בעיתון "מקור ראשון" פורסמה הידיעה כי הפרקליטות מתנגדת להוצאתם של יגאל עמיר ואחיו חגי מהבידוד בו הם שרויים חמש-עשרה שנה, זאת מחשש כי השניים יהיו נתונים לפגיעה על-ידי אסירים אחרים ו"על-רקע נסיבות העבירות שאותן ביצעו"; בנוסף, הפרקליטות מתנגדת להוצאתם מהבידוד מכיוון ש"עמיר מהווה מודל לחיקוי בקרב קהלים קיצוניים ופועל להפצת משנתו הקיצונית ברבים". כמו-כן, טוענים בפרקליטות כי "עמיר מהווה סיכון למדינה" - לא פחות ולא יותר!
קראתי ולא האמנתי. מצד אחד טוענים בפרקליטות כי יש סכנה לחייו של עמיר, מצד שני הם מוסיפים כי על-ידי הוצאתו מהבידוד יש חשש כי "יפיץ את משנתו הקיצונית". הכיצד, מצד אחד, יש אסירים הרוצים לפגוע בו, ומצד שני יש חשש שאותם אסירים עצמם יושפעו על-ידי משנתו הקיצונית? יש לציין כי השב"כ טוען שיש בידיו מידע מודיעיני על כך שעמיר עומד להפיץ את משנתו, אך בפועל, משנת 2003 אין להם שום ראיות המצביעות על כך.
סניגורו של עמיר, עו"ד אבי מוסקוביץ', הוסיף וטען: "כיצד ניתן לטעון כי עמיר רוצה להפיץ את משנתו לאחר שבמשך 15 שנה לא דיבר עם שום אדם זולת בני משפחתו?" ובכלל, הרי איש מאנשי השב"כ לא דיבר עם עמיר בחמש-עשרה השנים האחרונות; לכן, על-פי מה הם קובעים כי "יש חשש שיפיץ את משנתו"?
יש לציין כי יגאל עמיר נענש בכל פעם שדיבר עם עיתונאים וגם אז השיחה לא נגעה ב"הפצת משנתו" אל מחוץ לכלא. כל שיחותיו הסתכמו בשיחות עם בני משפחתו על עניינים יומיומיים.
קשה שלא להתרשם מכך כי "היחס המגונן" כלפי עמיר נועד כדי "לגונן על המערכת" ולא על-מנת לגונן על עמיר. לא זכור לי כי המערכת ניסתה לגונן כך על
דודו טופז לאור "החשש כי האסירים ירצו לפגוע בו". לא זכור לי כי המערכת ניסתה לגונן כך על רוצחים ואנסים שעשו מעשים חמורים ביותר. ובכלל, ממתי השב"ס כה דואג לחיי האסירים בכלא? התאבדויות, חיתוך ורידים ומלחמות אסירים הם דברים שבשגרה בין כותלי הכלא - ממתי זה כה מטריד את הפרקליטות, השב"ס והשב"כ?
האיסור הגורף לדבר עם עיתונאים והעונשים שניתנו לעמיר על הפרת איסור זה, מחזקים אצלי את החשד הסביר כי עמיר יודע דברים העלולים למוטט את המערכת (שב"כ-פרקליטות-שב"ס); אחרת, קשה להבין מדוע אסירים ביטחוניים, רוצחים ואנסים זוכים לצאת מהבידוד, ואילו האחים עמיר לא. והרי המדובר באותה מערכת אשר "הכשירה" את פעילותו של סוכן השב"כ אבישי רביב, וזאת למרות שידעה את "מעלליו ומעשי ההסתה החמורים שלו" (רבין במדי אס.אס, רבין בארון קבורה, השבעת ארגון הימין הקיצוני אייל - שלא היה ולא נברא וכולי); ונשאלת השאלה - האם החיפוי שניתן למערכת (שב"כ-פרקליטות-שב"ס) לא מזכיר במידה רבה את החיפוי שמנסים לעשות כיום ביחס לבכירי צה"ל ב
פרשת מסמך גלנט?
זכור היחס שקיבלה
מרגלית הר-שפי אשר על כתפיה הצרות הוטלה האחריות ל"אי-מניעת רצח רבין". ראינו כולנו מה הייתה התוצאה של האשמות מפוברקות אלה כנגד "המתנחלת הדתייה" אשר ייצגה את מחנה הימין. והרי מלבד הרס חייה של הילדה הצעירה והכפשת מחנה שלם - לא הצליחו בפרקליטות ובשמאל להוכיח דבר. הוא הדין ביחס שקיבל עד לא מזמן חיים פרלמן על "חשד ברצח ערבים"; פרלמן הוחזק בצינוק תוך חקירה והתעללות של המחלקה היהודית (אנטי-יהודית אולי?) בשב"כ. זאת לעומת היחס הסלחני מהשב"כ אותו מקבלים ענת קם ואורי בלאו על עבירות שביצעו (לא מדובר על חשד כפי שהיה במקרה פרלמן). והרי העבירות אותן ביצעו בלאו וקם (גניבת מסמכים מסווגים של פעילות צה"ל) פוגעות בבטחון המדינה וחמורות עשרות מונים מהעבירות שיוחסו לפרלמן (חשדות בלבד). מדוע אם כן היחס הסלחני כלפי עבריינים ואנרכיסטים מהשמאל לעומת היחס הברוטאלי כלפי
מתנחלים ואנשי ימין?
לא מזמן הופצה קלטת אשר צולמה על-ידי תושבי גוש עציון (שאול גולדשטיין, יו"ר מועצת גוש עציון, מופיע בקלטת) ובה רואים כיצד ערבים ואנרכיסטים מהשמאל שורפים עצי זית במטרה להעליל על המתנחלים - האם התקשורת עסקה בכך? האם המשטרה והשב"כ זימנו את אותם ערבים ואנרכיסטים לחקירה? כלום, נאדה! מסתבר כי עבריינות אידיאולוגית מיוחסת רק לימין. לשמאל מותר... כל הפרשיות הללו מצטרפות לתופעות של הסינון ביחס כלפי מתנחלים ואנשי ימין מחד-גיסא, וכלפי ערבים ואנרכיסטים מהשמאל מאידך-גיסא. את הראשונים יש לחקור ולעצור. לגבי הקבוצה השנייה יש להפעיל מתינות, הבנה ושיקול דעת.
לסיכום: אם כמו במקרה פרלמן אין לשב"כ, לשב"ס ולפרקליטות ממצאים עובדתיים על סכנה לחייו של עמיר, או לחילופין מידע על "מוטיבציה של עמיר להפיץ את משנתו" - עליהם להוציאו מהבידוד. אחרת, מדובר בהפרת זכויות אדם אלמנטרית המאפיינת משטרים חשוכים. בנוסף לכך, מדינה המסרבת לפתוח את תיק רצח רבין מחדש - על-מנת להפריך את כל הספקות וסימני השאלה הנוגעים לרצח - רק מעצימה את הספקות והשאלות עוד יותר. האזרח הממוצע אשר ראה את כל הסתירות והחורים אשר יש בגירסה הרשמית, ישאל את עצמו - אם אכן המדינה כה בטוחה בנכונות גירסה זו, מדוע היא מסרבת אם כן לפתוח את התיק מחדש ולעיין בממצאים של כל אותם אלה המערערים עליה? הייתכן כי למדינה, לפרקליטות, לשב"ס ולשב"כ יש מה להסתיר?
