אהוד ברק הוא האחראי העיקרי לאסון חיל האוויר בקרפטים, כפי שהיה אחראי עיקרי לאסון צאלים כשהיה רמטכ"ל. שני אסונות אלו הם תוצאה בלתי-נמנעת של המגלומניה השולטת בו ובעילית הביטחונית הישראלית, שלפיה ישראל היא מעצמה צבאית היכולה לנהל עימותים עם מעצמות אזוריות כמו עירק של
סדאם חוסיין או אירן של ימינו.
למעשה ישראל היא כמו השועל במשלי קרילוב, שחדר לכרם דרך חור בגדר ומילא את בטנו בענבים. הבטן התפוחה מנעה ממנו לצאת חזרה דרך אותו חור, ובלי לצום ולוותר על כל מה שזלל - לא יכול היה לצאת מהכרם.
ישראל מסרבת לוותר על השטחים הכבושים, הן מסיבות אידיאולוגיות-משיחיות והן מרדיפת בצע. כדי לשמור על שליטתה בשטחים הכבושים, ובשני מיליון וחמש מאות אלף פלסטינים שהפכו נכבשים, היא נאלצת להתמודד כל העת מול הסביבה המשתנה התובעת את שחרור הפלסטינים. הזמן פועל נגד ישראל. בעלת בריתה היחידה, ארצות הברית, מעמדה נשחק כל שנה, ותוך כמה שנים לא תוכל לעמוד מול רוסיה, סין, אירן ורוב מדינות העולם השלישי.
יסוד איתן בביטחונה של ישראל, מצרים, עומד ללכת בעקבות אירן של השח הפרסי ולהפוך למדינה מוסלמית קנאית כמו אירן. כל המומחים של היום לא רואים את הנולד, בדיוק כפי שלא ראו מה קרה בפרס-אירן של שנות ה-60.
שר הביטחון אהוד ברק מגלם את האידיאולוגיה של העילית הביטחונית הישראלית, הניזונה ומתקיימת מהמשך מצב המלחמה והגדלת תקציבי הביטחון לעמידה מול סכנות האזור. נתניהו ותומכיו המתנחלים המשיחיים, יחד עם הלאומנים הגזעניים של "ישראל ביתנו", חוברים לברק במדיניותו.
במהלך ההכנות לשנות את כוחות הטבע סביבנו ולרצוח את סדאם חוסיין - אירע אסון צאלים. במהלך ההכנות לתקוף את אירן - אירע האסון בקרפטים. ברק, ועמו ישראל, הם כמו דינוזאורים הממשיכים לנגוח בקרחונים האופפים אותם, ואינם מסוגלים להסתגל לסביבה. מי שמתמודד ראש בראש מול שינויי הטבע - מושמד. מי שלא מסתגל לשינויי הסביבה המדיניים והגיאו-פוליטיים - לא יישרד.
מול האבולוציה - אין לישראל שום סיכוי.
