מעריב פרסם בגיליון האחרון של מוסף "סוף-שבוע" ראיון ארוך עם יגאל קם, אביה של ענת קם. ראיון על שישה עמודים ו-3000 מילים.
האב מגונן על בתו, בתיאורים של שבח והלל רגשיים מובנים, על אופִייָה, סגולותיה, מעלותיה וכישוריה הייחודיים, בניסיון להציגה באור חיובי של נערה תמימה ומחוננת, למרות הסתבכותה בפרשת ביטחונית פלילית, על-רקע אידיאולוגי.
לדבריו, היא ילדה מיוחדת, בעלת איי-קיו גבוה במיוחד, שיש לה 120 אחוז של אסרטיביות, ראייה נכונה של המציאות, פרופסורים הם המִילְיֶה שלה, היא מסוגלת להיות אשת העולם הגדול, חסרת-סבלנות לאידיוטים, נהנית משיחה על פילוסופיה, אחראית ופֶּרפֶקְציוּנִיסְטִית, ואין לה שום דעה והשקפה אידיאולוגית. האומנם?
מוזר ותמוה שלמרות כל מעלותיה אלה, לאביה אין הסבר ותשובה לשאלה, מדוע בתו המחוננת והנבונה, הסתבכה בפרשה ביטחונית-פלילית כֹּה חמורה, על-רקע אידיאולוגי של התנגדות לכיבוש, לביבי, לברק ול"
פשעי מלחמה" של צה"ל.
התשובה האמיתית לשאלה יסודית זו, ניתנה על-ידי ענת קם עצמה כפי שהדבר פורסם כבר. זאת בניגוד לניסיון האנושי המובן של אביה להתעלם ולהפחית בחשיבותה ובחומרתה של התשובה.
ענת קם: "היה חשוב לי להביא לידיעת הציבור את מדיניות צה"ל בשטחים. כּשְצָרַבתי את החומרים. חשבתי שבמבחן ההיסטוריה, האנשים שהתריעו על פשעי המלחמה, סולחים להם. המחשבה שאם וכאשר יחקרו את פשעי המלחמה שביצע ומבצע צה"ל בשטחים, יהיו ברשותי עדויות שאוכל להציגן".
העובדה שאביה של ענת קם, מנסה בכל דרך, לעצב בתקשורת דעת קהל אוהדת לבתו, הנערה התמימה והמבולבלת שנפלה והסתבכה ללא כוונה לפרשיה ביטחונית חמורה, היא מובנת ואנושית.
ואולם לא מובנת ולא מתקבלת הסנגוריה המגויסת של מספר משפטנים ועיתונאים שהתגייסו למסע ציבורי, משפטי ותקשורתי, למענה של ענת קם והעיתונאי אורי בלאו, כדי שימשיכו "בשליחותם" העיתונאית ל"מען השלום" ולמען חשיפת "פשעי המלחמה" של צה"ל.
לדעתם של משפטנים ועיתונאים אלה, ל"שליחות" העיתונאית יש עדיפות על פני שיקולי "בטחון המדינה". הם סבורים שסיווג מסמך צבאי כ"סודי" אינו הופך אותו לסודי. הם דוגלים בעיקרון: מסמך משוחרר (שהושג בגנבה או בהדלפה) "לא יוחזר".
לאור כל מה שכבר פורסם וידוע מתברר סופית שענת קם עשתה את המעשה החמור, שעליו כנראה תיענש, נבע מעמדה אידיאולוגית, ואילו המניע של העיתונאי אורי בלאו, שהתכוון לפרסם מסמכים סודיים של צה"ל, שקיבל מענת קם וברח ללונדון, נבע כביכול אך ורק משיקולים "מקצועיים" ולא ממניעים אידיאולוגים. האומנם? מי הפתי הנאיבי שיאמין לכך.
