חושך בקצה המנהרה

התעוררות הספונטאנית של אזרחי המדינה נגד השחיתות השלטונית המפלצתית שהחלה בשעתה בעקבות הדחתו של ראש הממשלה לשעבר המגה מושחת אהוד אולמרט וכליאתם של שני השרים הנוכלים אברהם הירשזון ושלמה בניזרי, דעכה בהדרגה, למרבה הצער, והגיעה בימים אלה לנקודת שפל חדשה ישנה. האטימות שגילו לאורך השנים אזרחי המדינה להסתאבותם של מנהיגים שהתעשרו במהלך שירותם הציבורי ועשו לביתם יותר מאשר למען המדינה חזרה ביתר שאת ומקיפה כבר כיום רבדים רחבים בקרב האוכלוסיה ומתפשטת כבשדה קוצים. ההתנגדות הגוברת והולכת של רבים וטובים לתופעת ההון והשלטון, שבמסגרתה נותנים ידם קברניטי המדינה לחליבה שיטתית של קופת המדינה המדולדלת בשירותם של בני בריתם אילי הון נחלשה והתאיידה כלא הייתה. הבושה להימנות על קהילת הפוליטיקאים המושחתים התפוגגה בינתיים וחזרה ההסתאבות של איש הלא ישר בעיניו יעשה. על-רקע מציאות עגומה זו החלו אישים פוליטיים פורעי חוק ונשאי קלון מוסרי לזקוף קומתם מחדש במטרה לקושש אהדה ציבורית בגיבוי תקשורתי מפוקפק. הם לא נמנעים לחזור ולהשתלח בשלטון החוק ובעת הצורך ולהחניף לאנשי הפרקליטות ולחבק אותם חיבוק של דב במטרה לזכות בתעודות יושר רטרואקטיביות מזויפות. היטיב לתאר זאת דן מרגלית בגיליון יום שישי בעיתון "ישראל היום": "אלה ימים קשים לשלטון החוק ולאכיפתו. כוחות אדירים קמו בקרב אילי ההון והפוליטיקה והתקשורת להגנת השחיתות. מנסים אפילו לייצר תיאוריה מדעית כאילו יש מהות של "לא נורא", או "משהו טוב", לצד הרע שבשחיתות. המבחן בעיצומו". ואמנם, ארבעה נבחרי ציבור מרכזיים במדינה שהסתבכו בשנים האחרונות עם החוק: אהוד אולמרט, אביגדור ליברמן, חיים רמון וצחי הנגבי, מנסים בימים אלה להעניק לעצמם זיכוי פומבי וטיהור מוחלט לקראת חידוש פעילותם הפוליטית. הם עושים זאת בסיועם הפעיל של ברוני תקשורת בעלי אינטרסים כלכליים של תן-וקח שחייבים להם ושל עיתונאים שכירי מקלדת, עברייני אתיקה וחסרי כבוד מקצועי. דוגמה חיה ובועטת בימים אלה קשורה בפרשת שחיתות זועקת לשמים שבה היה שקוע אולמרט עד צוואר וגם ממנה נחלץ בעור שיניו הנוקשות עם עוול בכפו. שלושת שופטי בג"צ מרים נאור עדנה ארבל ועוזי פוגלמן דחו השבוע את העתירה שהגישה תנועת אומ"ץ באמצעות עורכות הדין ישראלה אלימלך וגליה גבעולי (היועצת המשפטית של הנהלת התנועה) וקבעו שאין עילה להתערב בהחלטתו של פרקליט המדינה משה לדור שלא להגיש כתב אישום נגד אהוד אולמרט בפרשת הטיית המכרז למכירת מניות בנק לאומי. לאימתו של דבר היינו אמורים להגיש את העתירה במשותף עם החשב הכללי לשעבר ד"ר ירון זליכה שחשף את הפרשה והעביר את המסמכים המרשיעים לכאורה את אולמרט למשרד מבקר המדינה. זליכה שהודיע בשעתו בפומבי כי אם יוחלט שלא להעמיד לדין את אולמרט בפרשה חמורה זו יעתור לבג"צ אבל לצערי הוא לא עמד בהבטחתו ואומ"ץ גישה את העתירה לבדה. אומ"ץ טענה