שיילך לאוגנדה
מרגל האטום, מרדכי וענונו, הודיע על כוונתו לרדת מן הארץ. נוּ באמת, השאלה היא בכלל מה הוא עוד עושה כאן בארצנו הקטנטונת.
אחרי שהוא ריגל נגד המדינה, והפך את מקום עבודתו, הכוּר הגרעיני בדימונה, ל'חפרפרת', כששיחת היום שלו על כוס קפה - גם אחרי שחרורו מבית הכלא - היא לא סביב מזג האוויר (חום יולי-אוגוסט) אלא סביב הכור המסתורי עם סוכני ידיעות למיניהם (כפי שנתפס לאחרונה); אחרי שהוא התנצר וניתק את הקשר שלו גם מהעם היהודי, דומני כי הצעד המתבקש האחרון הוא עזיבתו את הארץ.
אז שיניח לנו ויילך כבר לאוגנדה, או לחילופין לסוכנת המיתולוגית שלו סידני באיטליה, כי עם אזרחים כאלה מי צריך בכלל אויבים.
יפה שתיקה לחכמים
שמתם לב באיזו חשאיוּת מופתית - ללא כל הדלפה לתקשורת - התנהלה פרשת שחרורו מהכלא הלובי של רפאל חדד, שנחשד בריגול? דומה כי הודות למעטה הסודיוּת הסתיימה הפרשה העגומה בהצלחה וב'הפי הנד'.
אילו עסקת שליט הייתה מתנהלת באותה סודיות - ולא בקול תרועה רמה בכלי התקשורת ובדעת הקהל - אין לי ספק שהיה לה סיום מוצלח יותר מזה הקיים, וייתכן כי גלעד היה פה עימנו היום במדינת ישראל, מתהלך כאזרח חופשי לכל דבר.
אולי לפחות להבא נסיק את המסקנות הראויות מפרשת חדד, אם בסוגיית שחרורו המיוחל של שליט (טוב מאוחר מאשר לעולם לא) ואם בסוגיות ביטחוניות רגישות אחרות, כי יפה שתיקה לחכמים, וכי אין הברכה שרויה - על-פי חז"ל - אלא בדבר הסמוי מן העין הציבורית.
ובא לציון גואל.
לא לתפארת הצבא
נכון שצה"ל הוא מוסרי בעקרונות הלחימה שלו ובמסירות של חייליו. ועם זאת, ברמה האישית, בצמרת הפיקודית ניתן להצביע על הסנוניות שיכלו לבשר את תופעת 'מסמך גלנט'.
לא רק האינטריגות האישיות בין רמטכ"לים, שרי ביטחון והפקידוּת הבכירה, שאינן בגדר סוד, אלא גם משכורות השחיתות והנהנתנוּת בקרב הצמרת, שעלו לא אחת על סדר היום הציבורי, במיוחד בדיוני תקציב הביטחון, בגלל הבזבוז של קופת המדינה על כך.
תופעה נוספת היא הפוליטיזציה של צה"ל, שבאה לידי ביטוי בעובדה שרמטכ"לים ושרי ביטחון, בעודם מכהנים בתפקיד, לוטשים עיניהם לקרש הקפיצה הפוליטי לקראת הזינוק המפלגתי אל הכנסת והממשלה. ולקינוח - זוכרים את המעידות של שר הביטחון לשעבר,
יצחק מרדכי, שהורשע במעשים מגונים, ואת הרמטכ"ל
דן חלוץ שדאג לחשבון הבנק הפרטי שלו ביום פקודה, כאשר פרצה מלחמת הדרום? כל אלה אינם בדיוק לתפארת הצבא והמדינה.
להפגין בכבוד
זכותו של חגי בן ארצי, גיסו של ראש הממשלה, להפגין, במידה רבה של צדק, נגד עסקת שליט. אולם שיעשה זאת בכבוד, מבלי לפגוע במשפחת שליט.
על בן-ארצי לזכור כי אותה תורה, שהוא מרבה לצטט ממנה, אמרה: "אין אדם נתפס בשעת צערו" - ודאי לא הורים, שבנם נתון בשבי זה ארבע שנים. גלעד ואביבה כהורים עושים את הדבר הנכון ביותר מבחינתם לשחרור בנם, כולל הקמת אוהל המחאה ליד בית ראש הממשלה. למרות הכחשותיו, יש להניח כי אילו בן-ארצי היה, חלילה, במקומם, היה נוהג כמותם.
הפער בין הצהרות למעשים, חגי היקר, לא תמיד ניתן לגישור. כאיש דתי עליו להודות לאלוקים, שלא העמיד אותו בניסיונם ולייחל יחד עם כל עם ישראל לשחרורו המהיר של גלעד.
מדינת חוק בלי צחוק
כל הכבוד לשר הפנים אליהו ישי על עמידתו הנחושה והמקצועית לגרש מהארץ את העובדים הזרים הבלתי חוקיים, מבלי להיכנע לדעת קהל וללחצים פוליטיים.
מעֵבר לשמירה על הצביון היהודי של המדינה, צעד זה חשוב כי הוא משדר מסר מרתיע למסתננים פוטנציאליים בפרט ולעולם בכלל, כי בישראל חוק הוא חוק, ולא ניתן לעשות ממנו צחוק בעזרת שטיפת מוח ציבורית והפעלת דרכי תעמולה פסיכולוגית על הממשלה.
הודות למדיניותו העקשנית של ישי,
עובדים זרים יירתעו מלהסתנן לארץ, מתוך ידיעה ברורה שהם יהיו צפויים לגירוש.
