בין אורי תובל לספר "תולדות ההגנה"

עיתון הארץ, שידוע בהולכת דעות שמאל קיצוניות על גבול הלקאה והאשמה עצמית, המהלך על התפר בין אומץ לבגידה, מעסיק עיתונאים שדעותיהם לא מביישות את מיטב אויבי ישראל. לפני זמן לא רב התוודענו להאשמה מסוג חדש. כידוע, אורי תובל, סגן עורך בעיתון, פרסם מודעה ב"פייסבוק" בה כינה את משפחת פרץ האבלה "פאשיסטים וג'יהאדיסטים", וגם, בין השאר: "מה שמחזיק את האמא הזאת חיה שלח ושולח יותר מדי אנשים אל מותם". האמא הזאת היא מרים פרץ, האישה הנפלאה שאיבדה שני בנים לוחמים, אלירז ואוריאל שהיו לחומה בין תובל לבין הג'יהדיסטים האמיתיים, ובעל שנפטר ממחלה, לא שלחה אף אחד למות. דווקא הג'יהדיסטית האמיתית, זו שתובל קרוב אליה בדעות יותר מהגברת פרץ, שולחת בניה למות מות שאהידים. למרבה האירוניה המרירה ניתן לראות בשניהם, תובל והג'יהאד, מן המשותף - שניהם משמיצים חיילים ציונים שמתו על קידוש השם והארץ. יש להבין כי לא 'מערכת העיתון' אלא רק קרקע מדושנת בדישון "מתאים" תוביל את תובל לכתוב כך. הרי איזה עוד עיתון יכול לפרסם מודעת אבל של מותו יאסר ערפאת? לא זכור לי אם היה כתוב 'בטרם עת'. באיזה עיתון תוכנית ביקור תלמידים בירושלים של שר החינוך סער זכתה לכותרת ביום ירושלים, "יום ההסתה בירושלים"? כך הצמיחה המערכת מתוכה גם את אורי בלאו, גדעון לוי, עקיבא אלדר שקרא לאחרונה לקנות תוצרת פלשתין וכמובן את אורי תובל המסלף ומשמיץ המתים תוצרת הארץ.

"חיידקים של שנאה לעצמו"

חיידקי השנאה העצמית נתגלו כבר ב-1936, כך לפי ברל כצנלסון: "היש עם בעמים אשר בניו הגיעו לסילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו, הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות?... וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו..." מנחם בגין ז"ל ,הבין זאת, אך בעיקר הסתפק בכך. הוא ידע שלקחת את השלטון למערך זה כמו לקחת לאמא את הילד שלה; כך ביקש יצחק בן אהרון ז"ל "להחליף את העם" שהעיז לסלק את המערך משלטון בן 29 שנים. בגין רצה גם "למחוק את החיוך של חיים יבין" אך כנראה החינוך הפולני לא נתן לו לפטר את החיוך של יבין. עיתוני המדינה עשו כרצונם, השתלחו, הסיתו. מי שהעז לצאת נגדם - האשימו אותו בשנאה. כאשר צעק פרס לעבר מפגין מבית שמש בבחירות 1981 "מה אתה שונא"? הוא לא הבין שהוא שונא את השונא. ההתנשאות המפאי"ניקית לא נתפסה בעיני השלטון כהתנשאות אלא כ"חינוך מחדש". מה שהם ניסו לעשות ל"מזרחיי ישראל" הם ניסו לעשות ל"ערביי אוסלו", 30 שנה מאוחר יותר. הם יודעים מה טוב לכוולם. אפילו מניפסט 'השמאל הלאומי' האשים את בגין שהוא התחבר למזרחיים רק בגלל האלקטוראל הפוטנציאלי - לא בגלל ההזנחה והגזענות של מפא"י - אלא בגלל החנופה של בגין לציבור העולים ממזרח, אלא מה.

מבוא להשמצת המתים

בנאום בכנסת ב-25 בדצמבר 1963, במסגרת הצעות לסדר היום, דיבר בגין על "ספר תולדות ההגנה המוצא ומופץ מטעם משרד הביטחון": בגין: "הייתי מבקש לשאול את כל הכנסת, ללא הבדל סיעה והשקפה: האם באיזו מדינה, חופשית ודמוקרטית, נוצר תקדים שממשלה תכתוב היסטוריה רשמית ובה תשמיץ את יריביה המדיניים, בעבר ובהווה, את המתים והחיים? לא פעם אחת בלבד נאמר: אל תעלו עניינים של העבר בכנסת. ההיסטוריה תקבע. שפיר. אבל מי-יקבע את ההיסטוריה? הממשלה? הקואליציה? מפא"י? יושב-ראש הסוכנות היהודית לשעבר, עם יומניו האישיים, המקוריים או המתוקנים, רוויי האמת, נטולי הנטיה? דוקטור ישראל בר, ההיסטוריון הרשמי של משרד הביטחון? שר הביטחון לשעבר? משרד הביטחון?