בעתירתה, בין השאר, כי בתקופה שבה כיהן אולמרט כשר האוצר ב-2006 הוא פעל כדי להטות את המכרז למכירת מניות השליטה בבנק לאילי הון שרים שנמנו על מקורביו, אחד מהם רכש את ביתו הפרטי והשני יוצג ע"י משרד פרקליטים של קרוב משפחתו. היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מני מזוז היה מנוע מלעסוק בנושא מאחר שאחותו ימימה כיהנה באותה עת כיועצת המשפטית של משרד האוצר והייתה מעורבת ישירות בפעילות למכירת מניות השליטה של המדינה בבנק. פרשת שחיתות חמורה זו שימשה למעשה מקפצה למשטרה לפתוח בחקירה בכמה פרשות שחיתות נוספות שבהן היה מעורב אולמרט ובגינן הוא עומד עתה לדין פלילי. אבל פרקליט המדינה משה לדור, קבע שגם אם אולמרט פעל בפרשה זו בניגוד עניינים עוצמתו של הניגוד הייתה קטנה יחסית והיו חסרות ראיות להגשת כתב אישום פלילי נגדו. בשבועות האחרונים הייתה לי תקוות שווא ששופטי בג"צ יחרגו ממנהגם שלא להתערב בהחלטות של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה לגבי הגשת כתבי אישום נגד אישי ציבור עבריינים ויורו לפרקליט המדינה משה לדור לבחון מחדש את החלטתו. הסתמכתי, בין השאר, על-כך שכמה משפטנים בכירים מוערכים, מסוגו של פרופ' מרדכי קרמניצר שבחן את הראיות בתיק אמר לי במפורש שאין אופציה אחרת אלא להגיש כתב אישום. גם מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, שהכיר מקרוב את החומרים שהועברו למשרדו, ע"י החשב הכללי לשעבר, בירך את אומ"ץ על הגשת העתירה והאמין לתומו כי ההיסטוריה המשפטית תחזור על עצמה. ניתן היה בכל זאת למצוא בהחלטת שופטי בג"צ נקודת אור מסוימת בכך שחיזקו את אומ"ץ על יוזמתה להעלות את הבעיה על-סדר היום המשפטי שאפשר להם לחוות את דעתם המלומדה. השופטת עדנה ארבל, שכתבה את פסק הדין על-דעת שני חבריה, הייתה בעבר פרקליטת המדינה והיא מודעת היטב לדרך שבה פועלת מערכת קבלת ההחלטות בפרקליטות. אי-אפשר להתעלם מהערה רבת משמעות בהחלטתה המנומקת: "התמונה המצטיירת מהחלטת פרקליט המדינה אינה מותירה את המעיין בה בתחושה נוחה. גם אם פרקליט המדינה מצא כי אין ראיות מספיקות להגשת כתב אישום, התמונה המצטיירת מהראיות שישנן מדאיגה. המצב בו מעגלים משפחתיים וחבריים משחקים בערבוביה כאשר על הפרק עומדת מכירת נכסי המדינה שבשוויים ובמשמעותם ליציבות המשק אין להקל ראש אינו תקין ויש בו טעם לפגם". לא צריך להיות חכם גדול כדי להסיק שאילו תיק זה היה מובא בפני ארבל כאשר שימשה פרקליטת המדינה הייתה ללא ספק מגישה נגד אולמרט כתב אישום בתנאי שלא היה יועץ משפטי חוסם אותה. לדור היה הפוסק האחרון בתיק זה בגלל ההינתקות של מזוז כמפורט לעיל. (תזכורת: ארבל ביקשה בהיותה פרקליטת המדינה להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון בפרשת האי-היווני אבל היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז סירב להגיש כתב אישום וזכה בשל