הכל החל בחדשות ערוץ 2, ביום חמישי, בשמונה בערב. יונית לוי, חמורת סבר, מספרת על פרומו ובו חלון הזדמנויות נדיר שנקרה בדרכו של
עמנואל רוזן. ענת קם דיברה לאומה! לכתב החרוץ נודע שהגברת שגנבה מבסיסה בשיטתיות חומר סודי ורגיש ביותר, ומסרה אותו לעיתונאי של הארץ, מתייצבת אחת ליום בתחנת המשטרה. רוזן נשלף ממיטתו וארב לה בחדר המדרגות. לאחר שהביט בה בעיניים טרוטות, הצליח לנסח שתי שאלות: "מה דעתך, מאשימים אותך בריגול חמור. מתי לדעתך הם יצליחו לרדת מהעץ שטיפסו עליו?" וגם: "האם מדובר בריגול חמור או בהגזמה חמורה ומתי הם יגיעו למשהו שפוי יותר?". קם נענתה לאתגר ופלטה את ראשי הפרקים של כתב ההגנה ה'פלדמני' שלה. מאוד מעניין. הפרומו הסתיים כשיונית ועמנואל נועצים מבט רב-משמעות בצופים ההמומים מגודל המעמד וכל מה שנותר, זה להמתין בקוצר-רוח ליצירה השלמה שניחתה עלינו לטובה במסגרת התוכנית "נדבר על זה בבית" ששודרה היום.
כאן לא היו הפתעות רבות. רוזן חזר על שאלותיו, קם ציטטה את אימא שלה, שקבעה כי בלונדון טוב יותר מאשר בתל אביב, ועמנואל הצליח אפילו למצוא (באותו חדר המדרגות) זוג אוהדים שתמכו בהלך רוחו. "מדובר בהתנהגות של ארגון נפוח אגו", סח האוהד הזכר כשהוא מכוון כנראה לשב"כ או לצה"ל. "מה תרצי למסור לענת?", שואל עמנואל את האוהדת שלצידו, "שתחזיק מעמד!", הטיחה הגברת בנאורות. השופט שלי טימן שישב בפאנל התוכנית הסביר שעל-פי החוק היבש מעשיה של קם הם עבירה על חוק העונשין סעיף 113-ריגול חמור, אך הסברו נפל על אוזניים אטומות. חלון ההזדמנויות, אם כך, מוצה ונוצל כמיטב המסורת של התקשורת האובייקטיבית שלנו לעוד מחווה דביקה של חיבוק ותמיכה בגורם עבריין שהוא בשר מבשרה של התקשורת. עיתונאות במיטבה. לשם מה טרח רוזן עם מצלמתו לחצר הכלא האיום בצפון תל אביב? למה לא שאל את עצמו את שאלותיו המלטפות וגם נתן להן תשובה? מה זה היה משנה בכלל? למה קיבלתי פתאום בחילה, אולי בגלל הסביח שהתפתיתי לאכול בערב, ואולי מסיבה אחרת...
בנוסף להנאה הצרופה שנגרמה לי מהתוכנית הנ"ל, זכיתי גם למופע אימים של גברת אחת שהשתלטה על תוכנית אחרת של ערוץ 2 - "פגוש את העיתונות". שם ניסתה
רינה מצליח, יחד עם
אריה גולן ורון ברגמן, להציק ל
מתן וילנאי. וילנאי פלט משהו על חוסר היכולת של מנהלי משט הסיוע הטורקי-חמאסי להתארגן ולצאת לדרך. "תפסיק לצחוק עליהם" צרחה עליו הגברת, "הם לא צבא!". וכשהשיחה נסובה על פרסומים קודמים בתקשורת לגבי פעולת קומנדו ישראלית לכאורה שהורידה בקפריסין למצולות ספינת סיוע לצדיקי חמאס, אומר לה וילנאי: "את לא צריכה להאמין לכל מה שמתפרסם בתקשורת", והגברת מצטעקת מבלי לאבד זמן: "אני מאמינה לזה והמציאות הוכיחה שאני צודקת!". אפילו גולן וברגמן התכווצו בכיסאותיהם במבוכה. עוד המחשה לעיתונות אובייקטיבית ומקצועית של עיתונאי ערוץ 2. אחר-כך הם שופכים דמעות תנין על יחסו של הציבור כלפיהם.