"דברי השמצה שמקורם בבורות וצביעות"

בגין: "היום, גברתי היושבת-ראש, לא אביא אלא מעט מזעיר של המובאות, כדי להדגים מה נעשה במדינתנו, מה מרשים לעצמם אלה המשרים את החיבור הזה בישראל. על זאב ז'בוטינסקי. "בימים ההם, בשנים האחרונות לחייו, הייתה מנהיגותו הפוליטית נוטה לשקוע. שעה שהמתיחות הפוליטית בעולם הלכה וגברה וצרות היהודים עלו למעלה ראש, המשיך הוא להרעיש את תנועתו בתוכניות ערטילאיות... " אלה הם דברי השמצה שמקורם בורות. ב-14 בנובמבר 1937 יצאו חיילי הארגון הצבאי הלאומי להשיב מלחמה שערה ובראשם מפקדו הראשי דוד רזיאל. על המעשה הזה, המשמש מפנה בתולדות דורנו, משיצאנו להתקפת-נגד ולא הסתפקנו עוד בהתגוננות מקומית כתוב בספר: "מעשה נקמה ממדרגה ירודה ביותר". אלה הם דברי השמצה שמקורם - הצביעות. לאור כל מה שהתרחש מאז, הרוצים אתם יריבינו הנכבדים, דיון על מה שעשה הארגון המוכר אף בימים ההם, אך במיוחד מחודש דצמבר 1947 ועד 15 במאי 1948 ועד בכלל, וכן במה שעשה צבאנו בפעולות תגמול מסוימות? אם אתם רוצים בדיון זה תקבלו אותו. דוד הכהן (מפא"י): אתה כתבת ספר על זה! ["המרד" ,א.ק]. מנחם בגין: זהו ההבדל, ידידי ויריבי הכהן. אם אתה תכתוב ספר, לא אביא את מה שכתבת לפני הכנסת. אני מדבר על ספר אשר בשערו כתוב "צבא ההגנה לישראל". בנך משרת בו, בני משרת בו. זה ההבדל. דוד רזיאל עצמותיו הועלו מארץ בבל וקפריסין לאדמת המולדת. כלום לא ראיתם איך העם, לרבבותיו, יצא לקבל אותו? גם יריבינו חלקו לו כבוד. הן הוא גיבור לאומי במלוא מובן המושג; סולל הדרך בפני האומה; אחד מגדולי חייליה. ואת זכרו תשמיצו, ואת כבודו תשפילו, ותכתבו שהוא עשה "מעשה נקמה ממדרגה ירודה ביותר"?? ועל מה חונך איש האצ"ל, גברתי היושבת-ראש, לפי ספר "תולדות ההגנה"? על מה? על ההכרה כי "כמות הדם שנשפך היא מבחן יחיד למעש היסטורי ולא חשוב מה טיבו של דם זה". ללמדך: לא חשוב איזה דם יישפך - העיקר - העיקר שדם יישפך. כך חינך דוד רזיאל את חייליו? כך חינך זאב ז'בוטינסקי את תלמידיו? כך תכתבו בהיסטוריה הרשמית, ממנה ילמדו חיילי צבא ישראל והתלמידים בבתי-הספר העבריים?

הגרדום - שאיפה נסתרת

הרבה לפני האשמתו הלא-רשמית, החמורה והמזעזעת של אורי תובל כי מרים פרץ ששה אלי קרב ומה שמחזיק אותה חיה זה המוות - האשימה המדינה עצמה בספר רשמי לוחמי אצ"ל בדבר דומה: בגין: "ועוד נאמר בספר ההיסטוריה הלזה: "הגרדום והתליה היו להם מעין שאיפה נסתרת עד שלעיתים שימירו להם תחליף למטרה עצמה". רבותי, חברי הכנסת, לאן הגענו? בספר ההיסטוריה מטעם צבא ישראל ומשרד הביטחון כתוב שהיה ציבור לוחם בישראל אשר רק רצה לעלות לגרדום, והתליה באה בשבילו במקום המטרה. לא קדושה. לא גבורה. לא הקרבה עצמית שעילאית ממנה לא הייתה גם בתולדותיהם של עמים אחרים, אף לא בתולדות עמנו, מאז עזרת הרוגי המלכות. סתם שאיפה להיתלות. ובמקום לחנך את הדור ואת הנוער על ערכים כאלה - ערכים! יריבים נכבדים, אתם מטילים בגיבורים וקדושים את הכזב הזה, את ההשמצה הזאת, את הבוץ הזה, בספר שהוא מפרי עטו של ד"ר ישראל בר או ההיסטוריונים אחרים של משרד הביטחון". סוף ציטוט [ההדגשות אינם במקור]. בין הודעה ב"פייסבוק" של תובל 2010, להאשמות רשמיות של השמאל 1955 עברו מים בנהר, אך נדמה כי תובל וחבריו מ'הארץ' הם צאצאי השמאל בישראל שינקו דוקטרינה בעלת גוון אחיד ונדבקו בחיידקים עליהם דיבר כצנלסון. נדמה לי, כי ההבדל היחידי בין אז להיום - הוא ה"פייסבוק". כל השאר ממש דומה. תובל התנצל מעומק ליבו - לא מעומק מוחו. אולי, טרם ההתנצלות שלחו לו אס.אמ.אס עם הפסוק "כל אלמנה ויתום לא תענון". "לאן הגענו", שאל בגין ב-63'. ידוע מאין באנו, אך לא ברור לאן אנו הולכים - מה שבטוח הוא שהגענו לאן שהגענו בזכות אנשים כמו מרים פרץ שהולידה את הבחורים הנפלאים אוריאל ואלירז וחינכה אותם לציונות ואהבת הארץ, לא בזכות אורי תובל שתקע עוד יתד באדמה המדושנת האנטי ציונית של 'הארץ'.