כוכב שביט הוא גוף שמיימי קטן יחסית הדומה לאסטרואיד, המורכב בעיקר מקרח, שאחרי הפשרתו הוא נעלם ואובד בתהום הנשייה של הייקום. השביט נע סביב השמש במסלול אליפטי קיצוני ורק בהתקרבו אליה הוא יוצר זנב ארוך ובהיר. ממש כמו הירח הסובב את כדור הארץ גם לכוכב השביט אין מקור אור משל עצמו. כדי להיראות עליו לנוע במסלול קרוב לשמש כי רק אור השמש הוא הגורם לשביט להאיר. אינני מכיר את השביט הישראלי, פעיל "
שלום עכשיו" בעברו וכיום חבר מערכת הארץ, הידוע בשם "
ארי שביט" ומעולם לא ביקשתי לדעת מדוע בחר לעצמו את שם המשפחה שביט. אך בהחלט יתכן כי תכונת השביט, המאיר באור נגוהות של מקורות אור אחרים, ולא משל עצמו, היא הסיבה שארי שביט בחר לעצמו דווקא את השם המאיר הזה וזו, כנראה, גם הסיבה שהוא נוהג להסתופף בתשוקה רבה בקרבת ידוענים המגיהים עליו מאורם ומביאים אותו אל אורות הזרקורים התקשורתיים.
דוגמה מעולה לתשוקה הכמעט אובססיבית הזו של שביט להיחשף לעיני הציבור ולהציב את עצמו במעמד שווה לידוענים מאירים את קיומו, ניתן היה לראות במכתב הגלוי לראש ה
ממשלה בנימין נתניהו שפירסם שביט בעיתון הארץ ביום העצמאות החולף, על תקן של נביא יודע-כל, מורה הדרך לראש הממשלה שאמור להוביל את העם היושב בציון, על-פי חזונו של שביט.
אחרי שהסביר לציבור כי בה' באייר תש"ע ניצבת מדינת היהודים בפני אתגר שכמוהו לא ידעה מאז ה' באייר תש"ח וכי השנה היא "מכרעת", חשף שביט אפיזודה אישית מאוד שהתרחשה בינו לבין בנימין נתניהו. וכך כתב שביט: "זמן קצר אחרי שהיית לראש ממשלה - בדיוק לפני שנה - נכנסתי לרגעים אחדים ללשכתך. באופן שאינו טיפוסי לך, קמת לקראתי וחיבקת אותי. באופן שאינו טיפוסי לי, גם אני חיבקתי אותך. אמרתי לך שכאזרח, כיהודי וכישראלי, אני מאחל לך הצלחה". אך כדי שלא יטעה הציבור לחשוב כי המפגש האישי הזה התקיים בין שני חברים טובים משכבר הימים, מיהר שביט להציב את עצמו כמאור לראש הממשלה וכתב, ביהירות ראויה לציון, את הדברים הבאים: "אדוני ראש הממשלה, הקשר בינך לביני מעולם לא היה אישי. איננו חברים. מעולם לא היית בביתי, מעולם לא הייתי בביתך למפגש שאינו מקצועי. לא גנבנו סוסים ביחד. לא תיככנו תכך. תמיד ידעת שלא תקבל ממני חסינות. תמיד ידעתי שלא תשחד אותי בטובין עיתונאיים. אבל נתתי לך הזדמנות. פעם אחר פעם אחר פעם נתתי לך הזדמנות. ראיתי את הפטריוט שבך. ראיתי את בעל הכישורים שבך. ראיתי גם את האנושי בך שאותו אתה מקפיד להסתיר".
מה גרם לנתניהו להזמין את שביט ללשכתו דווקא בערב שבו חזר להיות ראש הממשלה?
כל מי שמכיר את בנימין נתניהו יוכל להעיד בשבועה, כי ביבי איננו איש של חיבוקים ואמוציות אישיות. מה, אם כך, גרם לו דווקא בערב שבו הצליח להגשים את תשוקתו ולחזור להיות ראש הממשלה, להזמין את שביט אל לשכתו בכנסת, לקום לקראתו ולחבק אותו? כל מי שעבד אי פעם במחיצתו של נתניהו יכול להעריך בקלות כי "החריגה ההתנהגותית" שלו נבעה מהכרת תודה עמוקה על המאמר הקטלני, בכותרת "הערת אזהרה", שפרסם שביט ממש בסמוך לבחירות על אודות היריבה הקשה
ציפי לבני, יו"ר קדימה.