באשר למסתננים הסודניים, עכשיו זה רשמי, ומתברר שאין מדובר בחרושת שמועות בלבד. ממצאים פליליים, שפורסמו לאחרונה, מוכיחים את מעורבותם במעשי רצח של קשישות בדרום תל אביב וכי הם תורמים לעליית עקומת הפשיעה במדינה, ולכן גירושם מהארץ הכרחי גם בגלל המלחמה בפשע.
ובא לציון גואל.
נחישות ראויה לכבוד
הרב הראשי לישראל מייצג בתוקף תפקידו את דעת התורה בעם, מבלי להיכנע לפופוליזם, ללחץ התקשורת ולדעת הקהל. לכן נכון נוהג הרב שלמה עמאר המסרב להכיר ברפורמים כזרם דתי.
הרפורמים חותרים במודע נגד האמונה וההלכה היהודית. הם כופרים בתורה מן השמים ובעיקרי אמונה נוספים. הטקסים הדתיים שלהם הם בעלי אופי נוצרי (כגון תפילה בעוגב גם בשבת). מה הפלא שבניהם מתבוללים ונכדיהם לא פעם כבר נוצרים גמורים.
הכרה בגיור הרפורמי בארץ עלולה חלילה להגדיל את שיעור ההתבוללות גם כאן, לאחר שהגיעה לממדים מדאיגים בתפוצות. מכאן נחישותו הראויה לכבוד של
הרב עמאר לתמוך בגיור האורתודוכסי בלבד.
בדיחה גרועה
הטענה שיש להתיר תחבורה ציבורית בשבת מטעמי פיקוח נפש, כדי למנוע תאונות של בליינים שיכורים בנהיגה, היא, עם כל הכבוד, לא יותר מאשר בדיחה גרועה.
חז"ל התייחסו בכובד ראש להלכות פיקוח נפש על-רקע כבוד השבת וחשיבותה. ראוי להבהיר כי פיקוח נפש הוא מצב הדורש חילול שבת 'בדיעבד', באופן לא מתוכנן ולא מוזמן מראש, בעקבות מחלה או פציעה שעלולות לסכן חיי אדם. ובכלל ממתי 'מצוַת' הבליינות דוחה שבת?
הצעה זו מזכירה את פתיחת חניון קרתא בשבת. גם כאן ראש העירייה נתלה בטיעון של פיקוח נפש, למניעת תאונות, לאחר שהזמין את תושבי מדינת תל אביב לעלות ברכב לירושלים, כמה לא מפתיע, דווקא בשבת.
מבצע יחסי ציבור
אין ספק שספרה המיסטי של
שרי אריסון "לידה", שניתן כשי לחג לעובדי בנק הפועלים, הוא מחווה נאה לכותבת לא פחות מאשר לעובדים, שייהנו בנוסף לצבע הכסף גם מפרי יצירתה של יושב-ראש הבנק וילמדו להכיר מקרוב את הפן הרוחני שלה.
מעֵבר לכך נראה כי השי מהווה מבצע מובהק של יחסי ציבור לספר, ולא פחות למתַקשרת אריסון, והוא מבטיח כי לפחות אלף עובדי הבנק ובני משפחתם יקראו אותו ואת מפת נפשה של הבּוֹסִית הצוחקת כל הדרך אל בנק הפועלים. מבחינה זו, השי לעובדים אינו אלא מבצע הֲרָצָה (פיילוט) של הספר לקראת הפצתו לקהל הרחב.
אגב, אם אכן אריסון חזתה את התפרצות הצונאמי, כפי שהיא כותבת בספרה, מדוע לא התריעה על כך מראש, ובכך אולי יכלה למנוע את ממדי האסון הקטלני, שהפיל חללים כה רבים? האם לא ראוי לדעתה לנצל את אמנות התקשור לתועלת האנושות?
אמנות השוּק
בשנים האחרונות כבר הורגלנו לכך ששוק מחנה יהודה בירושלים זה לא רק שפע של פירות וירקות טריים יום-יום, אלא גם בתי קפה, בוטיקים, חנויות יודאיקה ואמנות שהפכו את השוק למינִי מדרחוב השוקק חיים ומושך אליו המוני אדם מכל רחבי הארץ. בשוק מתקיימים גם מופעי תרבות ואמנות רבים, התורמים להעלאת פריון המסחר בו.
מופע הבלבאסטה המתקיים בשוק בימי שני במהלך חודש אוגוסט העשיר אותנו במסרים נוספים. ממנו למדנו שהשוק הוא לא רק בסטה, אלא גם פסטה, שומשום ואורז, שמהם ניתן ליצור יצירות אמנות יפהפיות, והם לא למאכל בלבד.
אך דומני כי יותר מכל הגדיל לעשות תיאטרון הבובות (וכל הכבוד לעירייה, למינהל לב העיר ולתיאטרון הקרון על שיתוף הפעולה). אם חשבתם שאמנות עשויה מקריסטלים ומפנינים בלבד, בא השוק ותרם את מוצרי הניקיון והאריזה הבסיסיים ביותר למטרה זו. גילינו בובות-ענק שעשויות לא יותר מאשר שקי אורז, פלסטיק, בקבוקים ואפילו קרטונים לרוב, ותוך כך גם לימדו אותנו פרק בהלכות מיחזור ואיכות הסביבה.
הבהרה: המדור בשולי הכותרות הוא מדור קליל המגיב בקצרה לידיעות חדשותיות מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע דעה אישית, ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האובייקטיבי.
