הם מאוהבים. הם נשפכים. הם מהללים. הם קושרים כתרים לראשו, משבחים את כמיהתו לשלום, לסיום הסכסוך, כביכול.
אחרי שהצדיקו את כל תביעות הפלשתינים והחמאס, הצדיקו את אבו-מאזן ופיאד, חירפו וגידפו - ומוסיפים לעשות כן - את ממשלת ישראל, ביקרו את אי-נכונותה לעשיית ויתורים ואי העלאת תוכנית שלום משלה, הם מציגים את אליל-השלום החדש שלהם:
בשאר אסד ("אריה" - בעברית).
הם - הפובליציסטים של עיתון הארץ, עיתון השמאל הקיצוני, עיתון שרוב מאמרי הדעות שלו, החל במאמר המערכת וכלה במגוון של שמות, מהם חברי מערכת ומהם אורחים-לרגע, מוקדשים לניגוח ה
ממשלה בישראל.
תמצאו מעל דפיו את הנימוקים הטובים ביותר מדוע אין ללמד בבתי הספר מסורת ומורשת, מדוע הפרופסורים הקוראים להחרמת האקדמיה הישראלית (ובה בעת להוסיף ולהתפרנס ממנה) - צודקים, סיפורים למכביר על התושבים הערביים (סליחה - הפלשתינים; סליחה - העם הפלשתיני) של יו"ש (סליחה - הגדה המערבית הכבושה) שנתונים, אבוי, למכבש של התעמרות ורדיפה, דיווחים אוהדים על העימותים עם חיילי צה"ל בנעלין ועל מאבקי "מחנה השלום" בכוחות הביטחון בשייח-ג'ראח.
סופרים שמייחלים להכרה בינלאומית, ואולי אף לפרס נובל ולפרסים אחרים, מקבלים בהארץ אינטשים רבים בעמוד הראשון מתחת ללוגו העיתון, על חשבון כותרת חדשותית-עניינית, כדי להגג על המצב המתדרדר באזורנו, באשמת ישראל כמובן.
לדידם, ישראל היא הנושאת האחת והיחידה באחריות לקיפאון, משום שאינה נענית לכל הדרישות, שקודמיו של נתניהו כבר נענו להן. איך אמר לא מכבר אבו מאזן: "במו"מ עם אולמרט ולבני נותר ויכוח רק על מספרם של הפליטים החוזרים"...
אז נכון, אפשר לקרוא בהארץ - בדלילות רבה - גם את מאמריהם של
משה ארנס, ישראל הראל וקרני אלדד. מאמרים שהם על תקן של עלי תאנה כנגד
גדעון לוי,
עקיבא אלדר,
עמוס עוז,
עמירה הס, גבריאל שפר, דוד גרוסמן,
יואל מרקוס ואחרים, שמדי יום ביומו מספקים תחמושת לתועמלנים הפלשתינים.
מה רוצה בעצם הארץ? - שממשלת נתניהו תוותר. שתעשה לכל אורך החזית ויתורים עד להסגתנו המלאה לקווי 67, כולל חלוקת ירושלים. במערכת העיתון אין מבינים שהממשלה הנוכחית קמה, כדי להוביל מהלכים שונים ממהלכי הנסיגה החד-צדדיים של שרון. ממשלה שקמה בהכרעה דמוקרטית.
גם אם כמה מחבריה (מ"העבודה" המנוחה) נוטים יותר לכיוונו של הארץ, אין להם ברירה אלא להסתגל לקו שמוביל העומד בראשה, אם חפצי תיקים המה.
אפילו אבו-מאזן כבר "ויתר" לנו על הכותל המערבי. לא כן הארץ. לא כן רוב הפובליציסטים שבשירותו. הן זהו הקו שמוביל דב אלפון, העורך הנוכחי שמעסיק כידוע גם אחד, אורי בלאו. מה נתניהו נותן הטון בממשלת ישראל, אלפון נותן את הטון בהארץ. מעניין מי מהם ימצמץ ראשון...
הזכרנו בפתח הדברים את נשיא סוריה. והנה אפילו פרשן מדיני הוגן יחסית, אלוף בן, מכנה את בשאר אסד מעל דפי הארץ - "שכן הוגן". מילא המזרחן משה מעוז, שמצדיק מאז ומתמיד את דמשק בכל תביעותיה לגולן. בזה אין חדש. מילא גדעון לוי, שכל נקודת מבטו היא פרו-ערבית עקבית וטוטאלית. אבל אלוף בן פרשננו?
האין בן מבין את תרגיל הולכת השולל של הנשיא הסורי? כלום על שלום הוא מדבר, האריה הצעיר? אומנם כן, זו המילה השגורה בפיו בימים אלה. אבל מאחוריה מסתתר יעד אסטרטגי ברור: שיבה סורית אל מימי הכנרת, פירוק ההתיישבות היהודית המפוארת הגולן והחזרת צבאו אל מורדותיה המערביים של הרמה.
ובינתיים - בעוד פיו מוציא מרגליות של שלום, ידיו אוגרות נשק מתקדם, מצטיידות במאגרי טילים, ש"יכסו" בבוא העת, כך המומחים, את רוב שטחה של ישראל, ויכסחו את רוב אוכלוסיה. כן, גם בבועה התל אביבית. אספקת נשק קבועה מגיעה מאירן ומסוריה גם אל חיזבאללה שבדרום לבנון. כמובן - למטרת שלום...
אותו אסד לא יציג תביעות דומות לשכנתו הצפונית, טורקיה, שגזלה מסוריה את חבל אלכסנדריה הרבה לפני שנולד ולפני שאנחנו שיחררנו את רמת הגולן. הוא ישתף פעולה עם טורקיה בדיכוי העם הכורדי. הוא יצדיק את הפרובוקציות של
ארדואן נגד ישראל ואפילו יאמר, ספק ברצינות ספק בצחוק, כי חשוב שטורקיה זו, המתאסלמת ומתחרדת, תמשיך ל...תווך בין דמשק לירושלים.
מתווכת לדבר עברה - דהיינו להסגת ישראל מכל "השטח הכבוש" ברמת הגולן ולסיכון ממשי של עתידה וקיומה.
הנה כי כן, אסד במתקפת השלום וההסברה המוצלחת שלו בעולם, כבש גם את לבבות התבוסתניים בהארץ, על צמרת מערכתו ושלל פרשניו המתנבאים כולם בקול אחד. גם בנושא הגולן.
מעל דפי עיתון זה לא תמצאו את המשפט הברור והפשוט, האומר: הולכים למו"מ לשלום עם סוריה בלי תנאים מוקדמים. רק סביב שולחן המו"מ הישיר ילובנו כל חילוקי הדעות, יועלו לדיון נוקב כל העמדות המנוגדות, בניסיון להגיע לפשרה כלשהי.
התביעה הסורית מישראל שתצהיר מראש על נכונותה לנסיגה מוחלטת מהגולן תחילה, איננה מירשם לשלום אמת. היא מירשם למו"מ על עצם קיומה של המדינה היהודית. לשמחתנו, אלה שתומכים בעמדה זו, שמתפתים להאמין לזמירות השלום המדומה מדמשק, שהארץ משמש להם שופר, הם מיעוט בתוכנו.
כדאי להזכיר לחברים מזלמן שוקן 21 בתל אביב את אמירתו האלמותית של
דוד בן-גוריון על המוצר שהם מפיקים, כי הארץ היה תמיד בעד הממשלה - אך רק עד 1948. היום אמירה זו נכונה יותר מתמיד.