פרט להמלצה מפורשת שלא להצביע בעבורה, המלצה שממנה נמנע, השתמש שביט במאמרו בכל מילות השחרה אפשריות על לבני: קצרת רוח, סובלת מבעיית קשב, מחשבתה אינה בהירה, סכמטית ופשטנית, שטחית, מתקשה מאוד בקבלת החלטות. משתהה ומשנה שוב ושוב את דעתה, חסרת עמוד שדרה, חפה לחלוטין מאינטליגנציה רגשית, אינה מבינה בני אדם ואינה אוהבת בני אדם, מעטים בצמרת מפלגתה אוהבים אותה או מאמינים בה, היא נתפשת כנטולת מנהיגות, היא חלולה - ועוד כהנה וכהנה מילות שבח וקילוסין.
ואולי הייתה לכך סיבה אחרת הנסתרת מעיני הבריות? נתניהו פשוט מעריץ את שביט ומבקש בכל מאודו לקרב אותו אליו כדי שיהיה חלק ממחנה התקשורתנים המעריצים שלו, דוגמת חצר המקורבים של
אהוד אולמרט? אשרי המאמין.
סביב "השמש" נתניהו סובבים עוד כמה ירחים-מעריצים. אחד מהם הוא פרופ'
עוזי ארד שהיה יועצו המדיני של נתניהו בקדנציה הראשונה שלו וכיום הוא אוחז בתפקיד החשוב של היועץ לביטחון לאומי. ארד, כמו נתניהו, הינו "אמריקנופיל" המעריץ את כל מה שתווית אמריקנית דבקה בו. כמו נתניהו גם ארד תוצר אמריקני. הוא למד באוניברסיטת פרינסטון היוקרתית, השתלם במכון המחקר השמרני "האדסון", אותו הקים הוגה הדעות הגרעיני פרופ' הרמן קאהן - מי שנחשב לאבי הדמות הקולנועית "דוקטור סטריינג'לאב" - הגאון היהודי-אמריקני אשר היה נץ גרעיני מובהק ועסק בתכנונן ובהיתכנותן של מלחמות גרעיניות.
עוזי ארד מעריץ את הרמן קאהן. הערצה בלתי מוסתרת זו באה לידי ביטוי במסגרת ראיון רחב-יריעה שקיים איתו מי אם לא ארי שביט. וכה אמר ארד הגרעיני: "תמיד נמשכתי אל התחום החשוב הזה... היה לי ברור שהמהפכה הגרעינית היא הדבר החשוב והרלוונטי. ריתקה אותי דמותו של רוברט אופנהיימר, היהודי שיצר את פצצת האטום הראשונה בלוס אלמוס. ריתקה אותי דמותו של הנרי קיסינג'ר, מראשוני האסטרטגים הגרעיניים. אבל יותר מכל ריתק אותי הרמן קאהן שאיתו עבדתי במכון "האדסון".
עוזי ארד קשור עד היום במכון "האדסון" היוקרתי. זה לא סוד נסתר. שיטוט קצר באתר האינטרנט של המכון מגלה כי אחד החברים המובילים של "המרכז למדיניות מזרח תיכונית" הוא פרופ' עוזי ארד. חברים נוספים במרכז: הפרופסורים שלמה אבינרי,
אמנון רובינשטיין, אביעד קליינברג ו
רות גביזון. וכאן צפויה הפתעה: בראש רשימת המכובדים מופיע מי אם לא ארי שביט.
איך הגיע שביט להיות עמית במכון "האדסון" השמרני והמכובד? כל מי שעיניו בראשו יכול להניח במידה רבה של מהימנות, כי "איש הקשר" לשיבוץ המפתיע הוא עוזי ארד, איש מכון "האדסון" מזה שנים רבות. אך השאלה החשובה מכל היא מי הגה את הרעיון. האם בנימין נתניהו ביקש לתת פרס של כבוד לארי שביט ולכן ביקש מעוזי ארד להפעיל את קשריו הטובים ולצרף אותו לצוות המכון, או אולי היה זה עוזי עצמו שהמליץ בפני נתניהו, ואף שכנע אותו, לעשות מעשה לטובתו של שביט. כך או כך, על-פי מגמת המאמרים שמפרסם שביט בהארץ לא נראה, כי בעקבות הפרס המכובד הזה הפך שביט לעוד חסיד-שוטה ומעריץ-עיוור בקשת הפוליטית של ראש הממשלה נתניהו.
חבל שארי שביט אינו טורח לגלות לציבור הישראלי המופתע אם הגיע אל התפקיד במכון "האדסון" בגלל הכישורים או, אולי, בגלל הקשרים. לפחות את הגילוי הנאות הזה חייב שביט לציבור קוראיו.
