בלאו למען העיתונות; קם למען הדמוקרטיה

כאן נכנסות לתמונה רשויות החוק. בהיסטריה תקשורתית, אליה גויס ראש השב"כ, צבעו את העיתונות הכתובה בכתבות צבע ענק על פני עמודים שלמים ואת ערוצי הטלוויזיה בשעות מסך רבות, שכולן נועדו להראות כאויבת ישראל את מי שמסרה לעיתונאי את המסמכים המאמתים את תחקיריו (ענת קם). לצערי, רבים מכלי התקשורת שרטטו בפני הציבור את דמותה של ענת קם כפצצה מתקתקת של אימת ריגול מסוכן, המאיים על קיומה של מדינת ישראל. לצערי, התקשורת בישראל לא הפגינה את מידת זקיפות הקומה כמו זו של העיתונות האמריקנית, שהתייצבה ברובה המכריע לימינו של דניאל אלסברג בארה"ב לפני כשלושים שנה. התייצבות תקשורתית שהסתיימה גם בזיכויו המוחלט של דניאל אלסברג. הנשיא ניקסון, משרד המשפטים וראשי המודיעין האמריקני הצביעו על דניאל אלסברג כמרגל מסוכן, שגנב מסמכים וביצע שורה ארוכה של עבירות. כל "חטאו" של דניאל אלסברג היה בכך שהוא ניצל את העובדה שהוא נחשף למידע צבאי סודי ומסר את המידע לתקשורת. המידע שלו הוכיח, שניתנו הוראות על-ידי מפקדים בכירים בצבא כיצד להונות ולמסור מידע מטעה לממשל ולציבור בשלל התרחשויות צבאיות בלאוס, בקמבודיה ובעיקר בוייטנאם. המסמכים של דניאל אלסברג הוכיחו שלא מדובר במעידה חד-פעמית, אלא על עבודה "שיטתית" שנמשכה בין השנים 1971 ל-1973. בית המשפט בארצות הברית הוציא את דניאל אלסברג זכאי. מול היסטריה של עיתונות ימנית-נוצרית קנאית, אליה נספחו בעִדְריות מוזרה גם חוגים "ליברלים", שבשם הפטריוטיזם המזויף ו"נאמנות לצבא ולמדינה" דרשו להחמיר עם דניאל אלסברג. דרשו להחמיר עם מי שנטל מסמכים שלא ברשות, במי שסיכן, לדבריהם, את חייהם של חיילי ארצות הברית, הלוחמים נגד הטרור הקומוניסטי בוייטנאם. בית המשפט בארצות הברית לא נכנע ללחץ התקשורתי אותו הזינו ראשי רשויות המודיעין והצבא. אני מקווה בשביל ענת קם ובשביל הדמוקרטיה בישראל, שיציאתו של דניאל אלסברג זכאי היא אות מבשר טובות גם לענת קם, שמסרה את המידע וגם לאורי בלאו שפרסם אותו.