עזה - נכון לעכשיו

תושבי רצועת עזה הנצורים, רובם ככולם, סופקים כפיים ונאנחים כשהם מעלים על נס געגוע עז לשנות "הכיבוש" הישראלי שהיו להם השנים היפות ביותר בדורות האחרונים. מעברים פתוחים לישראל, פרנסה בשפע, סדר ושקט ברחובות, דרכים בטוחות ושליטה מלאה של צה"ל - הצבא המוסרי ביותר בכל העולם. זו העדות הנפוצה כיום בכל רחבי רצועת עזה. מכל הבחינות, עזה כיום הינה חבל ארץ מטורף שחוקי הג'ונגל הם דמוקרטיה ליברלית "חְנוּנִית" לעומת מה שמתחולל בה. האשמה כולה היא אשמת מדינת-ישראל. אין נוטשים מקום לגורלו אלא אם מבטיחים דרגה אנושית של קיום מקומי ובניית תשתיות ביטחוניות מפני פגיעות עתידיות. ההפקרה הישראלית חוזרת אליה כבומרנג. הדבר האחרון שאפשר להעלות על הדעת הוא ביטחון. אין ביטחון ברצועת עזה ולא מסביב לה. המצב נפיץ ויכול להתפוצץ בכל רגע נתון. התושבים חיים בגהינום ומנהיגיהם המושחתים מתעשרים על חשבונם. אבל זו לא כל התמונה. השליטה של החמאס ברצועה מתקיימת הודות לרמות חייתיות בלתי נתפסות באכזריותן. חיי אדם שווים צימוק אחד יבש לכל היותר. היצירתיות הנוראה בעינויים ובהתעללויות אינה יודעת גבולות והעדויות מצמררות ומחליאות. "חַ'לַאסוּנָה!" זועקים אלינו בלחישה מן השאול - חַלְצוּנוּ! אתם הישראלים הבאתם עלינו את הטרור מתוניס ואתם האחראים הבלעדיים להעלאת קרנם של כוחות האופל האלה בכל רחבי העולם. השאלה המנסרת באוויר פשוטה בתכלית - מי יציג את המציאות האמיתית בעזה, ימגר את החמאס ויעמיד את ראשיהם לדין. האחריות כולה על מדינת-ישראל. מידי יום ביומו מתבצעים מעצרים אלימים ברחבי הרצועה והחשודים נחקרים על-פי כללים שהיו צריכים להרעיד את אמות הסיפים בכל העולם. הנחקר נקשר בפרקי ידיו ונתלה כך למשך חצי שעה כשכל הזמן חובטים על גופו ועל פניו בכל כלי אפשרי. לא צריך יותר. כפות הידיים לא יצלחו למלא תפקיד של כפות ידיים מעתה ועד עולם. יופי. אדם בלי ידיים מוכה וחבול מה יכול לבקש לעצמו מלבד למות? מדובר במאות בני אדם שאירגוני זכויות אדם בכל העולם אינם מגיעים אליהם. כן, יש את אירגון אונר"א המציית לחמאס ואוי לאנשי האונר"א האלה אם יסטו מן ההוראות. פה ושם מצליחים חשודים-נחקרים להימלט על נפשם ממרתפי החקירות, אבל החמאס אינו רודף אחריהם אפילו. פשוט תופסים את בנו של החשוד, או את אביו, או את אחיו - "מגהצים" את גופו במגהץ לוהט ונותנים לו מנה אחת אפים מכות חשמל. וזהו. היום כבר לא בורחים מחקירות. יריות בברכיים הקובעות נכות מלאה היו לחזיון נפרץ. רצועת עזה זקוקה להרבה כסאות גלגלים. בהרבה "חקירות" אנשים נתלים ברגליהם לתקרה וראשם מטה, עד שמשתבשת עליהם דעתם. אבל "בְּצֶלֶם" לא מגיע לסביבה הזאת. ולא אורי אבנרי ולא גדעון לוי. הכל יודעים שרק כיבוש ישראלי מלא והדברת החמאס יהיו הפתרון לצרה הצרורה הזאת. זהו האסון ההומניטרי שבא עליהם בעקבות גירוש היהודים מגוש קטיף, ומנוסתו של צה"ל עם הזנב בין הרגליים כשפנים מבוהלים. קשה לאנשים מסויימים בתוכנו להודות בצילצולי הכסילות שהדהדו במוחם בימי טרום הגירוש והחורבן אליהם השתוקקו כל-כך. הנה, זו המציאות שקיבלנו. בנוסף לזאת, כשאני חושב על כך שהרבה עזתים מגלים היום את מוצאם היהודי ומבקשים, ממש מתחננים, בשל כך לישועה מאיתנו - איני יודע את נפשי! האם מדינת-ישראל תיענה לאתגר ההצלה הזה? האם אנחנו מודעים לאחריות הרובצת לפתחנו? איפה התקשורת המנובזת שלנו שרוממות ההומניות בגרונה? איך היא יכולה לעמוד מנגד? והיא יכולה גם יכולה משום שהיא יודעת שאין מנוס מהודאה מפורשת בטימטומה ובדלות שכל אנשיה. ועל כן, שיתפוצצו להם כולם שם בעזה עם החמאס שלהם. החלופה שתציל אותם הן שלוש כותרות ראשיות: יואל מרקוס - "אני אידיוט גמור!", גדעון לוי,"כל חיי היו שגיאה אחת גדולה!" ואמנון אברמוביץ' - "אני מסגיר עצמי למשטרה על הרעות שעוללתי!" אימתי הכותרות הללו תתנוססנה? לצור תמים פעלו הפתרונים.