בתוכניות האחרונות ששודרו בסדרה "סופר נני", סייעה ה"סופר נני" למשפחות במצוקה להתגבר על מה שנראה ככשלים בחינוך ילדי המשפחה הקטינים. נראה, כי לפחות לכאורה, או לפחות עד תום הצילומים, הסתיים הסיוע של סופר נני בהצלחה: המשפחה "חזרה לתלם". אלא שלי (כמו גם לרבים אחרים), כמי שצפה בתוכניות אלו, קשה מאוד היה להשתחרר מהרושם, כי נעשה שימוש בקטינים חסרי-ישע על-מנת לקדם את התוכנית ואת ה"רייטינג".
במהלך התוכניות (שלא לדבר על הקדימונים) נראו ילדי המשפחה - קטינים רכים בגיל במצבים חושפניים, מאוד מביכים ושיש בהם כדי לפגוע חמורות בפרטיותם. נראה כי לא ניתן המשקל הראוי לשאלות: כיצד יתנהלו הקטינים במוסדות הלימוד ביום שלמחרת השידור? האם מישהו יכול להעריך את הנזק שייגרם להם עת נחשפו בהתנהלותם בביתם מבצרם ובחדרי חדרים? האם נשקלה ההשפעה שתהא לכך על יחס חבריהם אליהם החל מהיום שלמחרת השידור? האם נשקל יחס מוריהם אליהם בעקבות השידור החושפני? ועוד...
יתרה מכך: האם מישהו שאל את דעתם של הקטינים וקיבל את הסכמתם? ואף אם כן, מה שווה הסכמה כאמור?! הרי בהיות הקטינים רכים בשנים אין להם כל אפשרות להבין את המשמעות וההשלכות של החשיפה ואין להם כל תובנות לאמור. אף מבחינה משפטית אין משמעות להסכמה כאמור.
החשיפה האמורה צורמת נוכח העובדה כי דווקא במקרים בהם קטינים חשודים בפלילים (להבדיל מהמקרה דנן, כמובן), או אף כאלה שבני משפחתם חשודים בפלילים המחוקק נתן דעתו ומנע פרסום כל פרט מזהה לגבי הקטינים. כך, במקרים של קטינים שנחשדו בפלילים או שמי ממשפחתם חשוד בכך, קובע חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך - 1960 עונשי מאסר למי שמפרסם שמו של קטין או כל דבר אחר העשוי להביא לידי זיהויו, בין על-ידי כלל הציבור ובין על-ידי סביבתו הקרובה.
החוק אף אוסר פרסום שיש בו אפילו רק כדי לרמוז על זיהויו של קטין כאמור. כך במקרים כאמור, החוק אוסר פרסום על סוגיו לרבות באמצעות פרסום של קולו של הקטין, דמותו, כולה או חלקה, סביבתו או דמויות הקרובות לקטין - כל זאת על-מנת שלא ייפגע חלילה הקטין. כך, בשל המצב המשפטי הקיים, אנו רואים כדבר שבשגרה דיווחים בכלי התקשורת על קטינים, כאשר תמונתם מטושטשת, קולם מעוות ואין כל פרט מזהה לגביהם.
למצער, לא כך הוא כאשר המדובר בשידור תוכניות דוגמת התוכנית דנן: כאשר מדובר בקטינים רכים בגיל, אשר לא חטאו חלילה בפלילים, נראה כי נפרצו כל הגבולות ובמסגרת הסגידה ל"אלת הרייטינג" – נגרמת, לדעתי, פגיעה חמורה וזאת בלשון המעטה, בפרטיותם של הקטינים.
חוק הגנת הפרטיות התשמ"א 1981 קובע את עיקרון הגנת הפרטיות בסעיף 1 לחוק, וקובע כי: "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו". הפרת הוראות החוק מהווה עוולה אזרחית ופלילית.
החוק מפרט (בסעיף 2) דוגמאות למקרים המהווים פגיעה בפרטיות, ולעניינו: צילום אדם כשהוא ברשות היחיד; פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו; וכן: פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.
הנה כי כן עולה לכאורה כי בהיעדר הסכמה של המצולם עניין לנו בפגיעה חמורה בפרטיות. אלא שקטין, אף אם הוא רוצה, אין לו את הכשרות המשפטית לחתום על הסכמים ו/או הסכמות ובוודאי שלא ליתן הסכמתו לפגיעה בפרטיותו.
כפי הנראה, הורי הילדים - אשר הינם האפוטרופסיים הטבעיים שלהם (חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות סעיף 14) - יכולים להסכים או הסכימו, בשם ילדיהם הקטינים, לפגיעה בפרטיותם. בעניין זה נציין, כי בחוק הנ"ל (סעיף 17 לחוק) נקבע כי באפוטרופוסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין. האם הסכמה כאמור מהווה פעולה כדרך שהורה מסור היה נוהג? לדעתי, קיים ספק בכך (אם כי העניין נתון כמובן לפרשנות המונח "הורה מסור..").
אין לי ספק, כי במקרים רבים וגם במקרה של התוכניות הנדונות, עת התקשרו הורי הקטינים, עם נציגי התוכנית, מתוך המצוקה בה היו נתונים - לא חפצו ברעת ילדיהם, ההפך הוא הנכון - כל רצונם היה לשפר את התנהלות התא המשפחתי והיו מוכנים לשם כך להקריב את פרטיותם ופרטיות ילדיהם. עם זאת, דווקא מתוך המצוקה בה היו, ככל הנראה, שרויים ההורים, אסור היה לשום אמצעי תקשורת לנצל אותה, ותוך כדי הסיוע לגרום לפגיעה חמורה בפרטיות הקטינים. וייאמר מיד - אם בגיר חפץ לחשוף את עצמו ואת פרטיותו בתוכנית זו או אחרת - שיערב לו ולא בכך עסקינן, אך משמעורבים קטינים יש גם יש ליתן על כך את הדעת.
המחוקק חייב לתת דעתו על-מנת לפעול לתיקון החקיקה הקיימת, באופן בו יאסור על אמצעי התקשורת באופן מפורש, תוך נקיטה בסנקציות עונשיות ואזרחיות נגד המעוולים - לשדר תוכניות תוך פגיעה חמורה בפרטיותם של קטינים חסרי-ישע ובאופן שבו לא תעמוד כלל הדילמה בפני ההורים הנתונים במצוקה לגבי קבלת עזרה במחיר חשיפה כל-כך כואבת של הקטינים.
בשבוע שעבר התכנסה לדיון ועדת הכנסת לזכויות הילד, דיון בו נטלתי חלק - במטרה לבחון את הבעייתיות במצב בו ילדים קטינים חשופים לפגיעה בפרטיותם ולטיפול באמצעות תוכניות טלוויזיה. הדיון התקיים ביוזמת ח"כ
אורית זוארץ ובין היתר הודות לד"ר בועז רפפורט, רופא ילדים ורופא מומחה להתפתחות הילד שהעלה את הנושא בכלי התקשורת בעניין תוכנית הטלוויזיה "סופר נני" ותוכניות ז'אנר דומות לה.
ח"כ אורית זוארץ ונציגי הוועדה יצאו בקריאות חשובות בעניין זה, ונראה כי המגמה היא להגביר את הפיקוח במקרים כאלו. כהורה וכעורך דין, אני מברך על היוזמה הברוכה ומעודד את הגופים האמונים על זכויותיו ושלומו של הילד לפעול בזמן הנדרש ולעמוד על המשמר בשעת הצורך.