כך לביקורת חריפה מהקהילה המשפטית). עורך הדין אלי זהר פרקליטו וחברו של אולמרט התעלם מהערות החמורות שהשמיעה השופטת ארבל על מרשו הנוכל והעדיף לעומת זאת לברך על המוגמר וציין את אומ"ץ כגוף טורדני שאינו מפסיק לרדוף את אולמרט. חוצפתם של פרקליטי אולמרט באה לידי ביטוי בעת הדיון בבג"צ כאשר תבעו להטיל על התנועה דלת האמצעים הוצאות לדוגמה על-מנת להרתיע אותנו מלהמשיך ולעתור בפרשות שחיתות. לשמחתנו, דחו שופטי בג"צ את הבקשה ולא הטילו עלינו כלל תשלום הוצאות. אומ"ץ תמשיך למלא את המטרות שהציבה לעצמה לשמירת כספי הקופה הציבורית ולהעמדתם לדין של אלה ששדדו אותה. דוברו של אולמרט סיפר בשמו של הבוס העבריין את הבדיחה הבאה... מכירת הבנק נוהלה ביושר, בתבונה ובשקיפות והביאה תועלת מרובה לכלכלה הישראלית. בית המשפט העליון קבע כי אולמרט לא ביצע דבר פלילי, כל יתר הערות בית המשפט הן חוות דעת שאינן מטילות דופי בכנות כוונותיו... בשולי פרשה זו איני יכול שלא לציין את התופעה החמורה שידיעות אחרונות היה העיתון היחיד במדינה ששלל מקוראיו בגיליון יום שישי את המידע על העתירה שהגישה אומ"ץ ועל הערותיהם של שופטי בג"צ על התנהלותו הנלוזה של אולמרט בפרשה זו. איני יודע אם ההנחיה של המו"ל ארנון מוזס למנוע את פרסום המידע נובעת מהרצון לסוכך על אולמרט כפי שנהג לאורך כל תקופת העבריינות הסדרתית שלו, או מתוך נקמנות כלפי תנועת אומ"ץ שאינה סרה למרותו. ואולי זו התחשבנות אישית אתי בגין גילויים על ההתנהלות הפנימית בידיעות אחרונות לגבי אולמרט שחשפתי בספרי: "זעקי ארץ מושחתת" - שהוחרם ע"י העיתון. בין השאר גיליתי בספרי שבתקופת עבודתי כעיתונאי חוקר בידיעות אחרונות נפסלו לפרסום חומרים מסוימים שהיו קשורים באולמרט וחשפו אותו כעבריין סידרתי. אולמרט פעל ללא לאות למען פיטורי מהעיתון והשתלח בי לעיתים מזומנות. עד היום אני מיצר על-כך שלא עלה בידי לחסום אותו בדרכו לראש הפירמידה, בין השאר משום שזכה לאהדה תקשורתית של חבריו הקרובים מהתקשורת טומי לפיד ז"ל ובנו יאיר שנכנס לנעליו בספר "זיכרונות אחרי מותי" ובטלוויזיה: אמנון דנקנר, נחום ברנע , יצחק לבני, גדעון רייכר, דן מרגלית (שהתפכח בינתיים וחזר בתשובה). מה שמתמיהה במיוחד היא העובדה שידיעות אחרונות לא טרח עד כה לפרסם את החדשה ששחר גינוסר, אחד העיתונאים החוקרים המצטיינים בעיתון, עומד לקבל בקרוב אות הוקרה של אומ"ץ באירוע מיוחד שיוקדש למאבק בשחיתות השלטונית. כנראה שקוראי העיתון ידיעות אחרונות לא זכאים לדעת גם מידע משמח זה על עיתונאי שחשף כמה פרשות שחיתות מתוקשרות וזוכה בשל כך להוקרה והערכה. חבל רק שעורכי העיתון לא מפרגנים לבשר מבשרם התקשורתי. בעקבות הצלחתו של "ישראל היום" להפוך לעיתון הנפוץ ביותר החל ידיעות אחרונות לפרסם בימים האחרונים, מודעה עצמית בנוסח שביעות עצמית: "רק עיתונות חופשית היא עיתונות אמיתית". והמשכיל בעת הזו יצחק.