בשורת איוב נחתה שוב על עם ישראל. שישה מטובי בניו, אנשי צוות אוויר של מסוק היסעור,
ישובו הביתה בארונות. לא במשימה מבצעית ולא במלחמה, אלא בתאונה. תאונה על אדמת נכר, בהרי הקרפטים הרחוקים, בקור ובגשם וביערות של מרכז אירופה.
עוד לפני שיבשה הדיו על דפי העיתון יצא חיל האוויר עם רמזים והודעות שהנה שוב "הגורם האנושי" הוא שהיה בעוכרם של טייסי ישראל. שני מסוקים טסו במבנה, האחד נכנס בענן וממנו לא יצא, והתרסק אל צלע ההר אל המצוקים הגבוהים. בתוך ארבעים ושמונה שעות הסתיימה החקירה מבחינת התקשורת, טייסינו המצוינים לא כל-כך מצוינים, הם לא יודעים לטוס בתנאי אל-ראות, וכדאי שיתר הטייסים יגמעו ממידת הענווה לגימות גדולות. כה גדול הביטחון שטייסינו האהבלים לא יודעים לקרוא מכ"ם או לשלוט במסוק שאין צורך אפילו להתעקש על הקופסה השחורה של נתוני המסוק, הרי "הגורם האנושי" הוא הסבר מספק.
אלא שליבי אומר לי שבדומה לאירועים אחרים יש כאן טיוח. הכי קל להטיח בטייסים את הגורם האנושי ולסתום את הגולל על החקירה. כך לא צריך להתעמק יותר מדי בכל אותם פרטים טכניים מעצבנים, ובשאלות של מי החליט שאמצעי בטיחות זה או אחר יקר מדי. הדוגמה הקלאסית היא חליפת המיגון לטנקים שיצאו למלחמת תמוז 2006. אמרו שהחליפה יקרה מדי, שהמרכבה היא טנק המערכה הטוב והממוגן בעולם ועוד דברי הבאי. שלושים ושלושה טנקים מאוחר יותר, אחרי אובדן חיים יקרים מפז, התברר שהחיסכון עלה מאוד ביוקר. ואם בטנק המערכה העיקרי של ישראל חסכו, מדוע לא במסוק היסעור המיושן?
כל מי שטס בצפון אירופה ובצפון אמריקה מכיר את נושא ההתקרחות. במיוחד בטיסה בעננים. הדבר הראשון שעושה הטייס שמאבד כוח מנוע הוא הוספת חום למאייד, כדי למנוע התקרחות. מתברר שכלי טיס בעלי כנף מסתובבת, דהיינו מסוקים, רגישים מאוד להתקרחות מחד-גיסא, ומאידך-גיסא הידע הדרוש להתמודדות עם התופעה לוקה בחסר. העצה הטובה ביותר היא להימנע מטיסה במסוק בתנאי התקרחות. חיפוש גוגל בנושא התקרחות של מסוקים קוצר יבול יחסית מאכזב שעיקרו כדלהלן:
- התקרחות של להבי מסוקים פוגעת אנושות ביכולת הטיסה של המסוק;
- מושגי המדע של התקרחות לקוחים בעיקר מעולם המטוסים בעלי כנף קבועה, ולכן אינם מתאימים לחיזוי האפקט על כנף מסתובבת;
- התגברות על התקרחות גורמת אף היא לבעיות קשות בשל השלה לא סימטרית של הקרח והתפתחות רעידות קשות;
- השלה של גושי קרח מן הלהבים יכולה לפגוע במדחף הזנב או להיכנס למנועי הטורבינה ולפגוע גם ביציבות וגם בביצועי מנוע;
- פתחי האוויר של טורבינות המנועים מצוידים במנגנון חימום למניעת כניסת קרח למנוע, אך יעילותם מוגבלת בתנאי טיפות מקוררות במיוחד ובמהירות גבוהה;
- התקרחות של פתחי מנוע עליהם הורכבו מסנני אבק עלולה לגרום לאסון בשל חנק פתאומי מאוויר הדרוש למנוע לצורך בעירה וקירור;
- גם צוותי אוויר המכירים את נושא ההתקרחות מופתעים מחדש לנוכח האפקטים הקשים בטיסה בתנאים אלו.
נשוב אל שני המסוקים הישראלים הטסים בהרים של אלפיים מטרים ומעלה, במזג אוויר קשה עם עננים בגובה צלעות ההרים. מסוק אחד טס קרוב יותר לרכס, וחולף בתוך עננים על-מנת לשמור מרחק מן המסוק השני, שכן כולנו זוכרים את אסון המסוקים מעל שאר ישוב. השני טס באותו גובה ועומד בקשר עין עם הראשון כל עוד הוא איננו בענן. שני המסוקים מצוידים לטיסת אל-ראות מלאה, כיאות למסוקי חיפוש והצלה. רק שזה נכנס לענן נעלם פתאום. האם לקו הטייסים המנוסים באובדן שליטה ממקור אנושי או ממקור טכני?
ההסבר הטוב ביותר הוא התקרחות מצטברת על מסוקים שלא צוידו כיאות להתמודד עם תנאי התקרחות. האחד שלא נכנס לענן לא סבל מתנאי התקרחות בעוד השני סבל, איבד גובה, השיל גוש קרח לתוך מנוע המצויד במסנני אבק כיאות למסוק הבא מארץ מדברית, או נכנס לרעידות קשות בשל פגיעה במדחף הזנב. האם יודעים הרומנים מהי רמת ההצטיידות נגד התקרחות במסוקי חיל האוויר הישראלי? סביר שלא. האם הכינו עצמם המסוקים והטייסים לתנאי התקרחות קיצוניים? אינני יודע. מה שאני כן יודע, שמערכת הטיוח וההתנערות והטלת האשמה על הטייסים עוד לפני שנאספה ועובדה קופסת הנתונים - מריחה רע מאוד. כמו טיח סוג ז'.
בעבר נודעו לא מעט אסונות טיסה שסוכמו כ"גורם האנושי" עד שהתברר כי כשל טכני, צפוי או לא, הוא זה שגרם לאסון. בל נטיל על אנשינו המצוינים באמת אשמה כל עוד לא נשללו כל האפשרויות האחרות, כולל אפשרות הטיוח.
