה שהתוכניות שהוכנו וניתן היה לבצען, יורדות לטמיון יומיומי בשטח.
כישלונם של כל השלושה הנ"ל מתבטא בפחד להביע עמדה נחרצת נוגדת בפני דן חלוץ, לדפוק על השולחן, לאיים בהתפטרות, בפנייה ישירה לראש הממשלה
אהוד אולמרט לנסות להשפיע - ולשנות את מהלכי המערכה.
צה"ל והציבור הישראלי מצפה שקצינים בכירים בדרגות אלוף לא יחפשו "כיסוי תחת" ודאגה לקידומם ותפקידם, אלא ישימו את טובת צה"ל והמדינה בראש דאגתם ומעייניהם, ולא יחששו לקום ולומר את דברם בבטחה ובאומץ.
התופעה של כסת"ח, התבטלות ופחד בפני אי קידום, שניצניה נראו במלחמת יום הכיפורים ב-1973, אסור שתחזור לה בימים אלה.
אי לכך, שלושת הגנרלים הנ"ל פסולים בעיני לתפקיד לא בשל עברם והישגיהם בעבר, אלא בשל כישלונם הצורם בהווה. לכן האלוף גלנט - איש שייטת 13 ולוחם נועז בפני עצמו - שהוכיח עצמו כאלוף פיקוד הדרום במבצע "עופרת יצוקה" ואחריו, בנסיבות שנוצרו, הוא מתאים ביותר לתפקיד. אם שר הביטחון ברק גם רוצה ביקרו ושכנע אותו להישאר בצה"ל, ולא יעשה לו תרגיל של הרגע האחרון סיכויו להתמנות גבוהים.
כפי שאמרתי בתחילת הדברים - הנוהל, ההסדר של קביעת 4 שנות רמטכ"לות הוא במקומו, אך צריך לעגן לידו גם את הנוהל שהחלפת רמטכ"ל תצא לתקשורת 6 חודשים לפני תום התפקיד ביחד עם הודעה על מחליפו, כדי למנוע מלחמת גנרלים מיותרת. זה לא בריא לצה"ל, לציבור ולמדינה.
נקווה לעתיד טוב יותר ולצה"ל חזק.
