ה(דור)נר הבוער לרגלינו

אם בית המשפט יטעה טעות חמורה ויקבל את עמדתה של השופטת המלומדת, הרי שמעתה יהיה מותר לכל עיתונאי לקבל ולהחזיק מסמכים מכל מין וסוג שהוא, בכל דרך שיחפוץ, בכל אמצעי מזדמן ונגיש לכל אדם ורוח. כך ממש! היא לא סייגה את דבריה בהגבלה כלשהי, היא מבקשת לפזר לכל הרוחות את אימת הדין מפני עבירות שיש בהן פגיעה בבטחון המדינה, בשם חופש הביטוי והעיתונות. זה מזכיר את אמירתו המפורסמת והמבהילה של כבוד השופט מישאל חשין: "השופט אהרן ברק מוכן שיתפוצצו 50-30 אנשים אבל שיהיו זכויות אדם". בדומה להצהרתו של יצחק בן-אהרון המנוח לאחר המהפך ב-1977: "להחליף את העם!", משמיעים לנו משפטנים מכובדים נוסח מקביל משהו: "להחליף את החוק!" לדוגמה, כותב "המדינאי הדגול" יוסי ביילין: "...באמצע שנות ה־80 נחקק חוק אידיוטי שמנע מגעים עם חברי אש"ף, גם בהקשרים לא מדיניים. מרגע שנחקק החוק החל מאבק לבטלו, ואני גאה מאוד על חלקי בביטולו, בינואר 1993. אבל עד שבוטל החוק בילו אנשים כמו אייבי נתן בכלא משום שנפגשו עם אנשי הארגון הפלשתיני" (ישראל היום, 13.4.2010). אבל יש אנשים שחושבים שאותו חוק לא היה אידיוטי כלל ועיקר! וחבל שהוא בוטל! הביטול הביא עלינו רק צרות צרורות ולא קידם אותנו בכהוא זה, אם לא לוקחים בחשבון כ"קידום" את הלחץ ההולך וגובר על ישראל בעטיים של אותם מפגשים ארורים בהם הוסכמו הסכמות מטופשות שמהן קשה היום לסגת. לזכותו של ד"ר ביילין יש לומר כי באותה נשימה הוא מוסיף בעניינה של ענת קם: "...גם אם היא חשבה שהדרך הנכונה לטפל בגילוי הנורא הזה היא ליטול 2,000 מסמכים מסווגים הביתה, וגם אם היא משוכנעת כי בכך עשתה את המעשה הפטריוטי ביותר - עליה לדעת שיש לכך מחיר, והיא חייבת לתת את הדין. בית המשפט יתרשם מן הנזק שגרמה, ומנסיבות נוספות, ויחליט כפי שיחליט. אבל לא ייתכן שמעשה מסוג זה יעבור ללא העמדה למשפט" (שם). אם נישמע לקולה של כבוד השופטת-בדימוס דורנר, ייתכן שנוכל לשמֵר את אורו של הנר למען חופש הביטוי והעיתונות לזמן מה, אלא שהדבר אינו מבטל את האפשרות שסביב הנר הבוער לתפארת מדינת-ישראל, יתחולל חורבן גמור, וגם הנר, סופו שיילך וידעך אל תוך החושך הנורא ההולך ומאפיל על חיינו.

שימו לב למגדל הרעוע עליו נשענים העיתונאים שפרסמו את גילוי הדעת: "לדעתנו, מקרה בלאו הוא מקרה ייחודי, ואנחנו מוטרדים ממצב, שבו על בסיסו של המקרה הייחודי הזה ייווצר תקדים מסוכן". ולא רק במונח "מקרה ייחודי" הם משתמשים, אלא גם "על סמך מקרה יוצא דופן". נוּ...? מכאן מתחייבת השאלה: אימתי נוצר תקדים? והתשובה: רק "על סמך מקרה יוצא דופן". פשוט וקל. 'תקדים' הוא בניין-אב, פְּרֵצֶדֶנְט, עניין שבא הכי מוקדם, ראשון - והוא יהווה דוגמה לעניינים דומים שיבואו לאחריו. ולא זאת אף זאת, הם מוסיפים: "נכון להיום, רשויות התביעה לא מעמידות לדין עיתונאים בגין העבירה של החזקת ידיעה סודית, עבירה שרובנו עברנו בצורה כזו או אחרת". נוּ...? לא הגיע הזמן לעשות סדר? הרי אתם עצמכם חטאתם ב-"עבירה שרובנו עברנו בצורה כזו או אחרת". אתם מודים שזו "עבירה"! מדוע לא לקבוע אחת ולתמיד 'תקדים' שיבהיר מה מותר ומה אסור? מדוע לא לקבוע מסמרות צופים פני עתיד לחושך פרשת בלאו-קם? הרי אין יודעים אפילו לידי מי הגיעו אותם מסמכים מסווגים שהיום מתברר שאבדו ואיש אינו יודע היכן הם. אכן כן, התקדים מסוכן. השאלה, למי?