אז, כשהיינו ילדי עם הספר...

"אל המעיין בא גדי בא גדי קטן..." אומר השיר הידוע. ולא רק בשיר היה אל המעיין. זה היה עוד חלק מהמהפך של מפלגת שס והעומד בראשה אריה דרעי, במתן מענה לחינוך, לדיור, לגנים, לצרכנות ולחוגי אחר-הצהריים לילדים. ילדים ששהו במועדוני הערב של תנועת "אל המעיין" קיבלו מענה פשוט ולא יקר של תעסוקה לשעות אחר-הצהריים בדמות משחקי טניס שולחן וממתק לאחר שיעור תורה קצר. לילדים ניתן כרטיס חבר (מספרי היה 5 - עניין של ותק) ולמצטיינים שבשינון פרקי אבות ניתר ספר מתנה. ספר על כל פרק. היה פעם אפילו קיץ אחד שבו הייתה קייטנה. הקייטנה היחידה, יש לציין, שהייתי בה בחיי. בניגוד לקייטנות הסאמר סקול של לימודי אנגלית או קייטנות האמנות/מוזיקה/מדע. בקייטנה הזו, התוכנית הייתה אותה תוכנית של משחקי טניס שולחן וכדורגל, רק בתוספת שוקו ולחמניה. יצאנו פעם גם לבריכות השחייה בקיבוץ חפץ-חיים. לא ממש מצאתי את הבריכה, אבל אמרו לי שהיא נמצאת איפה שעומדים עשרות אנשים צפופים מבלי יכולת לזוז ובטח מבלי יכולת לשחות. אבל היהלום שבכתר, היה טיול חופש לבניאס עם ארוחות המוניות, ושינה באולם בית הספר בשקי שינה. תנאים שאינם קיימים עוד בטיולים של היום בבתי המלון בארץ. היו גם שיעורי תהלים בשבת של הרב אלבז שפעל עצמאית, ולמתמידים ניתן ספר תהלים קטן במתנה. המלחמה על הספר הייתה גדולה וספר זה שקיבלתי נמצא איתי עד היום, רק להזכיר, שהיו זמנים אחרים בהם העריכו ספרים. אבל נשוב למעיין; כמי שהחזיק במספר 5 (כבר בכיתה ו'!) הייתה לי הזכות לייצג את סניף דימונה בחידון ארצי להלכות חנוכה. מכיוון שהחידון התקיים בדימונה לא עמדה שום אפשרות מלבד זכייה. זכייה זו, התברר שנים לאחר מכן, הייתה זו שתאפשר את המשך פתיחתו של המועדון. הזכייה בחידון הובילה אותי להצלת סניף צד"ק בזכייה בחידון הלשון העברי ובחידון נוסף לחנוכה בבית הספר. אני מספר את כל זה כי חשוב לי לציין שמה שקיבלתי בכל אותם חידונים היו ספרים. והם היו עבורי המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל. בכיתה ו' עדיין לא יכולתי לקרוא את הספרים האלו בהבנה גדולה, אבל זה לא מנע ממני לנקות את האבק שמעליהם מדי חג ולהוסיף לידם ספרים נוספים אותם קיבלתי ממקומות שונים כמוצא שלל רב. טוב, אלו היו זמנים אחרים שבהם ניתן היה לשכנע ילדים ללמוד באמצעות מתנות בצורת ספרים ותעודה. היום זה כבר הפך להיות עונש לקבל ספר. מספיק להסתכל על ילדים החוגגים יום-הולדת ופותחים מתנה שנדמה להם שהיא משחק-מחשב אך מתחוור להם שזה ספר. אפילו חנויות הספרים השכילו לשווק משחקי-מחשב, כנראה כדי שניתן יהיה לילדים ולנוער להמיר את הספרים שקיבלו במתנה במשחק-מחשב חדשני. ככה בעצם כולם יוצאים מרוצים. הנותן בטוח שהוא תורם להשכלת הילד והילד מקבל משחק-מחשב חדש. מחקרים מעלים כי כמעט 60% מבני הנוער היהודי בגילאי 17-12 צופים בטלוויזיה ביום חול במשך שלוש שעות ויותר, ולמעלה מ-25% צופים בטלוויזיה במשך חמש שעות ויותר. מבין תוכניות הטלוויזיה מעדיפים בני הנוער היהודי (בגילאי 17-12) יותר מכל סרטי קולנוע ותוכניות מוזיקה. פעילות הפנאי הנפוצה של בני נוער (82%) היא ביקור בקניונים ובמרכזי קניות. במקום השני עומדים קריאת ספרים וביקור במסעדה (למעלה מ-50%). אז מצד אחד יש חמישים אחוזים של רצון לקריאת ספרים, אבל מצד שני יש חמישים אחוזים שלא קוראים. קריאת ספרים באינטרנט ומבצעי '4 ב-100' מעלים שאלות נוספות על תרבות הקריאה בארץ, אבל מה לנו כי נלין? שאלתי פעם את המרצה שלי שעבד בסמיכות לראשי ממשלה שונים, האם ספרי הגמרא המופיעים מאחורי תמונותיהם של ראשי הממשלה נפתחו אי-פעם. בחיוך הוא הסביר לי כי הספרים עוברים מלשכה ללשכה והם אכן נפתחים - לניקוי האבק מעליהם. פעם ארון הספרים היהודי היה מכיל בתוכו ספרי הגות ורוח, היום הוא מכיל בעיקר את סדרת "הארי פוטר". מזל שהם עבים.