אני כותב את אשר להלן לעיניכם, פעילי שמאל, בתקווה שתענו לי, גם אם בקיצור, אם לדעתכם הדברים שאומר כאן יש בכוחם לתרום במשהו לשינוי המצב הפוליטי והחברתי הנוכחי, שאינני יכול לכנותו אלא "טראגי". אני מבקש לשמוע את דעתכם, כל הלוחמים לקידמה - על פניה השונים, נגד הריאקציה - על כל פניה המפלצתיים.
השאלה ששואל איש כמוני, בשנת השמונים לחייו - שבשנות השמונים של המאה שעברה, היה בין מייסדי "נשים בשחור" - האם ישנה אבן שלא הפכנו בניסיונותינו הרבים מספור להשיג את אותו שלום צודק מיוחל? כי אם קיימת אבן כזאת, היא כנראה שוכנת במעמקים! אציין רק, שכל השידולים של
עיתון "
הארץ" ל"הנהגת המדינה", על כל שדרותיה, ובעיקר מערכת החינוך והכנסת, שצריכות להתגייס כעת להנחלת "ערכי הדמוקרטיה האמיתיים" (מאמר המערכת ב"הארץ" מ-2.12) - הם ללא הועיל. הם לא מגיעים אפילו לאוזני אותה הנהגה המוקפת בגייסות הגזענות. וכי למה שיגיעו? הרי רוב העם מגונן עליהם, וכמו ההנהגה סובר אותו רוב שיש עוד להכביד את היד על כל ה"לא יהודים", ה"לא ציונים" וה"לא לבנים", כמתואר ברשימתו של
גדעון לוי (שם, שם) המעוררת צמרמורות. למה שיהפכו את עורם אם הם ה"רוב"? העניין הוא, כמובן, שהם אינם רוב תושביה של הטריטוריה הנשלטת על-ידי המנגנון המניפולטיבי, הנקרא כנסת, שחדלה לייצג את רוב הנשלטים על ידה מאז יוני 1967.
הדמוקרטיה הישראלית הצעירה נפחה את נפשה, שנים מעטות לאחר אותו רגע שבו חלק אדיר מהתושבים החיים תחת שלטונה לא היה להם חלק בשלטון! אני אומר "שנים", משום שאחרי מלחמות המסתיימות בכיבוש "לוקח זמן" למנצחים לקבוע את ההסדרים החדשים. אבל הסדרים אלה יכולים להיקרא דמוקרטיים רק אם בכוונת ה"מסדרים" להעניק לכל בני האדם החיים תחת השלטון החדש זכויות דמוקרטיות. אבל, מאותו "רגע היסטורי" שבו התברר שהנהגתנו לא התכוונה להעניק זכויות אלה לשכנינו שלידינו ובתוכנו, היא חדלה להיות דמוקרטית. זאת, למרות כל הדיבורים על חוקה, שלטון תקין, סרטים מתקדמים ואפילו "עיתונות חופשית" - לחלק מהתושבים בלבד!
רשימה זו באה כתגובה לאמרות הננשפות היום מכל צד שה"דמוקרטיה בסכנה", ככותרתו של מאמר המערכת הנ"ל. הדמוקרטיה אינה בסכנה, היא לא התקיימה פה מכל וכל מזה ארבעים שנה! מה ש"קרה" לעם שלנו לא נבע, בעיקר, מ"כוחו המשחית של הכיבוש" (אם כי לכיבוש היה חלק נכבד במתרחש), אלא, בראש ובראשונה, מהשקר, שלפיו קיים כאן משטר דמוקרטי. שקר, שכולנו - האנשים המתקדמים בדעותיהם, שהוליכו את המדינה הזאת והשתתפו בהנהגתה - שמחנו לתמוך בו במשך שני דורות. גם היום, כשנכתב שה"דמוקרטיה בסכנה", ממשיך השקר שמכתיר אותנו כדמוקרטיה (גם אם "בסכנה") להרעיל את האוויר, שאנחנו נושמים ללא הפרעה.
אין ברצוני אפילו לנסות ולתאר מה היה צריך לעשות לטאטוא השקר הזה ומתי. דיון היסטורי כזה יש לו ערך רק אם הוא מהווה חלק ממלחמה חזיתית בשקר - מעל כל במה, על דפי כל עיתון, ובכל מקום שבו שרים לאור נרות חנוכה "לעת תכין מטבח מצר המנבח... (כלב, שיש להשמידו), אז אגמור בשיר מזמור"!
אינני חושב שאני תמים. אני גם מכיר אנשים, שיצאו נגד הנורמה וחוללו שינוי - אם בזמנם-זמננו ואם (כמו במקרה של עמוס הנביא) אחרי אלף שנה. אני שואל שאלה אחת: האם יש מי שיאמר את האמת הפשוטה על המצב המתמשך המרעיל, המתואר כאן בקצרה? ואם יש, שיופיע מיד. אם לאו, הלא ברור שלא רק נלך בגלות, אלא גם ניחשב על-ידי כל אומות העולם כפושעים הראויים לאסון שבאָם.
אשמח לקרוא את תגובתכם.
