בפסק דין זה באה השלמה להלכת מור. בית המשפט נתבקש לחשוף את כתובת ה-IP של גולש אנונימי באינטרנט, לצורך הגשת תביעה נגדו בגין הפרת סימן מסחר. בית המשפט (המשנה לנשיאה א' ריבלין) חזר על ההלכה לפיה אין מסגרת דיונית ראויה המסמיכה את בית המשפט להורות לצד ג', שנגדו אין לנפגע העוולה כל עילת תביעה ישירה, לחשוף זהות של גולש אנונימי. עם זאת הודגש כי אין בהעדרה של מסגרת דיונית כזו כדי לאיין את העוולה וכי זכות הקיימת במרחב הפיזי, קיימת גם במרחב הוירטואלי. אין כל מניעה כי פרסומים באינטרנט המוציאים דיבתו של אדם יקימו אחריות בגין עוולת לשון הרע, אלא שעל-פי הכלים המצויים בידי בית המשפט כיום, מלאכת איתור הנתבע מוטלת על שכמו של המבקש לתבוע, ואילו יצירת מסגרת דיונית המאפשרת את גיוסו של צד שלישי לצורך כך, שמורה למחוקק. (הרכב: ריבלין, גרוניס, הנדל)